שלום פורום יקר

[אמארונה]

שלום פורום יקר../images/Emo39.gif

אמנם אני לא בהריון, אבל מחשבות על הלידה הבאה קיימות אצלי מאז שהסתיימה הקודמת... הלידה שלי, שהתרחשה לפני שנה ו-3 חודשים הייתה קשה פיסית ועוד יותר מכך נפשית. אני חושבת שהקושי הגדול ביותר נבע מחוסר האונים המוחלט שבעלי ואני הרגשנו, וחוסר הנכונות שחשנו מצד הצוות הרפואי לתמוך ולעזור בשיפור המצב. אני מצרפת את סיפור הלידה שלי כפי שפרסמתי אותו מיד אחרי הלידה בפורום הריון ולידה (תחת ניק ישן שלי). עכשיו, כשכבר סיימתי לעסוק בעיבוד של מהלך הלידה שלי, ומחשבות על ההריון הבא כבר צפות ועולות באופן ממשי יותר, אני רוצה לשאול אתכן - האם לידת בית היא בכלל אופציה מציאותית עבורי, או שאני נמצאת בקבוצת סיכון כזו שלא מאפשרת לי אפילו לחשוב על זה?

 

[אם פי 3]

שלום לך

בעקרון - בדיקת ההיסטוריה המילדותית והחלטה האם היא שוללת לידת בית, זה דבר שכדאי לעשות עם המיילדת שבוחרים, גם כי לכל מיילדת יש חוקים אחרים (יש חוקים שמוכתבים על ידי אמה"י, ארגון מיילדות הבית, ויש כאלו שהם אישיים, בנוסף, יש מיילדות שאינן שייכות לאמה"י ולכן אינן מוגבלות על ידי הכללים של אמה"י. זה לא בהכרח רע.). מקריאה (קצת מרפרפת) של הסיפור שלך, אני לא רואה מניעה מלידת בית - אבל - אני לא מיילדת, וגם לא מכירה את כל החוקים החדשים של אמה"י. בהצלחה!

 

[אשכר ש]

הי וברוכה הבאה ../images/Emo140.gif

קראתי את סיפור הלידה שלך, לצערי אנו ניתקלים בכאלו סיפורים לא מעט. כמובן שאני מאוד מסכימה עם הסיכום שלך שלידה לא אמורה להתרחש בבי"ח (להוציא מקרים יוצאים מן הכלל). למה את חושבת שלידת בית היא לא אופציה מבחינתך? בעיקרון, אישה בריאה עם הריון תקין יכולה ללדת בבית. יש כמה קריטריונים המגדירים "אישה בריאה". כמו שאם פי 3 כתבה, הכי טוב להתייעץ עם מיילדץ בית, אבל בעקרון, אם אין לך בעיה רפואית כלשהי ויש לך בית במצב סביר עם מים זורמים וחשמל, את בהחלט יכולה ללדת בבית. שוב ברוכה הבאה, תרגישי חופשי לשאול כל שאלה

 

[debby12]

ברוכה הבאה ../images/Emo24.gif

אני מכירה מקרוב את ה"מקום" שאת כותבת ממנו - כי גם אני עברתי לידת בית חולים שהיתה עבורי ממש מרסקת מבחינה נפשית. לא נתת שום פרטים רפואיים - על ההריון הקודם ועל הלידה אז קשה לתת לך הערכה. בעקרון אם יהיה לך הריון בסיכון נמוך אז אין שום בעיה -- ברור שלידה בית היא אופציה עבורך, ואפילו אחת שיש בה פחות סיכונים מבבית חולים מכיון שזו תהיה לידה שניה שלך (אם פי 3 מצאה אסמכתא לזה באתר של איגוד הבריאות העולמי) אם הנושא מעניין אותך - אז שבי עימנו וככה תוכלי ללמוד עוד פרטים ולהחליט אם זה מתאים לך (לא חייבים....). לדעתי בזמן שאת חושבת על זה עדיף לא לשתף יותר מדי את העולם כי יש לאנשים נטיה להיכנס לויברציות ולהתחיל להפחיד/לאיים עם כל מיני סיפורי זוועות שמקשים לשקול את זה בשקט. וגם, רוצה לעודד אותך. לפני שלושה וחצי חודשים ילדתי את בתי השניה *לא* בבית חולים וזו היתה חוויה מדהימה ומתקנת לעומת הלידה הראשונה.

 

[שושה בלה]

כל הריון שהוא לא בסיכון או לא אחרי

קיסרי, או לא במצג עכוז יכול ללדת בבית.כמובן שלכל מיילדת יש את קהוים שלה, וירידת מים ארוכה לא מחייבת כי כך הלידה השניה תתחיל ותהיה. לא משנה מה תהיה החלטך לגבי מיקום הלידה הבאה ממליצה לך בחום לעבוד ולנקות את המשקעים מלידה זו על מנת שתגיעי ממקום רך נקי וטוב ללידה זו. אם את רוצה עזרה את מוזמנת לפנות הרבה טוב בדרך.

 

[אמארונה]

תודה רבה על קבלת הפנים

באמת לא פירטתי בהודעה שלי לגבי מהן הסיבות שגורמות לי לחשוב שאני בקבוצת סיכון, וגם בסיפור הלידה שלי אין פירוט לגבי זה. אז הדבר הראשון שגורם לי לחשוש הוא עניין ירידת המים שלא הביאה להתפתחות של צירים, אלא רק כעבור 24 שעות. ירידת המים גם "ריתקה" אותי לשטח בית החולים, והרופאים לא הרשו לי לצאת משטח ביה"ח בטענה שזה עלול להוות סיכון. בכל אותן 24 שעות, כל שעתיים המיילדות ביצעו את בדיקות המוניטור. ובכלל, הרופאים והמיילדות גרמו לי לחשוב שמזלי הגדול הוא שהגעתי לבית החולים, ועכשיו כשאני נמצאת שם אסור לי לעזוב. הדבר השני שגורם לי לחשוש הוא עצם העובדה שהצירים לא קידמו את הלידה במשך שעות ארוכות מאוד, והפיטוצין היה בלתי נמנע. גם האפידורל. הדבר השלישי - הואקום. הרופא הודיע לי שבגלל שהתינוק נמצא 3 שעות בתעלת הלידה, הואקום הוא בלתי נמנע. ולבסוף - השיליה יצאה מפוררת, מה שגרם לרופא לבחוש לי בתוך הרחם ולהוציא את כל חלקי השיליה. כל התסריט הנורא הזה של הלידה שלי גרם לי לתהות אם מבחינה רפואית, הדבר הנכון ביותר בשבילי הוא להיות תחת השגחה רפואית צמודה בלידה הבאה, או שאין בלידה הזו שום דבר שיכול לרמוז על התפתחות הלידה הבאה.

 

[שושה בלה]

לפעמים אין התקדמות

בלידה בגלל לחץ בו נמצאת היולדת ולאו דוקא בגלל בעיה פיסית. בכל מקרה תתיעצי עם המיילדות הן ברות סמכא,תזכרי שכל הריון הוא בפני עצמו. הרבה טוב

 

[debby12]

שום דבר ממה שכתבת לא נראה לי פוסל

ללידת בבית ברור שהלידה נתקעה ולא התפתחה - זה מפתיע אותך? כתבת שהרגשת קרירות מהצוות והרגשת "לא נוח ולא במקום". כדי שלידה תזרום היטב חשוב מאוד שהאישה תרגיש מוגנת, בטוחה, רגועה ומוקפת באנשים שהיא אוהבת או לפחות סומכת עליהם. הסיטואציה שתיארת בסיפור לידה היא מלחיצה - מיילדות קרות, אוירה מנוכרת. אין פלא שהלידה נתקעה. לעניות דעתי המון דברים בלידה הם בכלל באים מהראש ולא מהאגן. אין מקום ל"פאניקה" במצב של ירידת מים כמו שהצוות החדיר בך. אין לי מושג לגבי ה"ואקום בלתי נמנע" - אבל אחרי 42 שעות של לידה די ברור שהיית מותשת. אבל תחשבי חיובי -- העברת תינוק דרך האגן שלך, ואין סיבה שלא תעשי את זה שוב. ולבסוף, אני חייבת לציין שלפי מה שאת כותבת ה*גישה* שלך לא מתאימה ללידת בית חולים -- אז למה בעצם לבחור בכך אם לא חייבים? אם יווצר צורך אז גם אם מתחילים בלידת בית תמיד אפשר להתפנות לבית חולים [זה לא שלידת בית שוללת בית חולים].

 

[אם פי 3]

ממה שאת מספרת, הדבר היחידי

שעשוי להיות בעיה (למרות שכאמור, צריך לדבר עם מיילדת, ולא כדאי להתייאש מראש), זה שהשיליה לא יצאה שלמה. רוב ההתנהלות, היא התנהלות שיכולה להתקבל כנורמלית, ובלידות בית יש לרוב יותר סבלנות - ובמיוחד שאלו דברים שהסיכוי להתרחשותם לא גדול יותר בגלל שכך היה פעם קודמת (פקיעת מים מוקדמת למשל - ויש גם מה לעשות כדי לצמצם בעייתיות). צריכה לזוז אז אמשיך אח"כ

 

[אם פי 3]

בעצם אין לי מה להמשיך

 

[שָׂרָה]

מי יודע אם השיליה התפוררה בגלל

כל ההתערבויות, הפיטוצין וקרוב לוודאי ש'משכו' את חבל הטבור לפני שגופך היה מוכן לשחרר את השיליה. שבעצם הלידה היתה מתרחשת הרבה יותר מאוחר אם לא היו מזרזים כך שהשליה היתה מתוכנתת להשאר בפנים עם התינוק ולהמשיך את ההיריון. לגבי ההכרחה להשאר בבית החולים, לדעתי היה כן צריך להתעקש לצאת כדי שתוכלי לקבל את הטיפול שיאצו ללא הפרעה ולחזור רק כאשר הצירים חזקים באמת, עדיף שיהיו מלווים בתחושת לחץ

לדעתי פקיעת מים לא סיבה לזרז. נוהגים לפי כמה צעדי זהירות למנוע זיהום כמו: לקיחת וויטמין C כל 4 שעות, להמנע מאמבטיות או בדיקות פנימיות. להחליף את המגבות הסופגות בקביעות, ולשתות הרבה מים כדי לאפשר לגוף לחדש אספקת מים לרחם. יש לי ידידה שהמים פקעו לה ביום שני, והצירים התחילו לה ביום חמישי עד הלידה. למזלה היה לה רופא רגוע שלא הסכים לזרז או לנתח. לקיחת וויטמין C תעזור שלא תקרה פקיעת מים מוקדמת.

 

[POOH*]

מצרפת לך את שני סיפורי הלידה שלי...

הראשונה - חוץ מהשליה ירידת המים מאד דומה לשלך.. השניה לידת בית נפלאה.. כמובן שצריך להתייעץ עם מיילדת ולעבור על הנתונים שלך. אבל על פניו נראה שהמקרה שלך דומה לשלי.. POOH

 

[אמארונה]

תודה POOH, ריגשת אותי כל-כך

בסיפור הלידה הראשון דמעתי בעצב כי הוא דומה מדי לסיפור שלי. הלידה השניה שלך פשוט גרמה לי לבכות מהתרגשות. איזה יופי. איזה פלא. אני כל-כך שמחה בשבילך שהייתה לך הזדמנות לחוות את החוויה הקסומה הזו.

 

[POOH*]

תודה...

מאחלת לך חוויה דומה בקרוב..

POOH

 

[אשכר ש]

רונה יקרה

התקעות הלידה שלך, היא אחד הדברים הכי טבעיים שקרו בלידה שלך. בכדי שנוכל ללדת, אנו צריכות להיות במקום שבו יש אפשרות טובה לשחרר את ההורמונים הרצויים ללידה- אוקסיטוצין. במקום שבו אנו חשות מתח ופחד, ישתחרר ההורמון ההפוך, אדרנלין, אשר סותר את פעולתו הטובה של האוקסיטוצין ויעצור את התקדמות הלידה. לצורך הדוגמא, האם את יכולה לדמיין חתולה ממליטה בנחת, כאשר יש כלב נובח בסביבתה הקרובה, או כאשר יש המולה סביבה? האם היא לא תיכנס למתח עז ותעצור את ההמלטה לשם הגנה על גוריה? זהו מנגנון טבעי מאוד. אני מאוד ממליצה לך לקרוא את המאמר "דגים אינם יכולים לראות את המים", מאמר נפלא הדן בצורך באנושיות במהלך הלידה. אולי הוא יחדד לך את הסיבות בגללן נתקעה לידתך. לגבי התפוררות השיליה, כדאי להתייעץ עם מיילדת בית בנושא. תוכלי לשאול את השאלה כאן בפורום במסגרת "פינת המיילדת" שמתקיימת אחת לשבועיים.

 

[driaaa]

רוצה להוסיף

שלקחת בערבון מוגבל את השימוש של הרופא במילה "התפוררות", ולברר מה באמת היה מצב השליה, אם בכלל אפשר לברר את זה.

 

[שָׂרָה]

אולי ההתפוררות בגלל כל הזירוז וכו'?

 

[אם פי 3]

אולי, אבל זה לא משנה

מי שיש בעברה שיליה נעוצה, ולא משנה אם יש סיכוי שזה בגלל טיפול לא תקין, לא יכולה, לרוב, ללדת בבית, בגלל הסיכון שזה יחזור - ואם מדובר של שיליה נעוצה אמיתית, זה מצב מסכן חיים. אני לא יודעת בדיוק מה דין שיליה שלא יצאה בשלמות, זה דורש בירור עם המיילדת. רק לאחרונה היה סיפור של מישהי שהיתה לה לידה ראשונה נוראית, והשיליה לא יצאה - ההנחה ההגיונית היתה שזה בגלל אופן הטיפול, אבל הנה, גם בלידה השניה, שהיתה הרבה הרבה יותר סימפטית, האירוע חזר על עצמו. טוב שפסלו אותה מלידת בית, כי היא איבדה הכרה והיתה זקוקה לטיפול.

 

[שָׂרָה]

שיליה נעוצה על באמת

זה מצב הדורש התערבות ניתוחית, כי היא נוצרת ברקמות של הרחם. כל שיליה 'נעוצה' שאפשר לפטור עם גרידה פשוטה זה לא שיליה נעוצה על באמת. רוב המצבים שקורים זה בגלל שלרופא לא היה סבלנות לחכות שהגוף ישחרר את השיליה, ועם ההתערבויות השיליה נתקעת, ומדממים יותר מדי ואז ממהרים עם הגרידה. ומכאן הבילבול.

 

[אמארונה]

גם במקרה שלי היה חוסר סבלנות

משווע של המיילדת. היא מאוד מיהרה לסיים את המשמרת שלה וללכת הביתה, והדבר היחיד שהפריע לה ללכת הביתה זו הייתי אני. מייד בתום הלידה היא התחילה ללחוץ לי בצורה מאוד מאוד מכאיבה על הבטן, היא אמרה לי שהיא עושה את זה בכדי לגרום להוצאת השיליה. התחננתי אליה וביקשתי שתיתן לי חצי שעה כדי לתת הזדמנות לשיליה לצאת באופן טבעי, אך היא פשוט בחרה להתעלם מתחנוני ומהבכי שלי. היא לא אמרה דבר ורק המשיכה ללחוץ לי על הבטן והפצירה בי ללחוץ. האינטואיציה שלי אומרת שאם הייתי מקבלת את החצי שעה הזו, השיליה הייתה יוצאת מעצמה ובשלמותה. אבל אני לא חושבת שיש איזשהי דרך לדעת את זה באמת.