שלום פורום יקר

[שָׂרָה]

גם בלידה הראשונה המיילדת התחילה

לילחוץ לי בצורה מאד מאד מכאיבה על הבטן, אז לא התחננתי כלום, סילקתי את היד שלה, וכאשר ניסתה שוב בכוח, סילקתי את ידה בכוח. והכרחתי אותם לתת לי את התינוק להנקה מה שעזר להפסיק את הדימום.

 

[הילהל]

לא בהכרח

אצלי היתה בלידה ראשונה שיליה נעוצה. נכון שהיא הוצאה בגרידה - אבל היא הוצאה כך בשלמותה (כלומר - לא מצב של "התפוררות, או יציאה של חלק מהשיליה. כל כולה נשארה ברחם). בלידה השניה רציתי לידת בית, ואני מודה למיילדות שהתייעצתי איתן על האחריות הרבה בכך שאמרו לי שאני לא מתאימה לזה (היתה מישהי שאמרה שאולי אולי עם המוגלובין 11 לפחות ואמבולנס פרטי חונה ליד הבית מתחילת הלידה היא תסכים. אז גם היתי אנמית וגם הבנתי שזה כבר סיכון מיותר וויתרתי). ילדתי לפני 3 שבועות באסף הרופא. עם דולה - חוויה נפלאה. לידה טובה בהרבה מהראשונה, רגועה בהרבה. אבל... שוב שיליה שלחלוטין לא יוצאת ואבדן דם רציני. שוב ניתוח רביזיה )גרידה למעשה). הרופא המנתח אמר לי שהרחם שלי אחרי הלידה היה לחלוטין רפוי. למעשה, בלי עזרה רפואית הרחם שלי לא מתכווץ כלל אחרי לידה, אפילו לא קצת (הם ניסו בחדר לידה קצת פיטוצין ולחיצות, אבל מאוד נזהרו כי בלידה הראשונה זה גרם ל"סילון" דם לצאת ממני ולאבדן הכרה וניתוח בהרדמה כללית - הם רצו והצליחו להמנע מזה). למעשה, במצב שלי, אני חייבת התערבות רפואית להוצאת השיליה (אפילו שזה "רק" גרידה) ולהתכווצות הרחם (ע"י אוקסיטוצין לוריד ושטיפה של פרוסטגלנדינים לרחם). עכשיו כשאני יודעת מה גורם לבעיה אצלי אני יותר שלמה עם ההכרח ללדת בבית חולים.

 

[שָׂרָה]

שוב פעם: הרופאים לא מחכים עם השיליה

הם רוצים שהיא תהייה בחוץ ומהר וכל הסמפטומים שסיפרת מראים על חוסר נכונות לחכות לגופך לשחרר את השיליה

 

[הילהל]

איך הגעת לזה?

בימים שאמא שלי ילדה 0וגם לה היתה בעיה כזו) חיכו 15-20 דקות. היום לא עושים כלום לפני שעוברת חצי שעה, ואז מנסים לעזור בצורה לא ניתוחית (שלפחות באסף הרופא היתה מאוד עדינה) עוד חצי שעה. לניתוח הגעתי שעה ועשרים אחרי הלידה, עם רחם שהיה רפוי לחלוטין. והיום יש לי את הידיעה וההבנה שזה המצב אצלי - משום מה הרחם שלי לא מתכווץ כלל לאחר לידה, ואני שמחה שאני חיה במדינה מערבית במאה ה 21, כי אחרת הייתי בקלות מתה בלידה הראשונה. אני לא חובבת בתי חולים ורופאים, אבל לפעמים הם בסדר את יודעת...

 

[אמממאאא]

לא מחייב

אצלי בלידה השניה השליה לא יצאה,המיילדת היתה מאד סבלנית אבל התינוקת שלי נולדה כמעט 4 ק"ג,הרחם היה גדול ולא התכווץ,בסופו של דבר אחרי שקיבלתי שטף דם נוראי הכניסו אותי לגרידה,אם היו מחכים עוד קצת זה היה נגמר רע מאד. הגעתי ללידה עם המוגלובין 14,יצאתי מבי"ח עם משהו בסביבות ה7 אם אני זוכרת נכון.

 

[שָׂרָה]

כמה זמן הם חיכו ליציאת השיליה?

והשטף דם, האם זה קרה לפני נסיונות הוצאת השיליה, (משיכה בחבל הטבור, לחיצות על הבטן וכ"ו...) או תוך כדי הנסיונות האלו? האם נתנו לך להניק את התינוק מייד? האם נתנו לך לשתות ולאכול במהלך השעות של הצירים? (מה שיכול להועיל למנוע דימום) האם החדר שילדת בו היה בטמפרטורה מתאימה או שהרגשת שהחדר קר מדי? (זה גם יכול לגרום לדימום)

 

[הילהל]

נכון שלא אותי שאלת

אבל בגלל החשדנות שלך ברופאים אני מרגישה צורך לומר - שאכלתי ושתיתי בזמן הלידה (בעיקר שתיתי כי לא היה תיאבון. אבל המיילדות אפילו עודדו אותי שאם אני לא אוכלת לפחות אשתה שתיה ממותקת ולא רק מים). שהחדר היה נוח ונתנו לי לשחק עם הטמפרטורה איך שבא לי (פעם היה לי חם, פעם קר - טירללתי אותם). שנתנו לי לנסות להניק מייד (היא לא ממש רצתה, היה שלב לחיצות ארוך בגלל מנח "עורף לאחור" והיא כנראה היתה מותשת כמוני). שהדימום, כולל קרישים מאיימים למראה (לדברי הדולה שלנו) התחיל גם לפני שנגעו בכלל). שלמרות כל הרצון המאוד טוב של הצוות וכל העדינות שבעולם - איבדתי המון דם, הגעתי לניתוח רביזיה (וגם למנות דם אחריו). ולא, לא היתה דרך למנוע את זה. ואני אומרת כאן שוב תודה למיילדות הבית ששוחחתי עמן ושאמרו לי בכנות שאני לא מתאימה ללידת בית ומנעו ממני סיכון אדיר ולמעשה סללו לי את הדרך לחיפוש אחרי לידה טובה יותר גם בבית החולים.

 

[שָׂרָה]

קראתי את הסיפור הלידה שלך

יש לי כמה השערות לא מבוססות אבל מי יודע... את לחצת הרבה זמן מה שמגביר סיכונים לעייפות הרחם (והחוסר יכולת התכווצות) גם כן פקעו לך את המים (הרופא אמר שהבדיקה גרמה לזה) וגם כמובן לחצת מתנוחה שייתכן שלא היית בוחרת בה בעצמך. כל המאמץ האדיר והלחיצות הכל התיש אותך. בלידה הבאה כדאי לך לנסות להתמיד לשתות תה מעלי פטל לאורך כל ההיריון ובעת הצירים תשתי מזה ספל כל שעה. זה מעודד התכווצות רחם לאחרי הלידה. יש גם צמחים כמו קוהוש כחול או שחור (לא בטוחה) שמעודדים התכווצות רחם ואפשר לעשות מזה תה מייד לאחר הלידה. וצעד קיצוני: לקחת חתיכה קטנטנה מהקרומי מי שפיר שקרוב לוודאי יהיו בחוץ(עוד לפני שהשיליה יוצאת) ולהחזיק מתחת ללשון. זה גורם להתכווצות רצינית ויעילה. גם לקיחת סידן באופן קבוע עוזר להתכווצויות יעילות.

 

[שָׂרָה]

ועוד השערה: לפעמים לידה טראומאטית

בעבר עלולה לגרום לתת מודע 'להתקע' בשלבים הדומים ללידה הטראומאטית המקורית ולחזור על החוויה הקשה, והמצב הנפשי גורים לחזרת הבעיה המקורית. עם ידע זה יתכן ותוכלי להשתחרר מזה, ומי יודע אם הפעם לא יהיו לך בעיות בשיליה תוכלי להשתחרר מהחרדה וללדת לידת בית בפעם הבאה? מי יודע!

 

[הילהל]

תודה על העצות ועל התקווה

בנתיים אני מקווה שמגמת השיפור בלידה (גם אצלי אבל גם בסביבה - מסורוקה לבדנו אל אסף הרופא עם דולה) תמשיך. אולי בפעם הבאה לפחות יהיה מרכז לידה בגישה טבעית בקרבת מקום... זה יכול להיות צעד אחד לפני הבית עבורי (אני עדיין לא לגמרי עיכלתי את הויתור על חלום לידת הבית)

 

[אמארונה]

תודה רבה לכולכן על האינפורמציה

הענקתן לי הרבה מאוד חומר למחשבה ובדיקה

 

[מיכל בונשטיין]

אמא של רונה

קראתי את ספור הלידה שלך, והצטערתי. אבל את הלידה הבאה תעשי אחרת, זה בטוח!!! אין דבר בסיפור שלך שמונע לידת בית, מתוך הפרטים שהבאת. כמובן שאת יכולה גם ללדת בלידה טובה בבית חולים עם יותר תכנון והכנה... בהצלחה מיכל ב מיילדת בית

 

[אמארונה]

תודה מיכל, רונה זו אני../images/Emo13.gif

גם התפוררות השיליה לא מונעת לידת בית?

 

[מיכל בונשטיין]

בעיות עם שליה

רונה היי, בעיות עם השליה בלידות קודמות יכולות להצביע על בעיה שעלולה לחזור. אני צריכה הרבה יותר פרטים. תכתבי בפורום או תכתבי לי הודעה אישית בפורום. ואוכל לענות יותר מדויק. ביי מיכל ב

 

[אמארונה]

האמ היא שאין לי יותר אינפורמציה

בקשר לשיליה מעבר למה שכתבתי כאן. המיילדת לא ממש שיתפה אותי במה שקורה. תודה בכל אופן

 

[אם פי 3]

אם כך - נסי להשיג את הרישומים מבי"ח

אפשר להעזר ברופא/ת המשפחה שלך. את זכאית לקבל אותם. מאד מחכים ועוזר להבין ולעבד את הלידה הקודמת. מומלץ בחום.

 

[אמארונה]

רעיון מצויין. אעשה זאת.

 

[שָׂרָה]

לאמארונה ובמיוחד להילהל:

מצאתי כתבה באנגלית שמסבירה את קשר בעיות עם השיליה עם חיתוך מוקדם של חבל הטבור. אם תרצו, אם יהיה לי זמן, אתרגם .. זאת כתבה ארוכה מאד. בגוף הכתבה היה כתוב בדיוק הבעיה שלך, הילהל על הרחם שלא מתכווץ וכדומה.לא הצלחתי לשים את הכתבה פה, אז שמתי במקום אחר ואני מקשרת

 

[הילהל]

תודה!

קצת קשה לי להתרכז באנגלית עם מיה כאן עלי. אם מתישהו תתרגמי אני אשמח (ניסיתי להתרכז רק בחלק הרלבנטי לי ביותר ועדיין קשה לי כרגע). אם לא, אני אנסה לחזור לזה בעתיד.

 

[שָׂרָה]

מצאתי זמן לתרגם:

אתרגם רק את הדברים העיקריים: בתרבויות שנהגו לא לגעת בחבל הטבור, הגוף האשה מסלק את השיליה ללא בעיות. באפריקה שבט הבאנטו למשל לא נגעו בחבל הטבור עד שהשיליה יצאה. 1 לעומת זאת בתרבויות שנהגו להתערב בצורה פעילה, התעוררו בעיות. בשנת 1737 מונסיור פראנק מאריסי פירסם הוראות שכללו קשירה וחיתוך מיידי של חבל הטבור, מהפחד שהרחם תיסגר על השיליה. והוסיף הוראות שנדרש לכרוך את חבל הטבור מסביב ליד שמאל פעמיים - 3 פעמים, ולדחוף את אצבעות יד הימנית לנרתיק לשמור על הרחם למעלה, ולמשוך בחבל הטבור. 2 אפילו שבימינו הרופאים לא נוהגים בצורה כל כך קיצונית, הם למדו להאמין שיש צורך רפואי לתינוק לחתוך את חבל הטבור מייד לפני יציאת השיליה. יציאת השיליה מטרת הצירים בשלב השלישי כדי לסלק את השילה, ולמנוע דימום. בעת הלידה יש כבר התחלה של היפרדות השיליה מהרחם בגלל ההתכווצות שהתרחשה בשלב הלחיצות. הרחם מתכווצת, כאשר השיליה לא מתכווצת. השליה לא יכולה לצמצם שטח, וזה מפריד אותה מהרחם. זה כמו שידביקו בול על חתיכת גומי מתוחה. ברגע שישחררו את הגומי, הבול לא יכול להתכווץ כמו הגומי, ובמילא הבול יתקלף. כאשר הרחם מתכווצת מהחזה עד לנרתיק, השיליה נדחפת לכיוון הנרתיק איפה שאין התנגדות. אם לא קשרו את חבל הטבור, התהליך מהיר והשיליה יוצאת ללא התנגדות. אם היולדת תכרע, השיליה תצא בעזרת כוח המשיכה. הדם שעובר בעורקי השיליה מתכווצים ונסגרים אם החבל הטבור נשאר שלם. הלחץ מהרחם ממשיך ומזרים את הדם מהשיליה לתינוק. התינוק ממשיך לקבל חמצן כמו שהיה ברחם. בנתיים כשהשיליה מתרוקנת, העורקי הדם המקשרים בינה ובין הרחם נסגרים בהדרגה. אם קושרים את הטבור לפני יציאת השיליה, יש התנגדות וקושי לסלק אותה. השיליה הגדולה המלאה בדם מקשה על יציאתה וקשה לרחם להתכווץ ביעילות בנוכחותה. עורקי הדם עלולים להתנתק בלי להתכווץ, ואז יש דימום אימהי. מחקרים הראו שקשירה מיידית של חבל הטבור האריכו את משך השלב השלישי, וריבוי מקרי הדימום האמהי. הימנעות מקשירת חבל הטבור חשובה מאד במיוחד לאמהות שדמן בעל RH שלילי. זה מונע חשיפה לדם התינוק ויצירת נוגדנים. כאשר יש מעבר דם תקין לתינוק ללא הפרעה, אין סכנה שיהיה דימום מהשיליה או מהאם וחשיפת האם לדם התינוק. השפעת חיתוך הטבור על התינוק: לפני הלידה דם התינוק מסופק על ידי השיליה. כאשר התינוק נולד, הרופאים חושבים שלתינוק יש את כל הדם, ודם השיליה הוא דם מיותר. אבל יש לדם השיליה מטרות חשובות: לפני הלידה הריאות של התינוק מלאות מים, ועורקי הדם מכוווצים. כאשר התינוק נולד, ההתכווצויות של הרחם לוחצים על הריאות ומוציאים את המים מהריאות של התינוק. עכשיו על העורקים של הריאות להתמלא בדם, מה שעוזר להביא חמצן מהאוויר לדם. עם תנועות הידיים והרגליים של התינוק שמעודד הבאת דם לאברים האלו. כאשר החבל הטבור נחתך מייד, התינוק מנסה לנשום מייד ללא עזרת הדם המחומצן מהשיליה לריאות. בגלל זה הרבה תינוקות סובלים מחוסר דם, וידיים ורגליים כחולות. זה פשוט כי לא קיבלו את כל נפח הדם השיליה שהיו צריכים לקבל. וכנ"ל גם לגבי הלב. בגלל זה הרבה תינוקות סובלים מחור בין חדרי הלב שהיה נדרש נפח מספיק של דם לסגור את החור. תינוקות שלא חתכו את החבל הטבור נהנים מנפח גבוה יותר של דם, לעומת תינוקות שחתכו את הטבור סובלים מנפח נמוך מדי של דם. מחקרים הראו שהתינוקות סובלים מחיתוך מוקדם של חבל הטבור מאותן ההשפעות כמו שגרמו לתינוק לדמם חמור. יש יותר מקרי אנמיה אצל תינוקות שחתכו את הטבור. יש הרבה תינוקות שסובלים מצהבת ילודים כי הכבד לא קיבל את מלא הדם שהיה צריך לקבל כדי לעבד את הביליברובין..