שלום רב, אני אמא לשלושה ילדים, באחד הימים

[בראיטאיי]

יכול לקרות, הייתי אומרת לה בפרטיות

שאין לי בעיה לשמוע, אבל בשיחה ביננו.
שאם היא מרגישה צורך לפתוח דברים, מקובל עלי, כי כל אחד זוכר דברים אחרת ותאמיני לי שאני זוכרת דברים על אמא שלי שהיא בכלל לא מבינה מאיפה זה בא...
בזמן אמת, עדיף לא להגיד כלום.

 

[מימי מייאו 1]

בתור בת בוגרת בערך בגיל של ביתך אני יכולה להגיד שתמיד יהיו

תלונות הדדיות
עצם השיחה הפתוחה וזה שאין נתק זה סימן שהיחסים בריאים

 

[אחותו של שקספיר]

גלגולי דורות

אני זוכרת את השיחה שעשיתי עם אבי, בערך בגיל 40 (שלי)
עם שלל עלבונות וטענות
ואת התגובה שלו (לא מקבלת, מצטדקת, מכחישה).

וכיום אני חווה את זה מהצד של הילדים שלי (עוד רחוקים מ40)
עם המשא שלהם והטענות מענות שלהם.

לא רק זה, אלא שנפגשתי עם חברות לילדים בגילאים דומים (סוף 20 תחילת 30) וגילינו שכולנו באותה הסירה.
לאחד לא חגגו יומולדת
האחרת מתלוננת שתמיד קיבלה לחמניה עם ממרח שוקולד (בחיי!)
אחד לא מרוצה שלא ישבו איתו על שיעורים ולימודים ולא היו מספיק קשוחים
השני ממורמר שישבו לו כל היום עם שיעורים ולימודים.
לאחרת יש טענות על אפליה בין האחיות.
בקיצר
אני לפחות אומרת , טוב שהם מוציאים את התחושות שלהם החוצה.
אני לא מנסה לא להסביר ולא להצטדק.
אני בטוחה שעשיתי מה שיכולתי
גם אם זה לא ההורות הטובה ביותר
זה לפחות עבר את ציון המעבר של הורות טובה מספיק.
דייני.

אגב- ברור לי שבעוד 40 שנה הילדים שלהם ישבו איתם עם התחושות שלהם.

 

[נהורית1]

בנים מתלוננים על אבותיהם ובנות על אמהותיהן.

ככה זה תמיד היה ויהיה. ככל שאמהות יהיו טובות ויעשו את המיטב, ככה תמיד יהיו תלונות על קיפוח, על ניצול, על אי פירגון ועוד. מה שאנו האמהות צריכות לעשות זה לנשום עמוק, לא להכנס לפניקה ולבקש הסבר מפורט מהמתלונן/ת. לשבת ולסגור קצוות כל עוד אפשר וניתן. זה בריא לחיי המשפחה ולחיי הנוגעים בדבר. להמשיך את החיים ללא נקיפות מצפון מאף צד.
קל לדבר, אבל חכם מי שיכול להביא את הדברים לידי ביצוע.

 

[חייבתלהגיב]

היי, זה לא הוגן! יש לי רק בנות!

 

[פיצי קט]

לכולנו יש משקעים

גם לי יש משקעים מתקופת ילדותי. טעויות של הורים נשארות איתך כל החיים, וכן - לעיתים נגרם מהן נזק. דעתי? הורה עושה תמיד את הטוב ביותר שהוא יכול, לפי המידע שיש בידיו ברגע נתון. למעט אותם הורים, לא עלינו, שמתכוונים להזיק לילדיהם - אף אחד לא עושה שום דבר בכוונה ואני מאמינה שהורה פועל תמיד כדי להיטיב עם ילדיו, גם אם זה לא תמיד מצליח לו. כולנו בני אדם, כולנו טועים, כולנו מנסים לתת לילדים שלנו את מה שהיה חסר לנו כשאנחנו היינו ילדים. זה לא עניין של טרנד, זה טבע האדם. וזה אומר שלא נחסיר מהם משהו אחר. אני סלחתי להורים שלי על טעויות שהכאיבו לי, ואני מקווה שילדי שלי יסלחו לי על הטעויות שאני אעשה. אני מאמינה שאם היא נפלה עליך בפתאומיות, זה כנראה קשור הרבה יותר למשהו שעובר עליה מאשר אליך, ובכל זאת - זה כאן. בקיצור, הייתי לוקחת את ההזדמנות, יושבת איתה בארבע עיניים ומלבנת הכל. שתוציא את כל מה שכואב לה, את תוציאי את מה שכואב לך, תנקו את הלוח וממחר - יום חדש ולוח נקי. בלי משקעים מהעבר

 

[פיצי קט]

*זה לא אומר

 

[Ron W]

אין כאן טעם ללבן עניינים מהעבר הרחוק שלא קשור להווה בכלל

זה רלוונטי לאנשים שמקיימים מערכות יחסים
אפילו הורים שנתמכים ע"י ילדיהם ראויים ליחס
טוב מזה של ילדים מהורים שהרי הם השקיעו וזכאים לתמורה
לילד אסור בתכלית האיסור להלין על הורה שהקריב את שנותיו
וגידל אותו אלא אם חיבל בו באופן נפשע הגובל בפלילים
ההורה לא אמור להיות חלק ממערכת יחסים בגובה העיניים עם ילדיו
אלא במקום אחד מעליו - בכבוד שהוא ראוי לו מעצם ההשקעה
קראתי על מקרה הזוי שילדים בני 40 -50 שלחו את הוריהם לטיפולים נפשיים
כדי לקחת חלק בתיקון ילדותם

אפילו על מכירת מקרר אין אחריות
20 שנה - מה קורה לדור הזה שמחפש ערבות לתקינותו הנפשית מהיצרנים?

 

[סתם מתעניינת1]

אני אמא בת 36

וגם לי הייתה תקופה שבאתי בטענות לאמא שלי על אופן הגידול שלי.
אז מהצד המתלונן, אני חושבת שלפעמים התלונות מגיעות כי יש איזשהו קושי אישי או תסכול מסויים וזה משפיע על הכל ומציף את העבר ואת הרגעים הפחות נחמדים בחיים. יכול להיות שהיא נמצאת בתקופה קשה עכשיו.
אני לא יודעת איך הייתי מגיבה לדבר כזה.
אני משערת שכל האמהות חוות את זה באיזשהו שלב בחיים.
את יכולה לנסות להיות אמפטית ולהקשיב לה אם את מצליחה. במקרה שלי, גם אמפטיה עזרה באופן חלקי ולא לגמרי.
חשוב שתמשיכי בחיים שלך כרגיל ולא תקחי את זה ללב. את יכולה לנסות גם לתפוס מרחק לתקופה קצרה ולראות איך זה משפיע עליך ועליה.
אני מקווה שאת מרגישה טוב יותר...