זה לא שלי
בתי המשפט ע"פ 30523/06; ע"פ בשבתו כבית משפט לערעורי תעבורה 01/03/2007 כבוד השופט עוני חבש - ס. נשיא בפני: המערערת מדינת ישראל באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים בעניין: נ ג ד 4. הראל מויאל ת.ז. 043030204 ע"י ב"כ עו"ד י' לוי פסק – דין פתח-דבר 1. עניינם של שמונת הערעורים דלעיל – חד הוא: קולת העונש, אשר הושת על המשיבים, לאחר שהורשעו בביצוע עבירות של נהיגה בשכרות, לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א – 1961 (להלן: פקודת התעבורה או הפקודה). בית משפט קמא, אשר נדרש לעניינם של המשיבים, במותבים שונים, השית עליהם עונשי פסילה, הפחותים מן הרף המינימאלי של שנתיים ימים, כפי שקבוע בפקודת התעבורה: תשומת הלב מופנית בעיקר לתקופות הפסילה, הקצרות מפרק הזמן המינימאלי, כפי שקבוע בפקודת התעבורה, קרי: שנתיים ימים. טענות הצדדים 2. ב"כ המערערת טען, כי בית משפט קמא לא יישם המדיניות, המתחייבת מלשון הפקודה, והקל בעונשיהם של 3. באי כוח המשיבים הביעו התנגדותם לטענות המערערת, תוך שביקשו להותיר שיקול הדעת בידי הערכאה הדיונית, המתרשמת ישירות מן הנאשמים, ובעלת הכלים הראויים להכריע בדבר הנסיבות – בהן ניתן יהא להקל עם נאשמים, המבצעים עבירות של נהיגה בשכרות. דיון . : לאור האמור, הרף הדרוש לפסיקת עונש פחות מן המינימום, חייב להיות מיוחד. נסיבות אישיות "רגילות", כגון: ריכוז האלכוהול בדמו של הנאשם עלה אך במעט על זה המותר בחוק; הנאשם לא כשל בכל רשימת הפרמטרים אשר בטופס בדיקת המאפיינים; הנאשם מתפרנס מנהיגה; אין לו עבר תעבורתי או שעברו אינו מכביד; גילו צעיר; הנאשם מטפל בהוריו או בבני משפחתו; הנאשם משתתף בפעולות התנדבותיות למיניהן, וכיו"ב. לא די בנסיבות מעין אלה, אשר לעולם רלבנטיות בשאלת עונשו של נאשם בפלילים, לצורך הפחתה מעונש הפסילה המינימאלי החקוק. הרי אלה אינן בבחינת "נסיבות מיוחדות", כדרישת סעיף 39א לפקודה, אשר בכוחן להביא להפחתה בעונש הפסילה המינימאלי. המונח "נסיבות מיוחדות" אינו מוגדר כמובן בפקודה, אך בבחינת שאלת פירושו ופרשנותו, ברי לכל, כי מדובר במגוון טעמים מצומצם ביותר – בעטיו ייסוג בית המשפט במעט מן האינטרס הציבורי השלט במאטריה שלפניי ויקנה משקל גבוה יותר לנסיבותיו האישיות הייחודיות של הנאשם. השימוש בטעמים רציניים אלה - מעצם טיבם וטבעם - ייעשה במשורה ולא כדבר שבשגרה. יש להדגיש, כי אין בדבר כדי לבטל שיקול דעתה של הערכאה הדיונית, שכן זו רואה הנאשמים ומתרשמת מהם באופן בלתי אמצעי. על כן, מתפקידה של הערכאה הדיונית להעריך נסיבותיו של הנאשם כבדרך כלל, ברם בעבירות של נהיגה בשכרות, הערכאה הדיונית לא תיטה לסטות מעקרון העל, אשר נקבע על ידי המחוקק, בדבר עונש פסילה מינימאלי. הערכאות הדיונית נוהגות לסטות מעונש המינימום הקבוע, כדבר שבשגרה, בעוד ברור שהדבר נוגד לשון החיקוק והמצב הקיים, המחייב בענישה חריפה, מיידית ומרתיעה. עונש הפסילה של שנתיים ימים, המוגדר כעונש מינימאלי, מלמד, שמן הרף המוצב כאמור בפקודת התעבורה, ניתן, על פי רוב - ובהיעדר טעמים מיוחדים הנוגדים זאת - לעלות בלבד. יש לזכור, כי הרף המינימאלי המחמיר הוצב לאור העובדה, שבעבירה מיוחדת בחומרתה עסקינן, עבירה הגורמת סכנה רבה ופגיעות רבות עוד יותר, למרבה הצער, הן בנפש והן ברכוש. הפחתה ברף המינימאלי מביאה להפחתה בחומרתה של העבירה – דבר אשר בתי המשפט אינם יכולים להשלים עימו ולבטח שלא ליתן לו יד. הרי יש לזכור, ברמה העקרונית, כי עבירה – ככל שתהא חמורה יותר, תחייב בצידה עונש מחמיר בהתאם. אין חולק, כי בשלילת רישיון הנהיגה יש כדי להכביד על הנהג, אך זאת היא מטרתו של עונש הפסילה, קרי: אותו נאשם, אשר נתפס נוהג בעודו בגילופין, ייאלץ לשאת בתוצאות מעשיו ויפנים בזאת חומרתה של העבירה, אשר ביצע. בענישה מכבידה שכזו יהא כדי להזהיר הציבור כולו ולהרתיעו מפני נהיגה בשכרות, וכל זאת כדי לגבור על הסכנה הגלומה בדבר. נוסף לכך יש לזכור עובדת קיומם של תחליפים לרישיון הנהיגה (כשירותי התחבורה הציבורית), כך שעל פי רוב, משמעות שלילת רישיונו של נאשם אינה הרת גורל, וכאשר מסתבר כי הרת גורל היא, ייתכן שיימצא בכך משום טעם מיוחד להקלה בעונש הפסילה. כך למשל, בהיעדר תחליפים ראויים ונגישים לרישיון הנהיגה – המהווים משום "נסיבה מיוחדת", ניתן יהא להקל בעונש הפסילה המינימאלי החקוק. איני רואה כל טעם ליתן דוגמאות לדברים, במסגרת פסק דין זה, שכן מגוון הנסיבות האישיות הנו רב. אין ספק בידי, כי הערכאה הדיונית, הדנה את הנאשמים שבפניה ומתוודעת לכל נסיבותיהם, תמצא המקרים המתאימים והראויים באמת להפחתה כאמור. ומן הכלל אל הפרט 9. המערערת ביקשה להחמיר בעונשי הפסילה, אשר הושתו בבית משפט קמא על המשיבים שבפניי, לאור מצוות המחוקק בנדון. בחנתי הכרעותיו של בית משפט קמא, ככל שנוגע הדבר למשיבים, ומצאתי, כי לא צוינו – ולו באחד מן המקרים – נסיבות מיוחדות, העונות לדרישת המחוקק, לצורך סטייה מעונש המינימום: ע"פ 30523/06 רונן נשפיץ - ההפחתה בעונש הפסילה המינימאלי ניתנה בשל הודאתו בביצוע העבירה, גילו הצעיר והעובדה, שזאת היא מעידתו הראשונה. ע"פ 30525/06 יעל מפציר – בית משפט קמא הקל בעונש הפסילה בשל מדרג שכרות לא גבוה (נימוק לא רלבנטי, כמוסבר לעיל), עבר נקי לחלוטין כמעט, וכן בשל היות המשיבה סטודנטית. ע"פ 30526/06 אמיר קויתי – בית משפט קמא בחר להפחית בעונש הפסילה "בנסיבות העניין לאור גילו ועברו". ע"פ 30647/06 הראל מויאל - ההפחתה בעונש הפסילה נבעה מעצם היות השכרות גבולית (נתון לא רלבנטי כאמור שכן זו עדיין שכרות), המשיב נעדר הרשעות רלבנטיות בנסיבות העניין, וכן עבירתו זו הנה בגדר מעידה חד פעמית. ע"פ 30663/06 אלעד לוברבאום - בית משפט קמא הקל בעונש הפסילה בלא שנימק החלטתו כלל. ע"פ 30670/06 שי גוהר – בעניינו נמצא, כי אחוז האלכוהול שנמדד אינו גבוה במיוחד (שיקול לא רלבנטי כמוסבר), הוא הודה בביצוע העבירה ועברו הפלילי נקי. ע"פ 30671/06 אולג יבגין – בית משפט קמא ציין, כי המשיב הודה לאלתר ואין לחובתו הרשעות כלשהן, פרט לעבירת חניה. ע"פ 30672/06 עינב דוד – הטעמים להפחתה בעונש הפסילה היו כדלקמן: המשיבה הודתה במעשיה, ורמת האלכוהול שנמצאה בגופה אינה "גבוהה במיוחד". אין חולק, כי כלל הנימוקים דלעיל אינם מהווים משום טעם מיוחד להפחתה בעונש הפסילה המינימאלי, כדרישת המחוקק. אילו הם נימוקים "רגילים", אשר יפים לעניינן של עבירות – במסגרתן לא נקבעו עונשי מינימום, כאשר אז אמונה הערכאה הדיונית על קביעת מדרג הענישה. סיכומם של דברים 5129371 5467831310. דין הערעורים – להתקבל, כך שעונשי הפסילה, אשר הושתו על המשיבים, יבוטלו, ורישיונם של המשיבים ייפסל, תחת זאת, לתקופה של שנתיים ימים, בניכוי חודש הפסילה המנהלית (למעט משיב מס' 4), וכל זאת לאור סעיף 39א לפקודת התעבורה.
.