אז ככה
אני לומדת פיתוח קול זאת שנה רביעית. שרה סופרן עם נטיה לקולורטורה, כלומר מגיעה לסי. זה תחביב ואני שרה בעיקר מוסיקה עתיקה. תמיד התעייפתי יחסית מהר בשירה, וכשעשיתי רסיטל בקיץ עם בתי, היה צריך לרווח את הקטעים שלי, כך שאוכל לנוח.
אני גם מןלמדת ילדים פעם בשבוע, וחוזרת הביתה עם גרון כואב וניחר. אני לא צועקת אף פעם, אבל מתאמצת שישמעו אותי. אחר כך רוצה רק לשתוק...
השנה, תפסתי הצטננות קשה. לא יודעת אם שפעת או זיהום חיידקי (חושבת שויראלי). ממש איבדתי את הקול. עשיתי את שלוש הש' (שתיקה, שתיה ושינה). לא ממש עזר. היה שיפור איטי. מאז לא לקחתי שיעורי פיתוח קול ובקושי התאמנתי (ליד קשה של מוצארט). כן הלכתי לחזרות מקהלה, שכמובן בהם התרגילים אינם מותאמים לי אישית. ככה זה מקהלה. רופא א.א.ג קבע שיש לי התעבות במיתרי הקול, והפנה אותי (לבקשתי) לקלינאית תקשורת. היא אבחנה אותי, אבל עדיין לא התחלתי בטיפול. (לא פשוט לקבוע תור...) היא אמרה שיש לי קול חלש, ולכן אולי המאמץ, אבל לא הרחיבה ועדיין לא קיבלתי תרגילים, מלבד לגרגר מים ולעבור מצליל נמוך לגבוה שוב ושוב, מספר פעמים ביום.
עכשיו אני מרגישה שהצרידות התגברה. לא מצליחה להגיע גבוה. כואב לי תוך כדי חזרות של המקהלה ואף הצטרדתי למרבית הבושה, כשהמנצחת בקשה כל אחד לשיר לחוד. היא הפסיקה אותי באמצע. כל כך התביישתי! זה היה אחרי שניסיתי את תרגיל הקש, מתוך כוונה שאולי יגרום להרפיה של המיתרים ואולי יועיל.
היום לימדתי, ודוקא לא ממש כאב. תלמידי מבקשים שאשיר להם. אין סיכוי. קניתי היום ג'ינג'ר. ממש מדכא אותי לא לשיר. תמיד חשבתי שאני שרה כעורב, ופתאום התגלה לי שאני ממש יכולה לשיר יפה. מוסיקאים רציניים אומרים שיש לי קול ממש טוב, וזה כל כך שימח אותי! והנה, כאילו לקחו לי את הסוכריה שקיבלתי. אשמח לעיצות, ומחכה בקוצר רוח לתור אצל הקלינאית (שהיא טובה מאד, מטפלת גם בבתי שהיא זמרת).