שלום! שאלה על נעליים...

ינוקא1

New member
פירוש

"ט ע ם . שאסור לנעול מנעל של עור ביוה״כ או בחשעה באב או ל א ב ל : מפני שהם משכא דחוויא (=עור הנחש) שהוא מצד הקליפות. ומפני שביו״כ עולה מלכות למעלה בבינה ואין בהם אחיזה לחיצונים לכן לא נאסר אלא מנעלים של עור. (כלומר , ביום הכיפורים המלכות עולה בבינה ואז כל החיצונים נופלים , ולכן אנו נמנעים ממנעלים של עור כדי להראות את זה. כי מנעלי עור הם מצד הנחש כי בחטא אדם הראשון הפכו "כותנות אור" שהיו לו ל"כותנות עור" ונעלי העור המלבישים את החלק התחתון של הרגל מסמלים את זה). אמנם שאר מנעלים מותרים כי גם מנעלים דקדושה לא נתבטלו ח״ו כו׳ רק אותם מנעלים של עור משכא דחוויא כתנות עור אשר עליהם נאמר רנליה יורדות מוות אלו לבד נתבטלו . (כלומר - שאר המנעלים שאינם עור מותרים , כי עדיין יש למלכות מנעלים דקדושה. רק אותם נעלי העור הרומזים ל"כותנות עור" ולעור הנחש , אלו לבד מתבטלים ביום הכיפורים. כי על המלכות נאמר "רגליה יורדות מוות" כלומר שהחלקים התחתונים שלה יורדים בין הקליפות , ואלו הם נעלי העור. אבל ביום הכיפורים כאשר רגליה עולים מבין הקליפות , ורגליה לא יורדות מוות ביום ההוא , אז לא לובשים נעלי עור) וכיון שכתנות עור הי׳ מאותו החטא וגם שגרם מיתה וחירוב , ולכן מטעם הנ״ל אסור לאבל מנעלים של עור וגם בתשעה באב . ( ש״ע של האר״י ז׳׳ל): (וכיוון שגם חורבן בית המקדש והמוות בכל אדם נגרמו בגלל חטא אדם הראשון הקשור ל"עור הנחש" וה"כותנות עור" , לכן גם לאבל אסור ללבוש נעלי עור וגם בתשעה באב. שולחן ערוך האר"י)
 

אורלנה

New member
כדאי לדייק

1.בהחלט אם מישהו שואל לגבי מצוות הקשורות בתפירה, אפשר לומר לו: שאין לתפור בשבת. ובהחלט מצוות שמירת שבת קשורה ללא לתפור בשבת. וזה רק מראה את גודלה של התורה הקדושה. 2.ועיניתים את נפשותיכם ביום כיפור מתייחס למצווהמדאורייתא, לעומת תשעה באב. ואם נדייק ישנה מחלוקת עקרונית בין הראשונים, אם רק איסור האכילה והשתייה אסור מן התורה, ואילו שאר ארבעת האיסורים אסורים מדברי חכמים, או שכל חמשת האיסורים הם מן התורה.
 

ינוקא1

New member
ככה :

1. בשבת יש מצווה "לא תעשה כל מלאכה" - תפירה היא אחד הפרטים שלה , לא מצווה בפני עצמה. 2. נכון.
 
יש

חליצה. ויש לדעת איזה נעל נועלים ושורכים תחילה. יש סיפור על חייל שניצל בזכות שהתמהמה לשרוך לפי ההלכה. פעם באו קבוצה ללמוד גמרא בישוב אור הגנוז ולא היה להם רקע קודם. (הרב אריק נוה או שהיו עוד רבנים) לא רצה לשלחם ויפגעו וידע שלא יבינו אז ניסה ללמדם ולא הבינו. שלח אותם הביתה ואמר להם שבארבעים יום הקרובים ישימו ויקשרו השרוכים לפי ההלכה, ואחרי שעשו כך ארבעים יום חזרו אליו והבינו את אותה גמררא שאז לא הבינו.
 
‫הפרופו נעלים ושרוכים סיפור מדהים ומזעזע שהיה

חייל מקיבוץ חילוני בדרום ששירת בלבנון בשנות ה- 90 יצא לשבת הביתה, ותפס טרמפ מהצפון עם חרדי שנסע לבני ברק. כאשר הגיעו לבני ברק חצי שעה לפני כניסת שבת, והחרדי ראה שהחייל מאוד עייף מהדרך הארוכה הציע לו שבמקום להמשיך עוד מס' שעות עד לדרום הארץ אולי הוא רוצה להישאר איתו ועם משפחתו ולראות פעם מה זה שבת יהודית. אחרי מספר הפצרות נעתר החייל הקיבוצניק ונשאר לשבת בבני ברק. במשך השבת הוא מאוד הוקסם משולחן השבת עם כל השירה, דברי התורה, השמחה, וההתעלות הרוחנית, ולפני שהוא נפרד מהם בסוף השבת הציע המארח לחייל לקחת על עצמו הלכה אחת שתגן עליו בלבנון. החייל חשש ממה שיאמרו החברים והסביבה, ושאל אם יש מצווה שהוא יכול להתחיל איתה מבלי שתראה מבחוץ. המארח פתח איתו ביחד את הספר קיצור שולחן ערוך, והציע לו שיקח עליו את אחת מההלכות הראשונות, והחייל בחר את ההלכה של נעילת הנעלים וקשירת השרוכים בבוקר בסדר הנכון, שהייתה הראשונה שאפשר לקיים מבלי שאף אחד יבחין בכך. כאשר החייל חזר ליחידה שלו בלבנון, מכוח ההרגל הוא היה שוכח בבוקר לנעול את הנעליים לפי הסדר, וכל פעם כאשר היה נזכר בכך הוא היה חוזר לחדר מוריד את הנעליים ונועל אותם שוב לפי הסדר הנכון. לאחר מספר ימים כאלה המפקד שלו התחיל לחשוד שמשהו לא בסדר עם החייל שפתאום כל בוקר חוזר לכמה דקות למגורים, והחליט לעקוב אחריו. כאשר הוא ראה שהחייל מוריד את הנעליים כל פעם וחוזר ונועל אותם מחדש הוא שאל אותו לפשר הדבר, ולאחר כמה ניסיונות לתירוצים שונים שלא התקבלו על לב המפקד, נשבר החייל וסיפר למפקד את האמת. המפקד התרגז עליו ואמר לו שהוא עוד יתחשבן איתו על כך. לאחר מספר שבועות שהיחידה יצאה שוב הביתה, המפקד הודיע לחייל שלנו שהוא נשאר מרותק לבסיס, והחייל ההמום התחיל לתהות איך המצווה שהוא קיבל על עצמו לקיים מגנה עליו? כפי שהחרדי הבטיח לו. התשובה לא אחרה לבוא, ובמוצ"ש הוא קיבל את הבשורה הקשה שכל האנשים מהיחידה שלו נהרגו באסון המסוקים בדרך חזרה מחופשת השבת, והוא הניצול היחידי מכל היחידה. בעקבות כך לאט לאט חזר החייל הקיבוצניק בתשובה שלמה, והיום הוא אברך עם משפחה על אדני הקודש. (מקרה אמיתי שהתפרסם בזמנו בתקשורת החרדית)
 

REALI

New member
תודה לעונים ותודה על הסיפורים.

חיפשתי קצת ומצאתי עוד פירושים ומצוות: "נעליכם ברגליכם" - בקרבן פסח. עליה לרגל - "מה יפו פעמייך בנעלים בת נדיב" כמו כן נראה לי שנעליים מסמלות יכולת הליכה בדרך ומעבר מכשולים, לעומת אדם יחף שלא מסוגל ללכת בדרך בנוחות. וזה מסמל תשובה ותיקון ואת עם ישראל בכלל - "התהלך לפני". של נעליך מעל רגליך - בהר סיני ששם יש מצב שלם שלא צריך תיקון. בבית המקדש הולכים יחפים - כנ"ל ששם שלם. "לעולם ימכור אדם קורות ביתו ויקח מנעלים לרגליו" - בית מסמל את המנוחה והקביעות ונעליים את ההליכה. וראיתי פירוש אחר - נעל חוצצת מהארץ, מהארציות. ובבית המקדש והר סיני זה מקום קדוש ולא צריך חציצה.
 
למעלה