להערכתי אנחנו לא חיים בעולם דואלי
אלא
תופסים את העולם
כאילו הוא דואלי. זה תלוי בנו, באופן בו אנחנו בוראים את המציאות שלנו. נברא מציאות דואלית - נהיה במציאות דואלית. המציאות היא אחת, להערכתי - והיא בלתי-משתנית. היא כוללת בתוכה ריבוא מציאויות ואפשרויות, לבחירתנו, לחדוותנו, ליצירתנו. הסבל איננו דבר קל, אני מסכים. לעיתים הוא אפילו נורא.
אבל כאשר אנחנו רוצים להתמודד עם יצורים שחלק מהתפתחותם הוא "לפגוע" "בנו" (דוגמאות: טגריס שרוצה לטרוף אותנו, ישות שרוצה לשאוב מאיתנו את האנרגיה, טפיל אנרגטי שרוצה שנישאר "בחושך" כדי שהוא יוכל להיזון מפחדנו... וכולי), אזי במצבים כאלה,
עבורי, אין טעם לנסות לברור ולהסתמך על מי כדי לסמוך ועל מי לא כדאי לסמוך, כי ישות אשר רוצה לגזול את האנרגיה שלנו והיא ישות מתקדמת יחסית, תתעתע בנו בקלי-קלות ופשוט תגזול את האנרגיה שלנו. אם כבר, אז מה שחשוב הוא עצם נסיוני "למיין" את הישויות שבאות איתי במגע. נסיון כזה, כשיש מאחורי התכוונות אמיתית, יעזור לי בהדרגה לנקות את דרכי ועבודתי, גם אם בהתחלה הוא לא יאפשר לי לחמוק באמת מאותן ישויות הרוצות את האנרגיה שלי. כאשר ההתכוונות שלי טהורה ואמיתית, התוצאות שלה טהורות ואמיתיות, נכון? את מסכימה עם זה?
אני מצרף בתחתית ההודעה קישור למאמר שכתבתי בפורום "דרך הלוחמים", העוסק בטורף האנרגטי ששולט כיום באנושות, דרך זווית ראיה מיוחדת (
) ואף משעשעת קמעא...
לפיכך, עבורי מה שעובד, הוא לסמוך על עצמי; לא על האגו שלי, אלא על עצמי. האגו שלי חסר תועלת ב"מאבק" זה.
שלך באהבה בן
