שלום
ראיתי את הפורום הזה כבר לפני כמה חודשים. יש לי כל כך הרבה מה להגיד, אבל הזמן קצר ואני מרגישה שזה לא יהיה נכון. אני בת 18. את ישוע קיבלתי בתור המושיע שלי לפני כארבע שנים. אני בת לאם יהודיה ואב נוצרי לשעבר. אני אומרת לשעבר כי ישוע מעולם לא קרא לנו כך. הגויים היו אלה שהחלו לקרוא למאמינים בישוע כך, ולדעתי זה לא היה נכון מצדינו לאמץ את השם. ישוע לימד אותי כל כך הרבה תוך זמן כל כך קצר. מעולם לא הייתי בכנסיה\ קהילה, למרות שתמיד רציתי. הכל קיבלתי מישוע, ולדעתי זה אירוני שהפעם הראשונה שבה יצא לי להיות בקהילה, זה היה לפני כמה שבועות, בחו"ל, כדי ללמד. אני קוראת כאן, ואני רואה איך האחים שלנו מתנהגים, ומרגישה עצב. עצב על זה ששכחנו אותו. ואני לא מדברת על הלא מאמינים, אלא עלינו, ועלינו בלבד. אנחנו כל כך שקועים בעולם ובצרותיו, שאנחנו שוכחים את ישוע המשיח, שאוהב אותנו כל כך עד שהוא הקריב את עצמו למעננו. מתי בפעם האחרונה ביליתם איתו זמן לבד? מתי בפעם האחרונה הלכנו לטייל בטבע והבנו שכל אבן, כל עץ, כל ציפור נמצאת במקומה כי ישוע שם אותה שם, כי ישוע רצה שנשמח בניסים הקטנים שהוא נותן לנו כל יום? מתי בפעם האחרונה הצלחנו להספיק לעלות על אוטובוס, והבנו שזה נס קטן מישוע בכבודו ובעצמו? ולא רק זה, אנחנו גם השתמשנו בתורה ובברית החדשה כדי להצדיק כל דבר, כל תיאוריה, אבל ישוע אמר שהמילה הורגת, ושהוא השאיר לנו את רוח הקודש כדי שתוביל אותנו לאמת. אבל מתי בפעם האחרונה התפללנו לפני שקבענו משהו? האויב היה יכול לרמות כל אחד מאיתנו, והוא יכול היה לגרום לנו לחשוב שמשהוא הוא אמיתי כשהוא לא, ולהיפך. אם יש לכם חלום, אם קראתם משהו, אם אח אמר לכם משהו תתפללו, לא משנה אם אתם בטוחים בתשובה. חוץ מזה, לא נפסיד מזה כלום
שימו לב לעוד משהו מעניין- זוכרים שמתי אמר שמלכות השמים היא כמו עשר עלמות, חמש חכמות וחמש טיפשות? אני שומעת שהרבה מדברים על זה, ועל זה שאנחנו צריכים שיהיה לנו מספיק שמן, אבל אנחנו שכחנו משהו חשוב, משהו קריטי- כתוב באיזשהו שלב, בגלל שהחתן מאחר, כולן נרדמות! והחתן כל כך קרוב, זה עניין של כמה שנים, בין אם אנחנו רוצים להאמין בכך, ובין אם לא. ולכן, אנחנו צריכים להתעורר בכל מה שקשור לביאתו. לחשוב- האם אנחנו באמת טהורים? מה מידת השקר בחיים שלנו? עד כמה אנחנו קרובים לאדון? כמה אנחנו מוכנים לקבל מילה שלו, גם אם היא לא מוצאת חן בעינינו? ואני רוצה לגלות לכם עוד משהו, שכשאני הבנתי אותו, הבנתי שישוע הוא המשיח היהודי באמת ובתמים- זוכרים שישוע אמר שהוא לא בא להפר את התורה והנביאים, אלא לקיים אותם? אם תשימו לב, כל מה שישוע לימד, התייחס לתורה! ולא רק זה, הוא מילא וקיים את כל הנבואות על המשיח שהופיעו בתנ"ך בנוסף, הוא גם קיים את כל המצוות הקשורות להקרבת קורבנות- ארכיאולוג בשם רון וויאט גילה לפני כעשרים שנה את מיקומו של ארון הברית. נחשו איפה? בדיוק מתחת למקום שבו ישוע נצלב. ואני מזכירה לכם שאחרי שהוא מת, האדמה רעדה, ונפתח פתח לרגלי הצלב, ושחייל רומאי דקר את ישוע בצלעות, וכך הדם שלו נשפך בדיוק אל ארון הברית, כפי שהכוהן הגדול היה נכנס ביום כיפור אל קודש הקודשים ושם דם כדי לכפר על החטאים של עם ישראל... מבריק, לא? יש עוד כל כך הרבה דברים, כל כך הרבה הוכחות, העניין הוא שאין לי איתי כאן ברית חדשה >< למעוניינים, הנה עוד המון מידע על ארון הברית- http://www.wyattarchaeology.com/ark.htm אני רק רוצה להבהיר שלא באתי בשביל להתנשא, ובהחלט לא באתי כדי להאשים, וגם לא הכרזתי שום דבר רע עלינו (בסגנון אנחנו ככה וככה), כי אני מאמינה שלטוב ולרע, למילה שלנו כמאמינים יש הרבה מאוד כוח, ולכן אנחנו צריכים להיזהר במה שאנחנו אומרים. ואני לא יודעת אם אני אחזור לקרוא או להגיב כאן, רק רציתי לשתף את זה איתכם, כי אני מרגישה שישוע רצה שאני אעשה את זה. אני פשוט לא אוהבת שמכניסים פילוסופיה לכל דבר ודנים על דברים ברורים מאליהם >< אז אם ישוע ידריך, אני אחזור, ובשמחה. שלום עליכם, בשם ישוע המשיח.
ראיתי את הפורום הזה כבר לפני כמה חודשים. יש לי כל כך הרבה מה להגיד, אבל הזמן קצר ואני מרגישה שזה לא יהיה נכון. אני בת 18. את ישוע קיבלתי בתור המושיע שלי לפני כארבע שנים. אני בת לאם יהודיה ואב נוצרי לשעבר. אני אומרת לשעבר כי ישוע מעולם לא קרא לנו כך. הגויים היו אלה שהחלו לקרוא למאמינים בישוע כך, ולדעתי זה לא היה נכון מצדינו לאמץ את השם. ישוע לימד אותי כל כך הרבה תוך זמן כל כך קצר. מעולם לא הייתי בכנסיה\ קהילה, למרות שתמיד רציתי. הכל קיבלתי מישוע, ולדעתי זה אירוני שהפעם הראשונה שבה יצא לי להיות בקהילה, זה היה לפני כמה שבועות, בחו"ל, כדי ללמד. אני קוראת כאן, ואני רואה איך האחים שלנו מתנהגים, ומרגישה עצב. עצב על זה ששכחנו אותו. ואני לא מדברת על הלא מאמינים, אלא עלינו, ועלינו בלבד. אנחנו כל כך שקועים בעולם ובצרותיו, שאנחנו שוכחים את ישוע המשיח, שאוהב אותנו כל כך עד שהוא הקריב את עצמו למעננו. מתי בפעם האחרונה ביליתם איתו זמן לבד? מתי בפעם האחרונה הלכנו לטייל בטבע והבנו שכל אבן, כל עץ, כל ציפור נמצאת במקומה כי ישוע שם אותה שם, כי ישוע רצה שנשמח בניסים הקטנים שהוא נותן לנו כל יום? מתי בפעם האחרונה הצלחנו להספיק לעלות על אוטובוס, והבנו שזה נס קטן מישוע בכבודו ובעצמו? ולא רק זה, אנחנו גם השתמשנו בתורה ובברית החדשה כדי להצדיק כל דבר, כל תיאוריה, אבל ישוע אמר שהמילה הורגת, ושהוא השאיר לנו את רוח הקודש כדי שתוביל אותנו לאמת. אבל מתי בפעם האחרונה התפללנו לפני שקבענו משהו? האויב היה יכול לרמות כל אחד מאיתנו, והוא יכול היה לגרום לנו לחשוב שמשהוא הוא אמיתי כשהוא לא, ולהיפך. אם יש לכם חלום, אם קראתם משהו, אם אח אמר לכם משהו תתפללו, לא משנה אם אתם בטוחים בתשובה. חוץ מזה, לא נפסיד מזה כלום