תשובתי-
חד משמעית בוירטואליה הרבה יותר קל לי.
אומר לך מעבר לזה- אנה היא דמות.
היא איזשהו צד בי שאני לרוב לא מראה במציאות.
היא מאד מוחצנת, היא יצרית, היא בוטה לפעמים.
זו לא אני.
אני הרבה יותר שקטה ומבויישת, אני הרבה יותר רגועה, אני הרבה יותר רכה..
ושלא תביני לא נכון- אני מברכת על קיומה של המדיה הזו ועל זה שמצאתי את המקומות בהם אני יכולה להיות מוחצנת ללא חשש,
אבל הייתי רוצה להיות מסוגלת לעשות את זה גם במציאות.
למה קשה לי? אני לא בטוחה שזה קשור להיותי אישה. יש מסביבי המון נשים מוחצנות וזה לא דבר רע בעיני, אפילו להפך. אני קצת מקנאה בהן..
אבל אני קונטרול פריק. לחלוטין. אני תמיד מאופקת, אני חושבת על כל משפט 7 פעמים לפני שאני אומרת אותו. אני מאד מודעת תמיד לאיך מסתכלים עליי..
בעיניי, וזה ברור לי כמה זה מטופש- יצריות היא חולשה. הפגנת יצר זה להודות בחולשה.
אני לא בוכה, אני לא מתפרקת, אני לא מראה רגש. בניגוד לאיך שאני לעיתים מצטיירת בעולם הוירטואלי- אני יכולה להיות די קרה במציאות.
לא מסוגלת לבוא ולהגיד "אני מתה מרעב, הייתי יכולה לפרק פרה עכשיו", לא יכולה להגיד "אני חרמנית כמו אסיר שהשתחרר מבידוד"..
אני נאבקת עם עצמי כשאני רוצה לומר למישהו "תספר לי, אני מתה מסקרנות!" או לחקור אותו בשאלות..
קשה לי להודות ביצרים האלה, וזה נטו בא ממקום של שליטה.
(שוב, כמו שאמרתי- מזל שיש את אנה. זה מפלט אדיר מבחינתי.)