שלום

[עדגיל]

TULKIN: הבדיקות הביתיות העצמיות אמורות לשקף

את רמת הגלוקוז. השאלה היותר בעייתית היא מהי רמת ה-A1C ואת זה בודקים רק בקופת חולים. ונניח שרמת הגלוקוז שלי תרד (הלוואי), האם זה אומר שהכל מתחיל להסתדר לי? מבחינה הגיונית אם הגלוקוז שלי יירד קצת קצת, וה-A1C שלי ימשיך להיות גבוה, אז לא עשיתי שום דבר.... לכן אני מתכוונת להמשיך להתמיד בתפריט שקיבלתי. אני כבר מגלה שיש לי קצת בעיה להתמודד עם לוח הזמנים כי לפעמים כפי שקרה לי אתמול (טיול), היום (נסעתי לבקר חברה ויצא שאכלתי במקום ב-14:00 בשעה 17:00, ודילגתי על ארוחת הביניים ורק לפני שעה אכלתי ארוחת ערב).
ולתומרונתם: אין לי דיעה לגבי תרופות או תוספים. אני פשוט נרתעת מתרופות ומשתדלת כמה שיותר לא להשתמש בהן ולכן אני מחפשת תחליפים. כשהיתה תקופה למשל שקצת כאבה לי היד, העדפתי לקבל טיפול בדיקור ולא טיפול תרופתי. הטיפול בדיקור לא מנע את הבעיה אלא הקל עליה, וגם התרופה שהרופא הציע לי (אטופן) שנחשבת למאוד חזקה היתה אמורה להקל על הבעיה, ולכן למעשה הקלתי על עצמי בדרך אחרת יותר יקרה אמנם, אבל לא הכנסתי לפה שלי תרופה.

 

[tulkin]

יש קשר הדוק בין הA1C לבין רמת הסוכר בדם

A1C הוא ממוצע לתרופה ארוכה. אי אפשר להוריד את הממוצע בלי להוריד רמת הסוכר בכל רגע ורגע אם כבר, ההיפך הוא הנכון. בגלל איך שמנגנון סכרור ההמוגלובין עובד, קפיצות סוכר קצרות טווח לא תמיד באות לידי ביטוי בA1C. אם את מקפידה לבדוק בבוקר (צום), ושעתיים אחרי כל ארוחה, ובעוד נקודה או שתיים אקראיות במהלך היום - התוצאה הממוצעת שלך על פני שבוע-שבועיים תהיה בקורלציה גבוהה מאד לA1C שלך בהנחה שהמדידות האלה יישארו למשך 3 חודשים.
אבל, וזה אבל חשוב, מהדיוק בפרטים האלה תוכלי לדעת היכן הבעיה שלך. האם הסוכר שלך בצום גבוה? רק אחרי ארוחות? כמה מהר הוא יורד? מה מעלה יותר את רמת הסוכר אורז או תפוחי אדמה? את כל אלה הA1C לא מספר, אבל שימוש נכון בגלוקומטר כן. והמידע הזה שווה זהב במאמצי האיזון. כך למשל תוכלי ללמוד איך להתמודד עם חריגות מלוח זמנים ומה ההשפעה של כל אלרטנטיבה.

בכל מקרה זו רק המלצה. את כמובן תעשי איך שאת מבינה.

 

[tulkin]

דווקא לי יש תשובה

כלומר, אין לי מושג מה עדגיל חושבת, אבל גם לי יש הטיה שלילית מעט כנגד תרופות, ונטיה חיובית במעט לסוגים מסויימים של תוספי תזונה.
לצד יתרונות רבים מאד ובכלל לא מבוטלים של מחקר רפואי יש למחקרי תרופות שני חסרונות עיקריים: א. בבסיסם הם יוצאים מתוך ומתייחסים למודל מכניסטי של גוף האדם. אנחנו יודעים היום לא רע שגורמים נפשיים ופסיכולוגיים משפיעים על בריאות וחולי לא פחות מגורמים פיזיולוגיים ולפעמים היבט אחד משפיע על השני ולהיפך. כיוון שהמחקר והמאמץ של פיתוח תרופות מבטל כמעט לגמרי את ההיבט הזה, אז באופן אינהרנטי, לדעתי, הוא מפספס משהו. אז כמובן שהשיטה והריגורוזיות המדעית מביאות תוצאות מעולות בהינתן המגבלה הזו, אבל עדיין אני מרגיש שבהרבה מקרים הטיפול התרופתי הוא פחות מאופטימלי בגלל ההתעלמות הזו. שנית, דווקא בגלל איך שהשיטה המדעית, לצד המורכבות הגדולה מאד של גוף האדם, מחקרים על תרופות מוגבלים מאד ביכולתם לבדוק אפקטים ארוכי טווח והשפעות מערכתיות של תרופות. כבר דובר המון למשל על הנזקים המערכתיים ששימוש מוגבר באנטיביוטיקה עשה לאורך זמן. בדיוק דיברתי על עניין דומה עם האנדו שלי במפגשנו השבוע - דיברתי איתו על ניסויים קליניים לטיפול חדשני בסוכרת 1 והוא אמר שאמנם הוא לא מכיר פרטים ספציפיים על הטיפול הזה עדיין, אבל העיר שבגדול כל נסיון מלאכותי להתערב בפעולתה של מערכת החיסון שלנו (במקרה הזה, כדי למנוע את תקיפת תאי הבטא) הוא בד"כ עניין מסוכן מאד. בהחלט ייתכן שמצליחים לפתור משהו בטווח הקצר, אבל קשה מאד להעריך ולבדוק ולבחון השלכות אחרות. ולכן כשמדובר במחלה אלימה וקשה שאין לה טיפול אחר, כמו סוגים של סרטן, או כשל של איברים חיוניים, אין ברירה ועושים את זה (כי אם לא מטפלים בטווח הקצר, השפעות לטווח ארוך הופכות לעניין היפותטי), אבל כשמדובר במחלה שאולי היא מאד לא נעימה, אבל אפשר להתמודד איתה באופן יחסית סביר לאורך זמן, הוא לא היה ממליץ לרוץ ולנסות טיפולים חדשניים. לדעתי הוא קצת ספקן מדי, אבל עיקר הטיעון שלו נכון, ותקף לא רק לעניין הספציפי עליו דיברנו.
מהצד השני, תוספי תזונה, בעיקר כאלה שמשתמשים בהם דרך קבע בתרבויות אחרות לאורך שנים ארוכות, מרוויחים את ההיבט האבולוציוני של ההשפעות הארוכות. אם הן לא היו עובדות היטב לאורך זמן, היו מפסיקים להשתמש בהם. אז נכון, לעתים לא נדירות מדובר באמונה טפלה לגמרי, והאפקט האמיתי זניח. אבל לפחות אין נזקים מערכתיים ארוכי טווח. בבחינת אם לא יועיל, בטח לא יזיק. לתרופות אין את התכונה הזו. להיפך, הרבה רופאים/רוקחים מחזיקים בדעה שאם אין אפקט יש סיבוך.

אז את כל הנ"ל צריך כמובן לקחת מאד בפרופורציה. מחקר מדעי על תרופות והנסיון המכוון לייצר תרופות שיפתרו בעיות ספציפיות, מביא איתו הרבה תועלת. בהמון מקרים התועלת הזו שמה בכיס הקטן כל התנגדות סבירה מסוג הטיעונים שהבאתי למעלה. אבל בלא מעט מקרים, הימנעות מתרופות ונסיון להתמודד לבד או באמצעות תזונה/אורח חיים/התמודדות פסיכולוגית הם עדיפים. למשל, לאחרונה התחילו יותר ויותר רופאים להמליץ להפסיק/להמעיט בלקיחת תרופות להורדת חום. לא כי הן לא יעילות (להיפך, הן יותר מדי יעילות), אלא כי הן מפריעות לגוף להתמודד עם המחלה. עד גבול מסויים כמובן.

 

[עדגיל]

tulkin קראתי בעניין מה כתבת.

בשורה התחתונה: אם לא יועיל לא יזיק - זאת לגבי תוספי תזונה, ותרופות בשימוש ארוך טווח ולא כל שכן שימוש כרוני (כמו שהולך להיות לי) - יכולות לגרום נזק ולכן אמנע כל עוד אפשר.

 

[tulkin]

אני שמח. רק לעניין התרופות

מכל התרופות, דווקא המטפורמין (גלוקומין/גלוקופג') הוא תרופה שיש עליה המון מחקר ארוך טווח. היא קיימת בשוק כמה עשרות שנים והצטברו מאות ואלפי עדויות מחקריות על תכונותיה הטובות ואין כמעט עדות עקבית לתכונות רעות כלשהן. דווקא לגביה יש מחקרים שמראים שהיא פשוט מאריכה חיים של חולי סוכרת (בממוצע, וכו'...), כלומר לא רק השפעות קצרות טווח יש לה, אלא גם השפעות ארוכות חיוביות (לאחרונה גם התפרסם שהיא מקטינה את הסיכון לפתח סרטן בלבלב).
אז זה בסדר בעיני לנסות לדחות את לקיחת התרופה אם מסתדרים בלעדיה בטווח הקצר (כך אני עושה, בניגוד לדעת רופאי), אבל זה מצריך ניטור תדיר של אותו טווח קצר, כדי לוודא שיש הצדקה לויתור על התרופה.

 

[י ר ו ק ע י נ י י ם]