שלום

[hugobear]

היא לא הסיימה מחוסר הצלחה

זו הייתה קבוצה שקיבלנו כלים להתמודד עם החרדה ועשינו "חשיפות"... והיא הייתה אמורה להיות לזמן קצר.

 

[hugobear]

../images/Emo5.gifבטעות יצאו שתי תגובות...

אוווופס...

 

[יעל גאלי דואני]

סדנאות קבוצתיות

כפי שנאמר פה, הסדנאות הקבוצתיות בשניידר הן טיפול קצר טווח. כל כמה זמן נפתחת קבוצה חדשה ולכן אם מישהו מעוניין אז כדאי פשוט להתקשר ולהתעניין... טל': 039244955 אולי מי שהתשתתף כבר קבוצה כזו יוכל קצת לתת לחברים האחרים בפורום קצת סיפורים של מה זה, איך זה מתנהל, האם זה עוזר?

 

[lonely3]

מה זה חשיפות? ../images/Emo12.gif

זה נשמע ממש מפחיד!!! לאיזה גילאים זה היה? ומה בעקרון עשיתם שם?

 

[hugobear]

תגובה

זה היה מגיל 13 עד 18 אני חושבת, בקבוצה עצמה היו מגיל 15 עד 18. ובהתחלה למנו בדיוק מזה חרדה הם לימדו אותנו כל מיני שיטות שעזרו לנו עם החרדה כמו הרפיה ודיבור פנימי מרגיע... אחר כך כל אחד כתב ממה הוא הכי מפחד וממה הוא הכי פחות מפחד ואז התחלנו מהפחד שאנחנו הכי פחות מפחדים (נגיד לדבר בטלפון ליד אנשים זרים) והתמודדנו איתו ולאט לאט התחלנו להתמודד עם פחדים יותר מפחידים. ובקבוצה סיפרנו איך היה והם נתנו לנו כלים כדי להוריד את הפחד ולהתמודד.

 

[lonely3]

או וואה

אני מתחרטת שחשבתי על זה בכלל. זה נשמע נורא יואו איזה מזל ששאלתי קודם.... להתמודד עם פחדים ולספר איך זה לפני כל הקבוצה?????. רק מלשמוע את זה אני נלחצת. וזה באמת עזר? כי לי אני בטוחה שזה לא היה עוזר.

 

[hugobear]

זה כן עוזר

קודם כל בקבוצה הזו כולם היו עם הפרעות חרדה אז בפגישה הראשונה כולם שתקו ורק המנחה דיברה. ולאט לאט נוצרו יותר קשרים ובגלל שכולם חרדתים וחושבים את אותם המחשבות אז קל יותר ליצור קשרים וגם היינו רק 7. בקשר לחשיפות אז התחלנו עם הפחדים הקטנים יותר וקיבלנו כלים איך להתמודד איתם. זה לא שהיום אין לנו לגמרי חרדות, אבל המצב הרבה יותר טוב וזה תהליך.

 

[במבה לא של אוסם]

אני חושבת

שאם את בקבוצה אם עוד אנשים שיש להם אותו הדבר...(או לפחות בקבוצה יש למישו אחד אותה חרדה כמו לך) אז זה כבר מרגיע בצורה כל שהי... וגורם לך להיפתח אל הקבוצה נכון קבוצה גדולה זה יותר מפחיד מפסיכולוג שאת מדברת איתו לבד אבל בקבוצה אפשר להתמודד ולהכיר את הדברים בהרבה יותר טוב!

 

[יעל גאלי דואני]

חשיפות וקבוצה

אין ספק שלהתמודד עם הפחדים ועוד לפני כל הקבוצה זה מפחיד מאוד, אבל בעצם זו המלחמה שלנו, לא? להתמודד עם הפחדים... הדרך המהירה ביותר ומקרים רבים הטובה ביותר להתמודד באמת עם חרדות ופחדים זה להחשף אליהם. 'להציץ' לפחד בפנים לשניה ואח"כ לדקה, ובסוף להיות מסוגלים להביט לפחד בעיניים... אם תציצי על מה שכבר נכתב פה בפורום תראי כי רוב העצות פה היו - פשוט לעשות! אז נכון שזה קשה ומפחיד, אבל בשביל זה יש את הקבוצה - לכולם יש שם פחדים דומים, אף אחד לא לועג לך או חושב שאתה מוזר וכולם מתמודדים עם קשיים דומים. זה מאוד מחזק! אם זה עדיין לא מרגיע, לא נורא, בסופו של דבר לא חייבים קבוצה, אפשר גם טיפול של אחד על אחד - אבל הכי חשובה לטפל ולהפסיק לסבול. בהצלחה ופורים שמח!!

 

[lonely3]

נכון שזה מה שצריך

אבל לא נראה לי שכולם בנויים לזה וזה נשמע לי לא ממש טיפול מוצלח לתת לאנשים שסובלים מחרדה חברתית להשתתף בקבצוה שזה אחד מהמאפיינים הגדולים של החרדה... עם זה היה רק שיש מדריך והוא מנחה אותך וכו זה היה יכול לעזור אבל לדבר מול כולם רק מהמחשבה אני כולי רועדת. זה לא בשבילי. אבל בעצם מה בשבילי? אני לא יודעת מה לעשות כבר אני מרגישה שאני משתגעת אבל אני נלחמת לא לעשות את זה אין לי כוח יותר חג שמח.

 

[נועם124]

טוב... אז תרעדי!!!

מה יקרה?? את נמצאת בקבוצת תמיכה , כל מי ששם התופעות מוכרות לו. אף אחד לא יצחק עלייך. אז מה אם תרעדי ??? אז מה??????????

 

[במבה לא של אוסם]

אז היא תרגיש לא בנוח

אם זה אז מה אם כל הקבוצה ככה למה לתקוף אותה בצורה כזו סלח לי אבל אתה אומר תזה בגישה מגעילה יכלת לבטא את המילים שלך בצורה אחרת

 

[נועם124]

זאת לא הייתה הכוונה ../images/Emo140.gif

פשוט ניסתי להראות לה שלא יקרה כלום לא התכונתי לפגוע

 

[במבה לא של אוסם]

בסדר סתם לקחתי תזה ככה...

אני מבינה שלא ניסת לפגוע

 

[lonely3]

נועם

את/ה סובל מחרדה חברתית? כי אם כן אאין לי מושג איך אמרת את זה... אז מה? אתה צודק אבל הכל אז מה שזה מתקשר לחרדה חברתית אם יראו אותך אוכלת ברחוב.אז מה? אם תשתמש בשירותים ציבורים? אז מה מה כבר יקרה. אם תעשה ספיץ' מול כל הכיתה ותשכחי שורה.אז מה לא נורא כולם טועים לפעמים אנחנו בני אדם. אם המורה תשאל אותך לפני כל הכיתה ופתאום תקפא.כולם צוחקים עלייך.אז מה? מה אני לא בנאדם? כאילו שאחרים לא טועים. ויש עוד מלא מלא דוגמאות ואני בטוחה שכל מי שסובל מחרדה חברתית אם הוא יחשוב על זה באמת זה לא כזההה נורא אבל עדיין אנשים מפחדים.אין מה לעשות.ככה זה.

 

[נועם124]

אני אסביר לך את הפחד שלי...

החדה החברתית שלי (אם באמת יש לי ...) נובעת מכך שאני מפחד שיצחקו עליי אם אני יודע שאני נמצא בחברה של אנשים אם אותו הדבר אני בספק אם החרדה בכלל תגיע

 

[במבה לא של אוסם]

אתה יודע כמה פעמים ביום

אני צוחתק על עצמי?~! זה משו מטורפ זה כיפ לא נורמלי! אתם חיבים לנסות לצחוק איתם על מה שקורה לכם

 

[lonely3]

נועם

את/ה סובל מחרדה חברתית? כי אם כן אאין לי מושג איך אמרת את זה... אז מה? אתה צודק אבל הכל אז מה שזה מתקשר לחרדה חברתית אם יראו אותך אוכלת ברחוב.אז מה? אם תשתמש בשירותים ציבורים? אז מה מה כבר יקרה. אם תעשה ספיץ' מול כל הכיתה ותשכחי שורה.אז מה לא נורא כולם טועים לפעמים אנחנו בני אדם. אם המורה תשאל אותך לפני כל הכיתה ופתאום תקפא.כולם צוחקים עלייך.אז מה? מה אני לא בנאדם? כאילו שאחרים לא טועים. ויש עוד מלא מלא דוגמאות ואני בטוחה שכל מי שסובל מחרדה חברתית אם הוא יחשוב על זה באמת זה לא כזההה נורא אבל עדיין אנשים מפחדים.אין מה לעשות.ככה זה.

 

[catgirI]

לדעתי את טועה.

לא יכול להיות שלא כולם בנויים לזה, לטיפול שמערב חשיפה (לאו דווקא בקבוצה). למיטב ידיעתי זו הדרך היחידה לטפל בחרדה חברתית (גם כשמקבלים תרופות משלבים גם טיפול התנהגותי, עד כמה שאני יודעת...), ואין מצב שיהיה בן אדם שאי אפשר לטפל בו. אי ההבנה שלך נובעת ממשהו שבאמת אי אפשר להבין עד שאת לא חווה את זה על בשרך - התוצאות לא כאלה גרועות. כן, אני יודעת שאת בטח מבינה שאת מגזימה ושאם, למשל, תאמרי משהו שטותי בכיתה, את יודעת שלא באמת יצחקו עלייך לנצח כמו שאת אולי מרגישה. בכל זאת, יש פער עצום בין הידיעה הזו לבין לראות את זה בעיניים. כשאני, במסגרת הטיפול שלי, הייתי צריכה לעשות משהו שמפחיד אותי, רעדתי מזה למוות בדיוק כמוך. את יודעת מה זה היה בשבילי לגשת בהפסקה אל קבוצה של אנשים מדברים וצוחקים, להתיישב לידם, להכריח את עצמי להשאר שם כשכל תא במוח שלי רק צועק לי: "לברוח, לברוח!", ולהכריח את עצמי להגיד משהו ולהשתלב בשיחה? אני חושבת שאת מסוגלת להבין כמה זה מבעית... אבל בדיוק כמוך, הרגשתי שאני כבר משתגעת מכל החרדה הזו. לא יכולתי לחיות עם זה יותר, וזה מה שהוביל אותי לטיפול מלכתחילה. אז עשיתי את זה. ואת יודעת מה? ההלם היה עצום. רק כשהתחלתי לעשות את הדברים האלה הבנתי *באמת* שהתסריט הגרוע ביותר שמצטייר לי דרך קבע בראש אף פעם לא מתממש. אנשים אשכרה יכולים לצחוק ממשהו שאני אומרת. הם לא באמת בוהים בי ומחליפים זה עם זה מבטים של "מה היא קשורה?". אפילו תסריט טוב, רחמנא ליצלן, עשוי להיות זה שמתממש. אני יכולה להיות שייכת. אני לא כזו דפוקה. לטוב ולרע חרדות הן כדור שלג. לרע - כל שאת נמנעת יותר מסיטואציות שגורמות לך חרדה כך התסריטים נהיים מופרעים יותר ויותר, החרדות מתעצמות, את מסתגרת ונעשית בודדה, מדוכאת וחרדה יותר. לטוב - ככל שאת נמנעת פחות את מבינה שבעצם זה לא כל כך גרוע, האמונה שלך בעצמך גוברת והבטחון העצמי שלך עולה, הפחד שלך מאנשים יורד, את נעשית מאושרת יותר. אז למה לא לעצור את כדור השלג הזה ולגלגל אותו באלגנטיות לכיוון השני - לטובתך? אני באמת מציעה לך לא לפסול מראש, ולהתחיל לבדוק דרכי טיפול שאולי מתאימות לך. את חייבת את זה לעצמך. למה לסבול סתם? ואני מאמינה ביכולת שלך לעשות את זה.

 

[lonely3]

אני מבינה אותך

וכנראה שלא כל מי שיש לו חרדה חברתית זה אותו דבר יש כאלה שלוקחים את זה בדרכים שונות וגם הטיפול בהתאם לכך, לא לכולם מתאים להיות בקבוצה של עוד אנשים שסובלים מאותו דבר כמוך. לא יודעת כל השיטה הזאת לא נראית לי אבל יכול להיות שאני טועה ושוללת מהר מידי. אני לפעמים מנסה להפחית את החרדה אני יושבת עם כולם ומדברת אבל את המסקנה שאת הסקת מאותו מקרה אני לא הסקתי אני הסקתי מזה שאני סתם מטומטמת ואני מתחילה להתעצבן ולכעוס על כולם. למשל אם חברה שלי תגיד שהייתה במסיבה פצצה והכירה אנשים ותספר לי מה הם עשו אני אגיב איזה סתומים מה נסגר איתם וכאלה דברים שאני בכלל לא חושבת ככה אבל אני אגיד את זה אין לי מושג למה אני פשוט מתעצבנת. טוב זה לא נראה לי כל כך קשור אין לי מושג למה גלשתי פה תודה