שלום
- פותח הנושא munge88
- פורסם בתאריך
עיזים וכבשים בלי בדיחות
בסיפור העקידה , כשאברהם עוקד את יצחק בנו, מופיע איל שנאחז/נתפס בקרניו בסבך. האיל משמעותי כי הוא מופיע ברגע האמת, בשיא הדרמה , כשיש צורך לשחוט את הקרבן. מה משמעות הסבך - יש לך אתגר לגלות.(ספר בראשית, פרק כ'ב, פסוק י'ג) עוד סיפו עיזים - כשיעקב צריך לקבל את שכרו מלבן, אביהן של רחל ולאה, הוא מציג מקלות עץ מפוצלים בשקתות המים שהצאן שותות מהן, על מנת לגרום לגדיים הנולדים לצאת בצבעים לא מקובלים - עקודים נקודים וברודים (השבחת גזעים ראשונה בעולם!) (ספר בראשית, פרק ל' פסוקים ל'ז והלאה)
בסיפור העקידה , כשאברהם עוקד את יצחק בנו, מופיע איל שנאחז/נתפס בקרניו בסבך. האיל משמעותי כי הוא מופיע ברגע האמת, בשיא הדרמה , כשיש צורך לשחוט את הקרבן. מה משמעות הסבך - יש לך אתגר לגלות.(ספר בראשית, פרק כ'ב, פסוק י'ג) עוד סיפו עיזים - כשיעקב צריך לקבל את שכרו מלבן, אביהן של רחל ולאה, הוא מציג מקלות עץ מפוצלים בשקתות המים שהצאן שותות מהן, על מנת לגרום לגדיים הנולדים לצאת בצבעים לא מקובלים - עקודים נקודים וברודים (השבחת גזעים ראשונה בעולם!) (ספר בראשית, פרק ל' פסוקים ל'ז והלאה)
עץ הדעת טוב ורע
יפה דייק מוגג בכך שהדעת אותה מייצג העץ היא "דעת טוב ורע". וכך גם פירש הרמב"ם את חטא אדם וחוה, בכך שהאדם ירד מדרגת העיסוק במושכלות, אמת ושקר, לדרגת עיסוק במוסר, טוב ורע. אבל לטעמי נשארת תלויה ועומדת שאלה, אם אכן לאדם לא היתה הבחנה בין טוב ורע, כיצד ראתה חוה את "טוב העץ למאכל" (בראשית ג פסוק ו), לפני החטא? . יתירה מכך, לאדם ניתנו שני ציווים: ציווי ראשון לעבדה ולשמרה, וציווי שני של איסור אכילת פרי העץ אשר בתוך הגן. עצם הטלת ציווי מניח בהכרח אבחנה בין טוב ורע. מי שמצווה צריך לדעת שקיום הציווי הינו חיובי, ועבירה עליו היא שלילית. כיצד אם כן אנו אומרים שלפני החטא לא היתה לאדם אבחנה בין טוב ורע?! ברור שלבורא היתה אבחנה, משום שלכל אורך הבריאה יש שימוש במונח טוב, טוב מאד. אבל לאדם, מיניין האבחנה הזו לפני החטא?
יפה דייק מוגג בכך שהדעת אותה מייצג העץ היא "דעת טוב ורע". וכך גם פירש הרמב"ם את חטא אדם וחוה, בכך שהאדם ירד מדרגת העיסוק במושכלות, אמת ושקר, לדרגת עיסוק במוסר, טוב ורע. אבל לטעמי נשארת תלויה ועומדת שאלה, אם אכן לאדם לא היתה הבחנה בין טוב ורע, כיצד ראתה חוה את "טוב העץ למאכל" (בראשית ג פסוק ו), לפני החטא? . יתירה מכך, לאדם ניתנו שני ציווים: ציווי ראשון לעבדה ולשמרה, וציווי שני של איסור אכילת פרי העץ אשר בתוך הגן. עצם הטלת ציווי מניח בהכרח אבחנה בין טוב ורע. מי שמצווה צריך לדעת שקיום הציווי הינו חיובי, ועבירה עליו היא שלילית. כיצד אם כן אנו אומרים שלפני החטא לא היתה לאדם אבחנה בין טוב ורע?! ברור שלבורא היתה אבחנה, משום שלכל אורך הבריאה יש שימוש במונח טוב, טוב מאד. אבל לאדם, מיניין האבחנה הזו לפני החטא?
חטא אדם וחוה
שלום לכולם, ה' טוב יברך אתכם בכל טוב! כהקדמה לנושא אציין שאכן שם העץ הוא (על פי תוצאות האכילה ממנו)"דעת טוב ורע". כלומר, האכילה ממנו נוטעת באדם את הבחירה או הידיעה להבחין בין טוב לרע. במילים אחרות סולם הערכים אינו אם הדבר "אמת" או "שקר" אלא אם הוא "טוב" או "רע" - מושגים יחסיים ולא אבסולוטיים כמו "אמת ושקר". לכן, צדקו האומרים שלפני החטא הבחירה היתה בין "אמת" ל " שקר" ולא בין "טוב" ו"רע" כפי שאנו מכירים ומורגלים. לגבי מין העץ שמדובר הרי שישנן מספר דיעות בדברי חז"ל. יש אומרים תאנה ויש אומרים חיטה ויש אומרים אתרוג. לכל אחת מהדיעות סימוכין. בכל אופן תפוח עץ או זהב אינו בין דיעות חז"ל. אולי עירבו בין התפוח שנפל על ראשו של ניוטון עת גילה את כוח הגרוויטצי'ה.... ברצוני להתייחס, ברשותכם, לשאלתו\ תמיהתו של ידידי יוסי ר1 לגבי הבחירה של אדם וחוה לפני החטא. הנושא אמנם עמוק ורחב אבל לפחות מספר מילים להבהרת כיוון הדברים לפחות. (עיקרי הדברים נלקחים מהספר הנפלא "מכתב מאליהו", שיחות ומאמרים מהרב אליעזר אליהו דסלר זצ"ל, חלק שני עמ' 137 וכן מספרו העמוק והיסודי של הרב חיים מוולוז'יו תלמידו המובהק של הגאון מווילנא בספרו "נפש החיים" , שער א' פ"ו ושם בהגה"ה) . ממליץ מאוד לקרוא את כל המאמר מהספר " מכתב מאליהו"!!! א) מדרגת אדם הראשון - "לאחר מותו שני עקביו היו מכהים גלגל החמה.." כלומר, דרגתו היתה כה זכה וגבוהה שאף אורו (הרוחני) היה גדול לאור השמש!!! וכן "ראה מתחילת העולם ועד סופו". כלומר, השגותיו היו כה גבוהות שהשיג תוכן כל הבריאה!! קל וחומר לפני החטא!! מצב בחירתו שונה,כאמור, מבחירתו לגמרי. אומר רש"י : " לא ניתן בו יצה"ר עד אכלו מן העץ ונכנס בו יצה"ר וידע מה בין טוב לרע". ע"כ ב) השאלה אם אין בו יצה"ר הכיצד חטא?? עונה הרב חיים מוולוז'ין: והעניין כי קודם החטא, אם כי ודאי שהיה בעל בחירה גמור להטות עצמו כל אשר יחפוץ, להיטיב או להיפך ח"ו, כי זה תכלית כוונת כלל הבחירה ( שתהיה בחירה לאדם, כמובא בהרחבה בספרו של הרמח"ל דעת תבונות. mgb) וגם(ואף) כי חטא אמנם לא שהיה עניין בחירתו מחמת שכוחות הרע היו כלולים בו. כי הוא היה אדם ישר לגמרי (כנ"ל, mgb)..וכוחות הרע היו עומדים לצד ועניין בפני עצמם. והיה בעל בחירה להיכנס אל תוך כוחות הרע ח"ו כמו שאדם בעל בחירה להיכנס אל תוך האש. ולכן, כשרצה הס"מ (יצה"ר, mgb) להחטיאו הוצרך לבוא מבחוץ לפתות לא כמו שהוא עתה שהיצר מפתה את האדם הוא בתוך האדם בעצמו וכו' ג) הנסיון - לכל אדם ישנה "נקודת בחירה" (מושג זה פירושו שאין אדם שאינו "בוחר" רק שכל אחד בדרגה אחרת) גם אדם הראשון היה כאמור בעל בחירה. בחירתו היתה , כלשון הרב דסלר: "הרגיש אדה"ר שיתכן קידוש השם במדרגה הרבה יותר נכבדה (אם יאכל מהעץ ויבחר ע"י דעת טוב ורע, mgb). מדוע?! כי " הושם בגן עדן בלי מגע עם הרע...ולכן הרגיש שחלק העמל והעבודה שלו (עבודת ה', mgb) היה קטן מאוד ביחס לסייעתא דשמייא הגדולה שקיבל " וחשב שאם ימעיט מהסיוע ויפעל בעצמו לעבודת השם ע"י עבודה בסגנון טוב ורע, היה הופך את ה"חושך" ל"אור" כלומר ע"י עבודה יזומה ומאומצת היה יותר נקרא "עבד ה'" ד) טעותו - על אף רום מעלתו טעה בחישוב הנ"ל כי הרע אינו ממש אלא העדר אפס ואין ואין משם כלום לקחת על מנת לעבוד את ה'. כפי שמציין הרב דסלר שאף אם האדם ( אנחנו) לא חוטאים אלא רק ח-ו-ש-ב-י-ם לחטוא ,המלאכים חושבים שאנחנו מטורפים לגמרי!! מכל מקום היה לו פיתוי לדעת "איך זה לחטוא" ו"איך נראה הרע". ה) חטא חוה - " הסקרנות - פתח לחטא" פותח ואומר הרב דסלר. חוה לא קיבלה ציווי ישירות מה' אלא שמעה מאדם שהוסיף לה ציווי לא לאכול ולא לגעת בעץ על מנת לגדור גדר שלא להתקרב אפילו לחטא! תוספת זו היה בעוכריה . ידע יצה"ר שאין עונש על נגיעה וכשראה שחוה נזהרת על הנגיעה בחושבה שהוא הוא האיסור שלא בדומה לאדם שידע שהאיסור הוא אכילה בלבד, בא אליה וטען לה שלא יקרה לה דבר אם תיגע. וכשנגעה וראתה שאכן לא מתה חשבה אולי שאין עונש גם על האכילה!! סיכום: הן אדם והן חוה הינם כיצורי אנוש בעלי בחירה אף טרם החטא, אבל בין אמת לשקר ולא בין טוב לרע. פיתוי אדם חוה נעשה כי ראו כביכול, את התועלת הרוחנית באכילה. חוה נתפתתה קודם לאדם כי כבר נוכחה לראות שאין עונש על נגיעה. ה"סדק" שבו נכנס יצה"ר לליבה היה גדול מאדם כי היא חשבה את איסור הנגיעה ברמה של איסור האכילה ולכן היה נוח ליצה"ר לפתות תחילה אותה. בכל מקרה, במה שנאמר "ותראה כי טוב" הכוונה לא לטוב כפי שלנו בעלי בחירה בין טוב לרע, אלא טוב למאכל מהבחינה שעושר רוחני ישיגו מהאכילת וכנ"ל. הדברים אכן עמוקים מאוד והובאו כאן לתועלתכם בקיצור נמרץ. אקווה שהועלתי במשהו להתקרב לנושא מופלא זה! שבת שלום לכולם !!
שלום לכולם, ה' טוב יברך אתכם בכל טוב! כהקדמה לנושא אציין שאכן שם העץ הוא (על פי תוצאות האכילה ממנו)"דעת טוב ורע". כלומר, האכילה ממנו נוטעת באדם את הבחירה או הידיעה להבחין בין טוב לרע. במילים אחרות סולם הערכים אינו אם הדבר "אמת" או "שקר" אלא אם הוא "טוב" או "רע" - מושגים יחסיים ולא אבסולוטיים כמו "אמת ושקר". לכן, צדקו האומרים שלפני החטא הבחירה היתה בין "אמת" ל " שקר" ולא בין "טוב" ו"רע" כפי שאנו מכירים ומורגלים. לגבי מין העץ שמדובר הרי שישנן מספר דיעות בדברי חז"ל. יש אומרים תאנה ויש אומרים חיטה ויש אומרים אתרוג. לכל אחת מהדיעות סימוכין. בכל אופן תפוח עץ או זהב אינו בין דיעות חז"ל. אולי עירבו בין התפוח שנפל על ראשו של ניוטון עת גילה את כוח הגרוויטצי'ה.... ברצוני להתייחס, ברשותכם, לשאלתו\ תמיהתו של ידידי יוסי ר1 לגבי הבחירה של אדם וחוה לפני החטא. הנושא אמנם עמוק ורחב אבל לפחות מספר מילים להבהרת כיוון הדברים לפחות. (עיקרי הדברים נלקחים מהספר הנפלא "מכתב מאליהו", שיחות ומאמרים מהרב אליעזר אליהו דסלר זצ"ל, חלק שני עמ' 137 וכן מספרו העמוק והיסודי של הרב חיים מוולוז'יו תלמידו המובהק של הגאון מווילנא בספרו "נפש החיים" , שער א' פ"ו ושם בהגה"ה) . ממליץ מאוד לקרוא את כל המאמר מהספר " מכתב מאליהו"!!! א) מדרגת אדם הראשון - "לאחר מותו שני עקביו היו מכהים גלגל החמה.." כלומר, דרגתו היתה כה זכה וגבוהה שאף אורו (הרוחני) היה גדול לאור השמש!!! וכן "ראה מתחילת העולם ועד סופו". כלומר, השגותיו היו כה גבוהות שהשיג תוכן כל הבריאה!! קל וחומר לפני החטא!! מצב בחירתו שונה,כאמור, מבחירתו לגמרי. אומר רש"י : " לא ניתן בו יצה"ר עד אכלו מן העץ ונכנס בו יצה"ר וידע מה בין טוב לרע". ע"כ ב) השאלה אם אין בו יצה"ר הכיצד חטא?? עונה הרב חיים מוולוז'ין: והעניין כי קודם החטא, אם כי ודאי שהיה בעל בחירה גמור להטות עצמו כל אשר יחפוץ, להיטיב או להיפך ח"ו, כי זה תכלית כוונת כלל הבחירה ( שתהיה בחירה לאדם, כמובא בהרחבה בספרו של הרמח"ל דעת תבונות. mgb) וגם(ואף) כי חטא אמנם לא שהיה עניין בחירתו מחמת שכוחות הרע היו כלולים בו. כי הוא היה אדם ישר לגמרי (כנ"ל, mgb)..וכוחות הרע היו עומדים לצד ועניין בפני עצמם. והיה בעל בחירה להיכנס אל תוך כוחות הרע ח"ו כמו שאדם בעל בחירה להיכנס אל תוך האש. ולכן, כשרצה הס"מ (יצה"ר, mgb) להחטיאו הוצרך לבוא מבחוץ לפתות לא כמו שהוא עתה שהיצר מפתה את האדם הוא בתוך האדם בעצמו וכו' ג) הנסיון - לכל אדם ישנה "נקודת בחירה" (מושג זה פירושו שאין אדם שאינו "בוחר" רק שכל אחד בדרגה אחרת) גם אדם הראשון היה כאמור בעל בחירה. בחירתו היתה , כלשון הרב דסלר: "הרגיש אדה"ר שיתכן קידוש השם במדרגה הרבה יותר נכבדה (אם יאכל מהעץ ויבחר ע"י דעת טוב ורע, mgb). מדוע?! כי " הושם בגן עדן בלי מגע עם הרע...ולכן הרגיש שחלק העמל והעבודה שלו (עבודת ה', mgb) היה קטן מאוד ביחס לסייעתא דשמייא הגדולה שקיבל " וחשב שאם ימעיט מהסיוע ויפעל בעצמו לעבודת השם ע"י עבודה בסגנון טוב ורע, היה הופך את ה"חושך" ל"אור" כלומר ע"י עבודה יזומה ומאומצת היה יותר נקרא "עבד ה'" ד) טעותו - על אף רום מעלתו טעה בחישוב הנ"ל כי הרע אינו ממש אלא העדר אפס ואין ואין משם כלום לקחת על מנת לעבוד את ה'. כפי שמציין הרב דסלר שאף אם האדם ( אנחנו) לא חוטאים אלא רק ח-ו-ש-ב-י-ם לחטוא ,המלאכים חושבים שאנחנו מטורפים לגמרי!! מכל מקום היה לו פיתוי לדעת "איך זה לחטוא" ו"איך נראה הרע". ה) חטא חוה - " הסקרנות - פתח לחטא" פותח ואומר הרב דסלר. חוה לא קיבלה ציווי ישירות מה' אלא שמעה מאדם שהוסיף לה ציווי לא לאכול ולא לגעת בעץ על מנת לגדור גדר שלא להתקרב אפילו לחטא! תוספת זו היה בעוכריה . ידע יצה"ר שאין עונש על נגיעה וכשראה שחוה נזהרת על הנגיעה בחושבה שהוא הוא האיסור שלא בדומה לאדם שידע שהאיסור הוא אכילה בלבד, בא אליה וטען לה שלא יקרה לה דבר אם תיגע. וכשנגעה וראתה שאכן לא מתה חשבה אולי שאין עונש גם על האכילה!! סיכום: הן אדם והן חוה הינם כיצורי אנוש בעלי בחירה אף טרם החטא, אבל בין אמת לשקר ולא בין טוב לרע. פיתוי אדם חוה נעשה כי ראו כביכול, את התועלת הרוחנית באכילה. חוה נתפתתה קודם לאדם כי כבר נוכחה לראות שאין עונש על נגיעה. ה"סדק" שבו נכנס יצה"ר לליבה היה גדול מאדם כי היא חשבה את איסור הנגיעה ברמה של איסור האכילה ולכן היה נוח ליצה"ר לפתות תחילה אותה. בכל מקרה, במה שנאמר "ותראה כי טוב" הכוונה לא לטוב כפי שלנו בעלי בחירה בין טוב לרע, אלא טוב למאכל מהבחינה שעושר רוחני ישיגו מהאכילת וכנ"ל. הדברים אכן עמוקים מאוד והובאו כאן לתועלתכם בקיצור נמרץ. אקווה שהועלתי במשהו להתקרב לנושא מופלא זה! שבת שלום לכולם !!
חטא חווה , וטוב ורע
ל mgb שלום, ותודה על דבריך המנומקים, להפליא. כפי שציינת דברי בעל "מכתב מאליהו"ובעל "נפש החיים" אכן נפלאים. אולם, לעולם אין מקרא יוצא מדי פשוטו, ולפני שאנו עוסקים במעשה מרכבה, בפורום תנ"ך אני מצפה לקבל פשט שיניח את דעתי. פלפולי ראשונים ואחרונים, מופלאים ככל שיהיו, לא מסירים מראשי את המחשבה הקטנה והמנקרת, שעל פי הפשט יש סתירה בין ההבנה שטוב ורע נכנסו למשחק , לגבי בני אדם לאחר האכילה. וטעות באמת ושקר אינה אמורה לגרור עונש - עלינו לזכור שהא-ל רואה במעשה חטא, שגרר אחריו עונשים איומים לכל הנוגעים בדבר, חייהם השתנו ללא היכר ומות נגזר עליהם לסיים בו את החיים שהוקשו. כך שגם אם תפרש "ותראה כי טוב" כ"טוב למאכל", זה אינו עונה על ציווים שטוב לעשותם ועונש למפיריהם, כפי שעולה משאלתי. ואף הדוגמא של מי שנכנס מרצונו לאש אינה מבהירה לי את הקושי, שכל על מנת "להכנס לאש" כלומר לאכול מהפרי האסור - מצריך החלטה ערכית של בחירה ברע, ולא טעות שכלית של החמצת האמת.
ל mgb שלום, ותודה על דבריך המנומקים, להפליא. כפי שציינת דברי בעל "מכתב מאליהו"ובעל "נפש החיים" אכן נפלאים. אולם, לעולם אין מקרא יוצא מדי פשוטו, ולפני שאנו עוסקים במעשה מרכבה, בפורום תנ"ך אני מצפה לקבל פשט שיניח את דעתי. פלפולי ראשונים ואחרונים, מופלאים ככל שיהיו, לא מסירים מראשי את המחשבה הקטנה והמנקרת, שעל פי הפשט יש סתירה בין ההבנה שטוב ורע נכנסו למשחק , לגבי בני אדם לאחר האכילה. וטעות באמת ושקר אינה אמורה לגרור עונש - עלינו לזכור שהא-ל רואה במעשה חטא, שגרר אחריו עונשים איומים לכל הנוגעים בדבר, חייהם השתנו ללא היכר ומות נגזר עליהם לסיים בו את החיים שהוקשו. כך שגם אם תפרש "ותראה כי טוב" כ"טוב למאכל", זה אינו עונה על ציווים שטוב לעשותם ועונש למפיריהם, כפי שעולה משאלתי. ואף הדוגמא של מי שנכנס מרצונו לאש אינה מבהירה לי את הקושי, שכל על מנת "להכנס לאש" כלומר לאכול מהפרי האסור - מצריך החלטה ערכית של בחירה ברע, ולא טעות שכלית של החמצת האמת.
אין מקרא יוצא נמידי פשוטו
בס"ד לידידי יוסי ר1, שלום רב לך שוב! נכון שאין מקרא יוצא מידי פשוטו אבל מה לעשות שהינך שואל "שאלת עומק" ומצפה לתשובה "רדודה"??
הנני מתכוון לאמר שהרי, לא כתוב בתורה לא אמת ולא שקר, זה ידוע לנו רק מהרצון להבין יותר לעומק אלא רק "דעת טוב ורע". ידוע ומפורסם שהתורה ניתנת להבנה גם על "חיידר אינגלה" וגם לרמת ההבנה של הגאון מווילנא, לדוגמא. ואם באנו להתעמק מעבר למה שכתוב ואנו מנסים להבין את סוד העניין הרי ש נתחייבנו מראש להסבר לא פשטי אלא מעמיק מעבר ל"פשוטו של מקרא". כך גם הבנתי את תמיהתך; אינך מסתפק בהבנה הרגילה שפשוט הנחש=יצה"ר פיתה א תחוה וזו את אדם וכך נענשו וגורשו מההטבות שהיו להם, ילד בחיידר, אכן כך מבין את ההסבר. ועבורך,על מנת להבין כתבתי לך מדברי ה"מכתב מאליהו" ומ"נפש החיים" שהם השכילו להבין לעומק את שרשי ונסיבות החטא וכך יש לנו הבנה יותר מעמיקה ומבט יותר רחב על סוגיא זו. במאמר המוסגר , מתאר לעצמי שאת יודע שכ-ל התנ"ך למעשה ניתן להבנה בכמה רבדים(=פרד"ס) וישנן סוגיות שדורשות יידע מקדים והיקף ידיעות גדול יותר ופחות, תלוי לפי העניין. מכל מקום חשבתי שלסבר אזנך, כאדם נבון ומעמיק, להוסיף גם מתוך ה"מכתב מאליהו" מאמר נפלא נוסף שאולי בצירופו אולי ניתן יותר לבהין את סוגייתנו- חטא אדה"ר. שם המאמר הוא "צילו גל גוף" לפני שאביא את תמצית המאמר הנני מתנצל על ההסבר הבאנאלי הבא, אבל רק על מנת שנתאם טרמינולוגיות: "אמת ושקר" הינם מושגים אבסולוטיים, כידוע. 2+2 למשל, לא ניתן לחוות דיעה מהי התוצאה; היא 4 בכל קנה מידה! למרות הפילוסופיות העוסקות גם בפתרון אחר של התוצאה. לעומת זאת "טוב ורע" הינם מושגים יחסיים; מה שטוב לך לא טוב לזולת ומה שטוב היום מחר הוא רע. לאכול בשר זה טוב?? אבל לאדם עם כולסטרול גבוה זה לא טוב. וכך הלאה, לא חסרות דוגמאות. למאמר: הקב"ה כשברא את העולם ברא אותו במספר רבדים של רוחניות. כלומר ישנם בריות יותר עכורות וישנן יותר זכות. למן המלאכים ועד אחרון יצורי בעלי החיים. (איני נכנס לדומם, צומח, חי ומדבר לפי שעה. אלא, רק על יצורים ובריות עם נפש משכלת) יסוד חשוב מאין כמותו לדעת, שאין כל אפשרות של מציאות כל שהיא ללא שהקב"ה כביכול מפנה מקום בעצמו(שהרי "מלא כל הארץ כבודו") להתהוות, לקיום ומציאות נברא כלשהו!! קיום נברא, עצם קיומו הוא למעשה "על חשבון" המחיר של "אנוכיות" מסויימת של הנברא. כוונתי לאמר, ש אם לא היה לנברא תחושה וידיעה על קיומו ומציאותו הוא פשוט לא היה קיים כלל!! גם המלאך שהזך ביותר הגם שאינו בעל גוף, יש בו "עכירות" מסויימת; תחושתו וידיעתו על מציאותו וקיומו. אנו, איננו תופשים כלל עד כמה המלאכים זכים. לנו הם...מלאכים! אבל, יש להם צל צילו של "אנכי" החיוני ודרוש לצורך קיומו ולמעשה גם לצורך תפקידו ועבודתו הרוחנית!! לאדם הראשון שהיה כל כך זך עד שהמלאכים התקנאו בו (כלשון הרב דסלר) וחשבו אותו לאל (!!) ורצו לאמר לפניו שירה (מושג, שפירושו שחשבו המלאכים שראוי לעבדו כא-ל ממש!!), בכל זאת בהיותו בעל גוף והיה בעל בחירה, עצם אפשרות הבחירה בכלל (בלי להיכנס בין מה למה ; בין "אמת לשקר" או בין "טוב לרע"!), כבר יוצרת מין "חוצפה" שיש לו אפשרות(=אופצי'ה) למרוד בקב"ה. ידיעת אדם בראשית הדברים היתה שאין בכלל מקום שלא להכיר ולעבוד את ה'. לא ידע בכלל מהרע (כנ"ל בהערתי הקודמת בשם הרב חיים מוולוז'ין) יש את ה' וזו האמת היחידה שיש והכיר. זולת זה הכל שקר. אם טוב לפעול כך או לא , פשוט לא היה במושגיו. מציאותו אבל, הקנתה לו את הבחירה אם ניתן "לשפר" את האמת, כלומר איך ראוי לעבוד טוב יותר את ה'. לא נמנעה ממנו האפשרות לעבוד כמונו ע"י בחירה וטוב. אפשרות זו היתה קיימת לפני. כפי, הדוגמא שהבאתי, שלנו עקרונית יש האפשרות להיכנס לאש, אבל מי בוחר בכך?? (חוץ משניים לאחר ההתנתקות, לדאבון לב!!) ושוב, לולא בריאת האדם עם כוח הבחירה , לא היה טעם לשום דבר בבריאת העולם כולו!!. נגזר מכך, ש היותו בעל בחירה כבר הכניסה אותו להתמודדות בין שני ערכים. בתחילה בין מהי האמת לגבי עבודת האדם ומהו השקר הראוי לריחוק. בטעותו בגלל ה"אנוכיות" (שהיא חלק מעצמיותו, כמובא לעיל) רצה "להרגיש" גם משהו שהוא הוא עושה בעצמו ולא הכל ניתן לו מוכן. ומהו?? ירידה לצורך עליה. יבחר בטוה וכך "יעשה בעצמו" ואז יעבוד את ה', אמנם בכלים חדשים שלא ניתנו לו בתחילה, אבל, יגיע לתוצאות גבוהות יותר מנקודת ההתחלה שלו. וכאמור , טעה בשיקול הדעת הזו וקרה מה שקרה של צאצאיו במשך למעלה מ-5700 שנה מתקנים את חטאו; עונש המיתה . עונש המיתה מחוייב בגלל חטאו כי פגם באכילה בגוף. אמנם בחלק הרוחני נסלח לו אבל "רושם החטא" בגוף לא יכול לעבור רק ע"י מיתה; רקבון הגוף וחיות חדשה עם גוף חדש! אכן, הסבר עמוק , אבל מי התחיל ???
בס"ד לידידי יוסי ר1, שלום רב לך שוב! נכון שאין מקרא יוצא מידי פשוטו אבל מה לעשות שהינך שואל "שאלת עומק" ומצפה לתשובה "רדודה"??
תוספת קטנה
בס"ד רציתי להוסיף מדוגמא שמביא הרב דסלר להמחיש את נושא "צילו של גוף". שאם נתבונן דרך זכוית נקיה להפליא בכל זאת לא יהיה הדבר דומה להסתכלות ללא הזכוכית, משהו משהו מופחת באיכות הראיה. כך המלאכים הגם שהם זכים ("דקים" כלשון הזוהר) ביותר , ישנה בהם עכירות מעצם מציאותם. הזך המושלם ביותר הוא רק הקדוש ברוך הוא וגם זה בלשון מושאל כי אין לנו שום השגה במציאותו!!
בס"ד רציתי להוסיף מדוגמא שמביא הרב דסלר להמחיש את נושא "צילו של גוף". שאם נתבונן דרך זכוית נקיה להפליא בכל זאת לא יהיה הדבר דומה להסתכלות ללא הזכוכית, משהו משהו מופחת באיכות הראיה. כך המלאכים הגם שהם זכים ("דקים" כלשון הזוהר) ביותר , ישנה בהם עכירות מעצם מציאותם. הזך המושלם ביותר הוא רק הקדוש ברוך הוא וגם זה בלשון מושאל כי אין לנו שום השגה במציאותו!!
אין מקרא ,תגובה לפלגיה
בס"ד שלום לך! קביעת חז"ל: "אין מקרא יוצא מידי פשוטו".חל על כ-ל חלקי התורה כול מעשה בראשית ולא רק על חלקים יותר " פשוטים". הבנה בארבעת חלקי הפרד"ס, נכונה לכל חלקי התורה. אלא שבחלק של מעשי הבריאה הסקרן לא כל כך מסתפק בפשט ולכן יקשה עליו כמו לידידנו יוסי ר1 להסתפק בפשט. אבל הוא קיים !! אגב, אנקדוטה מעניינת: לר' חיים וולוז'ינר היה כלל "אין מקרא יוצא מידי פשוטו" גם על...דברי חז"ל. פעם מצאוהו מתפלש על ריצפת בית המדרש. תלמידיו מיהרו אליו בחשבם שהוא נפל, חלילה. אך הוא הרגיעם ואמר להם שהוא מקיים מאמר חז"ל : "הוי מתאבק בעפר רגליהם" והוסיף ואמר :" אין מקרא יוצא מידי פשוטו"...
בס"ד שלום לך! קביעת חז"ל: "אין מקרא יוצא מידי פשוטו".חל על כ-ל חלקי התורה כול מעשה בראשית ולא רק על חלקים יותר " פשוטים". הבנה בארבעת חלקי הפרד"ס, נכונה לכל חלקי התורה. אלא שבחלק של מעשי הבריאה הסקרן לא כל כך מסתפק בפשט ולכן יקשה עליו כמו לידידנו יוסי ר1 להסתפק בפשט. אבל הוא קיים !! אגב, אנקדוטה מעניינת: לר' חיים וולוז'ינר היה כלל "אין מקרא יוצא מידי פשוטו" גם על...דברי חז"ל. פעם מצאוהו מתפלש על ריצפת בית המדרש. תלמידיו מיהרו אליו בחשבם שהוא נפל, חלילה. אך הוא הרגיעם ואמר להם שהוא מקיים מאמר חז"ל : "הוי מתאבק בעפר רגליהם" והוסיף ואמר :" אין מקרא יוצא מידי פשוטו"...
לא הבנתי מה הבעיה...
בוא ונניח לצורך הדיון שלאדם לא היתה אבחנה בין טוב ורע לפני האכילה מפרי העץ. אין בכך שום סתירה לדברים שציינת. אותם "טוב ורע" שציינת הם אבחנות מוסריות. כלומר: האם ראוי לאדם (או לאל) לבצעם מבחינה ערכית. "טוב העץ למאכל" אינו ענין מוסרי-ערכי, אלא טכני. פרי העץ ניתן לעיכול ע"י קיבת האדם. לכן, אין במשפט זה שום סתירה להנחה שהאדם לא מבדיל בין טוב ורע מוסריים. (במקרה, אותה מילה משמשת לשני המובנים.) כנ"ל גם לגבי הציווי. אין צורך להבחין בין טוב ורע מוסריים כדי לקיים ציווי. כאשר אתה מקיים הוראה, יכולות להיות לכך שלוש סיבות: א. כבוד לקובע ההוראה. ב. פחד מהעונש על הפרת הצו. ג. הכרת בטעם הערכי של הצו עצמו. רק הנימוק השלישי מחייב הבדלה בין טוב ורע. אדם וחוה היו אמורים להימנע מאכילת פרי העץ מתוך שני הנימוקים הראשונים, וזה לא הצריך שום יכולת להבחין מוסרית בין טוב ורע.
בוא ונניח לצורך הדיון שלאדם לא היתה אבחנה בין טוב ורע לפני האכילה מפרי העץ. אין בכך שום סתירה לדברים שציינת. אותם "טוב ורע" שציינת הם אבחנות מוסריות. כלומר: האם ראוי לאדם (או לאל) לבצעם מבחינה ערכית. "טוב העץ למאכל" אינו ענין מוסרי-ערכי, אלא טכני. פרי העץ ניתן לעיכול ע"י קיבת האדם. לכן, אין במשפט זה שום סתירה להנחה שהאדם לא מבדיל בין טוב ורע מוסריים. (במקרה, אותה מילה משמשת לשני המובנים.) כנ"ל גם לגבי הציווי. אין צורך להבחין בין טוב ורע מוסריים כדי לקיים ציווי. כאשר אתה מקיים הוראה, יכולות להיות לכך שלוש סיבות: א. כבוד לקובע ההוראה. ב. פחד מהעונש על הפרת הצו. ג. הכרת בטעם הערכי של הצו עצמו. רק הנימוק השלישי מחייב הבדלה בין טוב ורע. אדם וחוה היו אמורים להימנע מאכילת פרי העץ מתוך שני הנימוקים הראשונים, וזה לא הצריך שום יכולת להבחין מוסרית בין טוב ורע.
תגובה ל masorti
בס"ד שלום וערב שבת טוב! לענ"ד, לא צדקת בתגובתך,ואסביר, ברשותך: עץ ה"דעת טוב ורע" לא בא להבחין מה בריא וראוי לעיכול ומה לא!! אלא ידיעה מה טוב-מוסרי, ומה לא טוב היינו רע-בלתי מוסרי לעשות. אתה פשוט משתמש בטרמינולוגיה עכשווית למושגים גבוהים יותר. נכון הוא שבדברי חז"ל נאמר על עץ הדעת שגם עצו דומה לפריו. כלומר שגזע עץ הדעת היה כטעם פריו וזה אולי באמת יכול להיות פשט הפסוק אבל לא מבחינה גסטרונומית כפי שציינת! לא הבינותי למה כוונתך ואני מצטט את דבריך: "אין צורך להבחין בין טוב ורע מוסריים כדי לקיים ציווי" מה , לדעתך כ-ן צריך להיות לאדם על מנת לקיים ציווי אם לא רמת המוסר המחייב זאת? רצח לדוגמא לא רוצחים בגלל השוטר??? או בגלל שזה אסור מוסרית לקטול חיי אדם?? אצפה לתגובתך על מנת להמשיך את הדיון! שבת שלום לך ולבני משפחתך!
בס"ד שלום וערב שבת טוב! לענ"ד, לא צדקת בתגובתך,ואסביר, ברשותך: עץ ה"דעת טוב ורע" לא בא להבחין מה בריא וראוי לעיכול ומה לא!! אלא ידיעה מה טוב-מוסרי, ומה לא טוב היינו רע-בלתי מוסרי לעשות. אתה פשוט משתמש בטרמינולוגיה עכשווית למושגים גבוהים יותר. נכון הוא שבדברי חז"ל נאמר על עץ הדעת שגם עצו דומה לפריו. כלומר שגזע עץ הדעת היה כטעם פריו וזה אולי באמת יכול להיות פשט הפסוק אבל לא מבחינה גסטרונומית כפי שציינת! לא הבינותי למה כוונתך ואני מצטט את דבריך: "אין צורך להבחין בין טוב ורע מוסריים כדי לקיים ציווי" מה , לדעתך כ-ן צריך להיות לאדם על מנת לקיים ציווי אם לא רמת המוסר המחייב זאת? רצח לדוגמא לא רוצחים בגלל השוטר??? או בגלל שזה אסור מוסרית לקטול חיי אדם?? אצפה לתגובתך על מנת להמשיך את הדיון! שבת שלום לך ולבני משפחתך!
זה בדיוק מה שטענתי...
עץ ה"דעת טוב ורע" לא בא להבחין מה בריא וראוי לעיכול ומה לא!! אלא ידיעה מה טוב-מוסרי, ומה לא טוב היינו רע-בלתי מוסרי לעשות. ובדיוק בשל כך, העדר יכולת האבחנה בין טוב ורע עד לאכילת הפרי משפיעה רק על החלטות בתחום המוסרי. כדי להחליט שהפרי טוב למאכל אין צורך להבחין בין טוב מוסרי ורע מוסרי. אגב, "טוב העץ למאכל" מתכוון כמובן לפרי. חוה לא היתה מטומטמת עד כדי כך שתתעניין בטעמו של הגזע. ברור שאין צורך להבחין בין טוב ורע כדי לקיים ציווי. אני יכול להקפיד על חוקי המס משום שאני מכיר בערכם המוסרי כיוצרים צדק בחלוקת המשאבים וכמאפשרים תמיכה בנזקקים. אבל אני יכול לחשוב שאין כל רע מוסרי בהעלמת מס, ובכל זאת להקפיד על החוק רק מפחד שיתפסו אותי ואשב בכלא. בדיוק אותו דבר חל על כל ציווי. (בפרט על מצוות שאין להן נימוק מוסרי ברור) אתה עושה לעצמך חיים קלים כשאתה לוקח כדוגמא את הרצח שעליו ברור שהוא פסול מוסרית. תנסה לשכנע אותי מה הערך המוסרי בהימנעות מלבישת שעטנז.
עץ ה"דעת טוב ורע" לא בא להבחין מה בריא וראוי לעיכול ומה לא!! אלא ידיעה מה טוב-מוסרי, ומה לא טוב היינו רע-בלתי מוסרי לעשות. ובדיוק בשל כך, העדר יכולת האבחנה בין טוב ורע עד לאכילת הפרי משפיעה רק על החלטות בתחום המוסרי. כדי להחליט שהפרי טוב למאכל אין צורך להבחין בין טוב מוסרי ורע מוסרי. אגב, "טוב העץ למאכל" מתכוון כמובן לפרי. חוה לא היתה מטומטמת עד כדי כך שתתעניין בטעמו של הגזע. ברור שאין צורך להבחין בין טוב ורע כדי לקיים ציווי. אני יכול להקפיד על חוקי המס משום שאני מכיר בערכם המוסרי כיוצרים צדק בחלוקת המשאבים וכמאפשרים תמיכה בנזקקים. אבל אני יכול לחשוב שאין כל רע מוסרי בהעלמת מס, ובכל זאת להקפיד על החוק רק מפחד שיתפסו אותי ואשב בכלא. בדיוק אותו דבר חל על כל ציווי. (בפרט על מצוות שאין להן נימוק מוסרי ברור) אתה עושה לעצמך חיים קלים כשאתה לוקח כדוגמא את הרצח שעליו ברור שהוא פסול מוסרית. תנסה לשכנע אותי מה הערך המוסרי בהימנעות מלבישת שעטנז.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.