טוב ורע בהקשר מוסרי
לmasorti שלום. את טענתך בדבר "טוב למאכל" כקביעה טכנית שניתן לעיכול אני יכול לקבל, וגם ציינתי אפשרות מעין זו בדברי ("כך שגם אם תפרש "ותראה כי טוב" כ"טוב למאכל", " סוף ציטוט). אבל אם נאמץ את אבחנתך בדבר קיום צו רק מפחד העונש, לא נוכל להמנע מההכרה כי הציוי הוא שרירות לב בלבד של הגורם המצווה. וקשה לי להאמין כי תפיסה זו תואמת חלק כלשהו בתנ"ך. אפשר בהחלט לקבוע כי צו הא-ל אינו מובן לבני האדם. אך לחשוב שהוא שרירות לב? מסופקני. אנו גורסים שהא-ל התנכ"י אינו כח טבע,(סופת הוריקן שאין בה לא עונש לרשע ולא תמורה לטוב, למשל קבלן שיקום שאולי ידפוק מכה משיקום ההריסות...) כי אם ישות שפעולתה וציווייה תכליתיים, ובעלי ערך, ערך שאנו מודדים בתחום האתי. לגבי אבחנתך על מילוי צו ככבוד למצווה - לדעתי זה נופל בתחום הערכי. לכבד זה טוב, לבזות זה רע. כבוד אינו אינדיפרנטי. לגבי תשובתך לmsg בעניין אכילת הפרי או הגזע. דבריו במקום, על פי דברי חז"ל שאתייחס אליהם להלן. אגב,תשובתך זו גרמה לי לשים לראשונה לב למשהו שלא הבחנתי בו קודם. החטא הראשון היה דווקה חטאה של האדמה, שעל פי דברי חזל לא קיימה את הציווי להוציא "עץ פרי עושה פרי" ואילו האדמה הוציאה רק "עץ עושה פרי".לדברי חזל הבריאה האידאלית היתה שאפשר יהיה לאכול את כל חלקי העץ ולא רק את הפרי, אולם האדמה חטאה בכך שנמנעה מהציווי והוציא יבול שרק את הפרי ראוי למאכל. זו אגב מקור הדיעה שעץ הדעת היה אתרוג, שגם טעם העלים והענפים זהה לפרי. (טעמתי!). על כל פנים, לפחות אליבא דחז"ל, האדמה חטאה, כלומר היחס המוסרי למעשה כאל חטא היה קיים עוד לפני המאכל מהעץ!.
לmasorti שלום. את טענתך בדבר "טוב למאכל" כקביעה טכנית שניתן לעיכול אני יכול לקבל, וגם ציינתי אפשרות מעין זו בדברי ("כך שגם אם תפרש "ותראה כי טוב" כ"טוב למאכל", " סוף ציטוט). אבל אם נאמץ את אבחנתך בדבר קיום צו רק מפחד העונש, לא נוכל להמנע מההכרה כי הציוי הוא שרירות לב בלבד של הגורם המצווה. וקשה לי להאמין כי תפיסה זו תואמת חלק כלשהו בתנ"ך. אפשר בהחלט לקבוע כי צו הא-ל אינו מובן לבני האדם. אך לחשוב שהוא שרירות לב? מסופקני. אנו גורסים שהא-ל התנכ"י אינו כח טבע,(סופת הוריקן שאין בה לא עונש לרשע ולא תמורה לטוב, למשל קבלן שיקום שאולי ידפוק מכה משיקום ההריסות...) כי אם ישות שפעולתה וציווייה תכליתיים, ובעלי ערך, ערך שאנו מודדים בתחום האתי. לגבי אבחנתך על מילוי צו ככבוד למצווה - לדעתי זה נופל בתחום הערכי. לכבד זה טוב, לבזות זה רע. כבוד אינו אינדיפרנטי. לגבי תשובתך לmsg בעניין אכילת הפרי או הגזע. דבריו במקום, על פי דברי חז"ל שאתייחס אליהם להלן. אגב,תשובתך זו גרמה לי לשים לראשונה לב למשהו שלא הבחנתי בו קודם. החטא הראשון היה דווקה חטאה של האדמה, שעל פי דברי חזל לא קיימה את הציווי להוציא "עץ פרי עושה פרי" ואילו האדמה הוציאה רק "עץ עושה פרי".לדברי חזל הבריאה האידאלית היתה שאפשר יהיה לאכול את כל חלקי העץ ולא רק את הפרי, אולם האדמה חטאה בכך שנמנעה מהציווי והוציא יבול שרק את הפרי ראוי למאכל. זו אגב מקור הדיעה שעץ הדעת היה אתרוג, שגם טעם העלים והענפים זהה לפרי. (טעמתי!). על כל פנים, לפחות אליבא דחז"ל, האדמה חטאה, כלומר היחס המוסרי למעשה כאל חטא היה קיים עוד לפני המאכל מהעץ!.
