שלום..

עיניים

New member
אופס,,, מכה מתחת לחגורה,,,, ../images/Emo67.gif

ואני סך הכל רציתי לבדוק עירנות,,,
ואיני יכולה שלא להשיב על אותו "קישקוש מקרי" של אותו פיזמונאי שירה לאויר את שני משפטי המפתח הללו. מוזר שדווקא אותן "מקבילות מנוגדות" עליהן נשאלת, קלעו בדיוק לאותו רגש עליו נסוב דיון זה, ולא זו בלבד - הן אף הפכו למושג,,,, ואגב, יפה לך וורוד. שבוע גם לך. עין
חסידת הרגשות וההרגשות.
 

נופשת

New member
לבכות.

אני בעד לבכות. רק עם סטייל.. ועדיף עם מוזיקת רקע הולמת. תארגני לך פליי ליסט הגיוני, שרון. מתי כבר תקשיבי לדודה, אה?
 

שרון ש

New member
...

אני לא יודעת...גם שהעזתי כבר להרגיש שוב...הפחד עדיין משתק, אחת. אבל אולי באמת.. טיפטיפה התחלתי להיפתח...ועדיין, הייתי בוחרת בשריון, אם הייתי יכולה לחזור לתוכו. נופשת... תכיני לי רשימה, תשלחי לי- מבטיחה להוריד מהרשת :)
 

נופשת

New member
צבים ושריונים,

רק לצבים יש שיריונים שהולמים את צרכי המחיה שלהם. כשאדם שם שריון, זה בדרך כלל חונק. ושלב ראשון בניסיון התאבדות המתמשך.. לחיות זה אכן, כואב. אבל לפחות מרגישים את הכאב, ואז גם ניצוצות של שמחה לפעמים. ולפעמים אפילו , גם ממש מרגישים מאושרים. מה שקצת קשה בהתחלה, כשמורידים את השריון, זה העובדה המצערת, שכמה שיותר שמחים, ככה גם מרגישים יותר את העצב. אבל ! באיזשהו מקום מתרגלים , ולומדים להגדיל את החלק של השמחה, ולדעת שהעצב הוא חלק ממנה, ולפחות לא להתעצבן על זה, שהוא קיים. הוא קיים, לומדים לשמוח ולהרגיש יחד איתו. בשמחות.
 

מיכל@בר

New member
ולפעמים, כשמורידים את השריון,

נשארים חשופים משהו... הכל הופך לרגיש, כל דבר נוגע, ולפעמים יש נגיעות כואבות... ותמיד אפשר לעטות אותו שוב, הכל לפי איך שמרגישים באותו זמן. על החלק של השמחה שנוגע גם בעצב, העצב החשוף, והעצב הסמוי, על החלק הזה קשה לוותר.
 
אבל טוב לפעמים בלי השריון הזה....

למרות החשוף והכואב..... ואהבתי במיוחד את החלק שקשה לוותר עליו.....מסכימה ומאד!!! הולכת לחפש את הספר שרגישה המליצה........נשמע ששווה לקרוא....אז תודה.
 
אפרופו שריון, יש ספר אגדה למבוגרים

בשם האביר החלוד. אביר עם שריון עובר לו בטירות שונות. ספר מאד מיוחד שמיחדים אותו למבוגרים - אגדה עם המון המון מוסר השכל. מומלץ.
 
למעלה