געגע כל היום
New member
שלום..
מצחיק קצת.. זו הפעם הראשונה שחיפשתי פורום שעוסק בייעוץ זוגי, והפלא ופלא - יש פורום חדש דנדש בנושא.. אז קודם כל מזל טוב.
קצת עלי, ולמה אני בעצם פה.. ובכן, אני בת 30 וקצת. נשואה שנה. בעלי ואני יצאנו ארבע שנים לפני שהתחתנו. הזוגיות שלנו לוותה בעליות וירידות תכופות, נפרדנו כמה פעמים וחזרנו. הפרידות היו ארוכות יחסית - אחת נמשכה מעל חצי שנה. חזרנו מיוזמתו - הוא חיזר נורא והיה עקשן ולמרות שהיה לי טוב בלעדיו, הסכמתי לחזור כדי לנסות שוב, ושוב. הוא אדם טוב, אבל קשה וקצת קר ומסוגר. אני לעומתו חמה, אוהבת לשתף, לדבר, לאהוב. איכשהו במהלך היחסים שלנו הפכתי להיות קצת כמוהו, והיום אני מעדיפה לשבת עם עצמי מול המחשב מאשר לשבת איתו בסלון ולראות סרט, למשל. הוא הציע נישואין והסכמתי, אבל מרגע ההצעה ועד לחתונה, היו לי המון רגעים שרציתי לבטל הכל. מן תחושה כזו שאני עושה טעות. בשלב מסויים, כשכבר היינו קרובים מידי למועד, אני זוכרת שאמרתי לעצמי - אוקיי, תתחתני כבר וזהו, מקסימום תתגרשי אחר כך, לא נורא. אבל כן נורא.. נורא קשה להגיע להחלטה. חיי הנישואים שלנו הם די שגרתיים. כל אחד בונה את הקריירה שלו ויש לנו מעט מאד זמן של בילוי יחדיו. אפשר לומר שהמצב הזה פחות או יותר נוצר בגלל שנינו - אני יכולה להעיד לפחות על עצמי שאני לא עושה הרבה כדי שיהיה לנו זמן לבלות יחד, פשוט כי אין לי רצון כזה. אנחנו כמעט ולא רבים, למרות שאנחנו לא מסכימים על המון דברים. אנחנו מאד שונים אחד מהשני. אבל שוב, כמעט ולא מתווכחים, ואני חושבת שהסיבה היא שרוב הזמן כל אחד עסוק בעינייניו.. ואין הרבה הזדמנויות לחיכוכים. הסקס היה לא רע בכלל רוב הזמן, אבל לאחרונה ממש ממש לא בא לי. לא מרגישה משיכה אליו. עושה את זה כי אני צריכה. לא נהנית. וגרוע מכך.. בגדתי בו. לפני כמה חודשים. עם גבר אחר שמרעיד לי את כל החושים, מכל הבחינות - גם מינית, גם מנטלית. רק מלהיזכר בו, ליבי מחסיר פעימה. הרומן נמשך זמן קצר ונקטע, כי הרגשתי די רע עם עצמי. אבל, חשוב לי לציין כמה דברים לגבי זה.. אני לא מרגישה חרטה אמיתית על המעשה. אם הייתי חוזרת אחורה, לא הייתי עוצרת את עצמי מלבגוד. אפשר לומר שאני זו שחיפשה ורצתה את זה. שורה תחתונה, אני מרגישה שאני נמצאת במערכת יחסים חולה. לא טוב לי פה. ואני מחפשת חיזוקים כדי להגיע להחלטה לסיים את הנישואים הללו. אבל, אני לא ממש יודעת למי לפנות, מכמה סיבות- אני לא מפסיקה לחשוב על כך שאולי הבעיה היא אצלי. אולי אני לא יכולה לנהל חיי זוגיות תקינים לאורך זמן. למה לכל הרוחות הלכתי לבגוד בבעלי אחרי פחות משנת נישואים? אני לפעמים חושבת שאולי אני טיפוס עצמאי מידי, אגואיסט מידי, בשביל לחלוק את חיי עם מישהו. מצד שני, אני מאמינה עמוק בלב שאולי לא פגשתי את האדם הנכון בשבילי, וכשאפגוש אותו, אתן לו את כולי, אוהב אותו אהבה אינסופית, ולא אראה אף אחד מלבדו. אני בהחלט יכולה לראות את עצמי אוהבת אהבה טוטאלית, ולכן מפריע לי מאד שאין לי שום דבר שקרוב לזה כיום. אז אני לא יודעת מה בעצם אני צריכה - טיפול זוגי, שיטפל בעצם בשנינו? המטפל יפגוש את שנינו וכך יוכל לומר האם אנחנו מתאימים או שאולי חבל על הזמן שלנו? או אולי טיפול פסיכולוגי? אולי אני צריכה פסיכולוג שיעזור לי לפענח את עצמי ולהבין מאיפה הדברים הללו מגיעים? לא יודעת למי לפנות. אני גם נורא רוצה משהו מאד ממוקד ושיעזור לי להתפקס כמה שיותר מהר. אני מרגישה שהזמן חולף במהירות ואני מתבגרת ועלולה לפספס את הרכבת לבנות משהו אחר וחדש ובריא יותר.. אני גם נורא רוצה ילדים (אבל מן הסתם, מחכה עם זה) המון תודה, וסליחה על האורך (יכולתי להמשיך עוד ועוד.. אבל ריסנתי את עצמי)
מצחיק קצת.. זו הפעם הראשונה שחיפשתי פורום שעוסק בייעוץ זוגי, והפלא ופלא - יש פורום חדש דנדש בנושא.. אז קודם כל מזל טוב.
) ולך חגית יקירה, ברכות על המקום המקצועי הזה. בתקווה להצלחה עבור כולנו