עיקרון III
"קבלו את המחשבות שלכם בהבנה" מחשבה שבאה והולכת, אינה גורמת סבל. לעומתה, מחשבה ש"נשארת" והופכת לאמונה, עלולה לגרום לסבל עמוק וממושך. אנשים שנקשרים אל מחשבה מסוימת ומאמינים ש"זאת האמת", כאילו מרשים לה להכאיב להם. מחשבות כמו - "אני אומלל ומתוסבך כי הורי התגרשו", או כמו שסירופ אמרה: "אני חרא של בנאדם"... ביירון קייטי ממליצה להתייחס למחשבות שעוברות לנו בראש, כמו עננים ששטים בשמיים: הן עוברות דרכנו וממשיכות הלאה. אם בודקים אותן "מבחוץ", כפי שמסתכלים על תמונה במוזיאון, ניתן לחקור אותן, לחשוב שהן מעניינות, ואולי אפילו מצחיקות או מופרכות; אבל אז הן כבר לא יכולות להכאיב לנו. בכל פעם שנותנים למחשבה "איזה אדם חרא אני" להשתלט - כאילו בהתנדבות אנו נותנים לעצמנו סטירה. "אבל מה אפשר לעשות? המחשבה הזאת כל הזמן עולה לי"... תהיה טענה נפוצה, לא כן? נכון, היא כל הזמן עולה - אבל אם לא תחזיקו בה בכוח, ולא תחזיקו ממנה אמת צרופה שאין שני לה, היא פשוט תעבור דרככם ותתפוגג. בשפה יותר "מקצועית" זה נקרא מטה-קוגניציה. זו היכולת לחשוב ובו זמנית לחשוב על עצמך חושב. כאילו עוד שכבה של מודעות 'נדלקת', נכנסת לפעולה, ומתבוננת על החשיבה שלכם עצמכם מעוד נקודת מבט. יש לי מטופלת אחת שלימדה את עצמה להגיד "עננים - פשוט עננים" כל פעם שעולה לה מחשבה כזו שבהתנדבות מורידה לה את האף למצב של חריש עמוק. היא מצאה שהתזכורת "עננים" עוזרת לה לא להתייחס למחשבות שלה כאמת צרופה.
"קבלו את המחשבות שלכם בהבנה" מחשבה שבאה והולכת, אינה גורמת סבל. לעומתה, מחשבה ש"נשארת" והופכת לאמונה, עלולה לגרום לסבל עמוק וממושך. אנשים שנקשרים אל מחשבה מסוימת ומאמינים ש"זאת האמת", כאילו מרשים לה להכאיב להם. מחשבות כמו - "אני אומלל ומתוסבך כי הורי התגרשו", או כמו שסירופ אמרה: "אני חרא של בנאדם"... ביירון קייטי ממליצה להתייחס למחשבות שעוברות לנו בראש, כמו עננים ששטים בשמיים: הן עוברות דרכנו וממשיכות הלאה. אם בודקים אותן "מבחוץ", כפי שמסתכלים על תמונה במוזיאון, ניתן לחקור אותן, לחשוב שהן מעניינות, ואולי אפילו מצחיקות או מופרכות; אבל אז הן כבר לא יכולות להכאיב לנו. בכל פעם שנותנים למחשבה "איזה אדם חרא אני" להשתלט - כאילו בהתנדבות אנו נותנים לעצמנו סטירה. "אבל מה אפשר לעשות? המחשבה הזאת כל הזמן עולה לי"... תהיה טענה נפוצה, לא כן? נכון, היא כל הזמן עולה - אבל אם לא תחזיקו בה בכוח, ולא תחזיקו ממנה אמת צרופה שאין שני לה, היא פשוט תעבור דרככם ותתפוגג. בשפה יותר "מקצועית" זה נקרא מטה-קוגניציה. זו היכולת לחשוב ובו זמנית לחשוב על עצמך חושב. כאילו עוד שכבה של מודעות 'נדלקת', נכנסת לפעולה, ומתבוננת על החשיבה שלכם עצמכם מעוד נקודת מבט. יש לי מטופלת אחת שלימדה את עצמה להגיד "עננים - פשוט עננים" כל פעם שעולה לה מחשבה כזו שבהתנדבות מורידה לה את האף למצב של חריש עמוק. היא מצאה שהתזכורת "עננים" עוזרת לה לא להתייחס למחשבות שלה כאמת צרופה.
