לגבי הטעות של המדינה בשנות ה-50 אני מעדיף להסתכל הפוך בזה שלאורך כל התקופה בנו מסביב לכבישים וכמעט כלום מסביב למסילות הברזל (כמו בכביש החוף לעומת מסילת החוף בעיקר בין תל אביב לנתניה) ואת זה אפשר לתקן (בנוסף לתכנון מטרו ומסילות תת קרקעיות).
הנה הדגמה של מיקומי התחנות והמסילות בלונדון. יש שני הבדלים בולטים בהשוואה לרשת רכבת ישראל:
1. התחנות נמצאות במרכזי הפרברים, לעיתים בצורה החותכת את הרחובות הראשיים ולעיתים בשולי הגרעינים ההיסטוריים של השכונות ועיירות הלווין. באחת התמונות הפרבריות האלו מסתתרת תחנה בת 6 מסילות עיליות ו 4 רציפים (יש שתי מסילות אקספרס) ותחנת תחתית עמוקה.
2. המסילות בדרך כלל אינן נמצאות בתוך הדרכים הראשיות אלא במקביל או באלכסון להן. לעיתים המסילות חותכות שטחים ירוקים כמו פארקים או עמקי נהרות. במקרים רבים הן עוברות בגב השכונות.
אם היו מיישמים תיכנון דומה היה אפשר לשמור רצועות מסילה ברוחב של 10-15 מטר בחתך דומה לתיכנון השכונות שנבנו מקום המדינה והלאה וליישם אותן בלב הערים, לא בשוליהן. אני מניח שהיה אפשר ליישם פיתוח במרכז מתישהו בשנות השבעים כשהיתה רווחה כלכלית מסויימת וכן בשנות התשעים. החיסכון בהשוואה לעלויות המטרו היה יכול להיות עצום, וחלק נרחב מהרשת היה יכול להיות קיים כבר בתחילת שנות האלפיים.
עם כל ההערכה לתחנות רכבת ישראל בשרון - הן מרוחקות מאד ממרכזי הישובים וההגעה אליהם מחייבת תחבורה משלימה. התחנות הלונדוניות נמצאות בדרך כלל במוקד השכונות או הליכה סבירה של 5 דקות ממרכזן.