שאחרת לא היו סוגים שונים של תנועות. אבל בעברית המודרנית אין. וההבדל לא היה ב"אורך" התנועות אלא בדברים אחרים. אני מוכנה להדגים במפגש הבא כל מה שידוע לפונטיקאים כיום על זה. באמת.
באבן שושן. ומדוע ברור לי שבצירה - משום שהתנועה ארוכה כמו ב- gene שמבטאים אותו geene. ולחוכא - לא הבנתי את ענין הדגש. דגש ב-נ'? אז לא, אין דגש. לא באבן שושן ולא במילון ההווה.
הלא ידעת אם לא שמעת על הדגש הפולן. שהלא שלושה מיני דגשים לנו: דגש כפלן, דגש קשיין ודגש פולן. ומהו אותו דגש פולן? הוא הדגש ההופך את ה-נ' האזייאתית הקשה במילה גֶנים ובדומותיה ל-נ' רכה ונעימה להגייה, ע"י הסטת להב הלשון לאחור, הגעתה אל הבתר-מכתש וליווּיה במעין י' מתנגנת: גנננייים.
מה עם סֵפר ולא סֶפר? הברה ראשונה פתוחה ומוטעמת ובכל זאת מנוקדת בתנועה גדולה. התשובה שלי אותה תשובה - הכל נכון אבל אבל אבל *ההגיה* של ס' במלה ספר ארוכה. ומה התשובה של הדקדקנים?
על מנת לא לחזור על כהנא פעם נוספת מכיוון אחר, וכיוון שדיברתי על חמישה יוצאי דופן וסיימתי ב-שתיים שנותרו [יוצאי דופן, הרי זניים] מייד כתבתי "שתיים מלים", שיובהר ששתיים מתיחס למילה: מלים שהן בנקבה. אוף