ממשלת קנדה לא תתערב
הרושם שאני קיבלתי הוא שבכל הקשור להגנה על צרכנים המצב הרבה יותר טוב בישראל מאשר בקנדה וזה בכל תחום כמעט.
 
בתחום המזון הקנדים הם עגלים שכל עוד תתן להם משהו שיהיה קל לשימוש, יחזיק מעמד זמן רב ויהיה זול אז הם מבסוטים. בגלל זה מרבית מוצרי החלב כאן הם מלאים בכימיקלים שונים ומשונים שבישראל לא יחשבו להוסיף. כל הגבינות הצהובות המעובדת שנעלמות כשעושים טוסט ומסריחות, הקוטג הדוחה, השמנת החמוצה שמלאה בכימיקלים, גבינת השמנת של פילדלפיה, כל נגבינות המגורדות שמיוצרות צסויה ועוד ועוד.
הלחמים בסופר זה בכלל אסון, אנמיים וחסרי אישיות ומפוצצים בחומרים משמרים, אנחנו לא נוגעים בהם, ואו מביאים מהמאפיה שלנו לחם או בייגלים, אמיתיים כאלה שתופסים עובש אחרי כמה ימים, או שקונים וכאן יש המלצה על מאפיה איטלקית קטנה עם לחם מדהים וזול בטירוף שאפילו בארץ לא אכלתי, קוראים להם רוברטו בייקרי, הם על באתרסט בין דרך קינג לבלומינגטון, במילים אחרות צפון ריצמונד היל. לחם כמו שלהם לא אכלתי מימיי, ולמרות שיש לנו אספקה בלתי מוגבלת של לחם מהעסק אנחנו עוצרים אצלם לפעמים כי הקלברזה והגיאבטה שלהם אין דברים כאלה, קרום גס עבה קראנצי.
חזרה לדרעק, טים הורטון זה ההוכחה הכי טובה שאם תתן לקנדים אוכל זול הם יסתערו בהמוניהם ולא אכפת להם מה יש בפנים. אני תמיד אומר שבטימיס אתה מקבל מה שאתה משלם. זה לא שהם זולים ונותנים יותר, הם זולים ונותנים זבל מעובד שגם לא שווה יותר, אבל לקנדים לא אכפת. הם יעמדו 20 דקות בדרייבתרו כדי לקבל כריך בדולר פחות בדיוק כמו שהם עומדים חצי שעה בתור בקוסטקו לתדלק כדי לחסוך 3 דולר על הטנק.