האמת בדיוק לאחרונה ניתקתי איתם קשר
לא יפה לומר אבל לדעתי הם פשוט - מניאקים!
במשך הצבא שמרנו יחסית יפה על קשר (הייתי בבסיס סגור וגם סוגרת בממוצע אחת לשלוש אז היינו נפגשים פעם בכמה שבועות אבל גם שמרנו על קשר טלפוני).
במשך כשנתיים אחרי הצבא, כשנשארתי באותה עיר כדי לעבוד ולחסוך גם יחסית המשכנו לשמור על קשר..
אחר כך עברתי לעיר רחוקה יותר כדי ללמוד ותמיד כשהייתי חוזרת בסופ"שים הייתי מנסה לארגן איזו פגישה ותמיד התאכזבתי...
אז המפגשים הלכו והתמעטו ולאט לאט שמתי לב לברזים שהם דופקים לי... ופשוט הפסקתי לדבר איתם! והתחלתי לסנן שיחות, לא שהיו כזה הרבה - רק מאיזה 2 "חברות" שיחה אחת מכל אחת ואז הן כבר ויתרו...
אה, וגם עיצבן אותי שב"עמוד ענן" הייתי תחת טווח הטילים, חוץ מאחת ששלחה סמס אף אחד מהחברים האלה לא טרח להתעניין בי, וגם כשחזרתי להורים לשבוע (והודעתי על זה קבל עם ופייסבוק) כדי לברוח מהטילים זה ממש לא עיניין אף אחד מהם שאני באותה עיר...
ועוד דבר שמעצבן אותי היא ההרגשה שאנשים מנתקים קשר פשוט כשהם לא צריכים אותך יותר.. נגיד הייתה לי חברה ממש טובה.. תמיד היינו יוצאות ביחד, הולכות לקניות ביחד וכו'. עד שהיא הכירה את חבר שלה (ועוד דרך חבר שלי!! חבל שהוא הכיר לה אותו), ומאז היא באה הרבה פחות ליציאות של החבר'ה, ממש עושה טובה שהיא באה.. בטח, היא כבר לא מחפשת להכיר בנים... ועוד למרות שתמיד אומרים לה לבוא עם החבר אפילו שהוא בלתי נסבל, ולא רוצה לבוא לפה, ושם לא כשר, ומה פתאום סושי... פרימיטיב כזה.. והיא נהייתה פוצית כמוהו מאז שהיא איתו...
ולחבר שלי היה חבר ממש טוב שאירחנו בדירה שלנו כמה ימים כשהיה במשבר אחרי שאקסית שלו נפרדה ממנו בקטע ממש מסריח... אחרי המשבר הזה שלו הוא היה יוצא איתנו הרבה, ומדבר הרבה עם חבר שלי. עכשיו יש לו חברה חדשה, הוא מדבר עם חבר שלי הרבה פחות, בעיקר כשצריך משהו, לא מעוניין לפגוש אותנו כשחבר שלי מציע, תמיד יש לו תירוץ אחר.. והוא בעצמו לא יוזם...
בקיצור בקיצור, הגעתי למסקנה שבני אדם הם חרא, נצלנים אינטרסנטים וחברים יש רק באגד! (למרות שלא ברור לי מאיפה הביטוי הזה הגיע?? מה קשור חברים לאגד?)