שנה שכזו...

chici

New member
שנה שכזו...

שנה טובה לכולם! כדי לדבר על שנה חדשה רגע לפני שהיא נכנסת לטעמי צריך לסקור את השנה שעברה עלינו... רגע של חשבון נפש מלווה בצורך לכתוב אותו ולדעת שלפחות מישהוא אחד יקרא אפילו שהמישהוא/היא וירטואלים מבחינתי אבל כמובן שאי שם מאחורי המסך יושב לו אדם... הבטחתי לעצמי בשנה שעברה מספר דברים, הבטחתי שאגור לבד, הבטחתי למצוא עבודה , הבטחתי לנטרל את התלות הכלכלית בהורי, הבטחתי להיות פעילה יותר ולבלות פחות בשינה, הבטחתי אולי למצוא אהבה אבל לפחות לחפש אותה , הבטחתי באופן כללי שפסיביות יוצאת מהלקסיקון. ומה באמת קרה? אז אני גרה לבד... לא חזרתי להורים אחרי השיבה מחו"ל (יופי לי!) מצאתי עבודה לא שגרתית שאוטוטו נשבר לי ממנה מצאתי אהבה שנויה במחלוקת בשל הקשיים והאנרגיות האין סופיות שמערכת היחסים הזו דורשת, אפילו אימצתי לי כלבה קטנה שהיא אהבה עצומה אבל לא פשוט איתה, פיתחתי פסיביות מזן שונה, הפחתתי בשעות שינה כי העבודה דורשת שעות ערות אך מעבר לעבודה רוב זמני עובר בבטלה. אני פעילה בעיקר בלקטר לעסוק בכאבים פיזיים ורגשיים כאלו ואחרים, ובהחלט לא נטרלתי את התלות בהורי אלא רק הוספתי עוד 2000 ש"ח דמי שכירות נוסף לכל הצרות... בקיצור חתיכת שנה הייתה... והנה אני שוב לא מרוצה!!! אני לא מסופקת מכלום הכל גם הדברים הטובים אינם טובים מספיק והרי אני שידועה במצבים קיצוניים חווה אותם בלי הרף, והוא מסכן היה נורמלי הפך לאדם לא מאוזן בחברתי, הכלבה בטוחה שהיא תינוקת אנושית ותוהה למה אני דורשת ממנה משמעת כשהיא זו שאמורה לחלק הוראות בבית הזה...הורי ממשיכים בטוב ליבם שאילולא הוא אולי הייתי יותר מאורגנת, יותר אחראית ובטח יותר זהירה עם כספים. בקיצור גיל 30 סגרתי לא מזמן ואני עדיין עסוקה באותם שגעונות של גיל 20... מה יהיה נשבר לי מעצמי, נמאס לי מאין סוף דפיקות קטנות באישיותי ובעיקר אני אומר דיייייייייי!!! רוצה אחרת ולא יודעת איך... אז אאחל לעצמי ולכל אלו שכמותי, לשנה החדשה למצוא בעיקר את הכוח לשנות ולא משנה מה כי הרי לכולנו יש כל כך הרבה ולהתפתחות ולצמיחה אף פעם אין גבולות ... אין דבר העומד בפני הרצון מלבד הרצון עצמו...(יש לי בעלות על התוספת האחרונה למשפט המוכר הזה..) שנה פוריה... שלכם.
 

א ס י ת

New member
chici החברות של הבת שלי כשהן

נקלעות למצב שלך הן עושות ילד. אין כמו ילד לאזן את החיים לקרקע את כל המרחפים, ולתת סיפוק עצום. בן הזוג המתאים יבוא אחרי הילד. ההריון והלידה גם מאזנים את ההורמונים בגוף.
 

shushu10

New member
הרצון כשלעצמו אין לו גבולות

אז למהבכל זאת לעתים אנו לא מצליחים לבצע מטרות שהצבנו לעצמנו? לדעתי זה קורה כשהכלים לא מוכנים עדיין ואנו כבר מריחים את התבשיל. הכלי הראשוני לבישול הוא אני שיודע מה צריך לשם הכנת מרק. הכלים המשניים הם - הסיר, המים, הירקות. אם הכלי לא חזק דיו לא יוכל לעמוד בשינוי או אפילו להתחיל את בצועו. יש המון דרכים לחזק את האני, אם זה בלמוד מנסיון מוצלח,אך בעיקר מהבנה שלעתים אין לנו כל האמצעים כדי להגשים חלומות או מטרות ואף הפשוטות ביותר.אין זה אומר שנוריד את החלומות היפים והשאיפות מסדר היום - אך ברגע שנבין שיש צורך לחזק את עצמנו - יש סיכוי טוב יותר שנצליח לשנות באמת. רשימת מטלות ופתקים על המקרר יכולים להועיל רק למי שיש לו כבר את הכח המתאים לבצע וכל מה שהוא צריך זה לארגן את הכח ולחלק אותו בהתאם ללוח זמנים, אך מה לעשות כשאין עדיין כח וכבר תולים פתקים? - אז בדיוק באות האכזבות. מכאן שיש לעשות עבודה גדולה עוד בטרם מציבים מטרות. עוד מלה על המטרות עצמן - אני בעד שיטת ה"סלמי" כל מטרה בפני עצמה כי ללכת על כל הקופה מהווה לעתים מתכון בדוק - לאי הצלחה. לדעתי גם לא ניתן לשנות כמה דברים במקביל, כי ככל שהמטרה חשובה יותר כך גדול הוא הצורך להקדיש את המשאבים הרציניים והטובים ביותר להגשמתה. זוהי עבודה ששכר בצדה. רציתי לומר עוד מלה לגבי הרגשת "דפיקות" אם אדם לא הצליח ליישם את המטרות שהציב. תמיד אחרי שנופלים - צריך לאסוף כוחות ולקום ולהתרכז בקימה ולא בנפילה שכבר איננה, ונמצאת בארכיון. אם נציץ בתנ"ך נראה שכל הדמויות הגדולות ביותר בעמנו נפלו אך קמו מחדש. עם הסתכלות אופטימיות לעתיד - שלכם שולה
 

chici

New member
תודה על התגובות...

בוקר טוב! ובכן על ילד אני בכלל לא יכולה לחשוב... זה מקום מאוד לא סגור אצלי, ובטח שכרגע אין לתינוק מקום בחיי ההפוכים (למרות שאמא שלי חושבת כמוך שהגיע הזמן לילד והוא כבר יסדר הכל). חלומות שאיפות ומה לא יש לי בשפע אבל הדרך היא הבעייתית... ומכיוון שכרגע אני צריכה ל"עוף" לעבודה (שבאופן מוזר כרוכה בתמיכה בנשים אחרות ובהתמודדויות שלהן...) אז אני רק אומר תודה שהגבתם ואמשיך בהזדמנות אחרת יום טוב לכולנו שלכם
 

תמרי 1

New member
בוקר אור!

קראתי בעיון את מה שכתבת ואני מרשה לעצמי להגיב. אני אדם מאוד מעשי יחד עם זאת אני מאמינה שהשינוי צריך להתחיל בעצמך, בטיב הקשר שיש לך עם עצמך, במידת ההערכה והכבוד שאת רוחשת לעצמך. מאמינה גדולה בכך שהבעיות שורשן בהיעדר אהבה עצמית!!!. כל מה שתארת הוא סימפטומים לעניין עצמו.מנסיון ,אחרי שמטפלים בפצע הכואב והמדמם לאט לאט הדברים החיצוניים מתחילים להסתדר. לכן, אני הייתי מתחילה לטפל בעצמי בעזרת אדם אמין ורציני . לגבי סוגיית הילד(וצר לי אסית ששוב אינני מסכימה),מעולם לא ראיתי בהבאת ילד פתרון לבעיות,יש לי תחושה שאת צריכה לעבור עוד כברת דרך. שנה מאוד טובה
 

א ס י ת

New member
היות ואני אשה בוגרת ראיתי מיקרים

שדוקא ילד הביא לרגיעה בחיים. הטיפול במישהו קרוב וההכרח להספיק הכל עם גידול הילד, מביאים לסדר חדש של דברים. הרבה מהדברים הטפלים יורדים, ונשארים עם העיקר. מצאתי שאם לאשה אין קריירה שתופסת את כל הנשמה, אז תמיד כדאי להביא ילד שיתפוש את כל הנשמה כמו שרק ילדים יודעים לעשות.
 

תמרי 1

New member
א ס י ת

כל מקרה לגופו . בעיני הבאת ילד לעולם כשנקודת המוצא היא אנדרלומסייה והעדר יציבות ריגשית וכלכלית הינה מעשה חסר אחריות
 

BlackJack1

New member
רק להוסיף..

משפט קטן ששמעתי לאחרונה: "תהילתו של אדם איננה נמדדת בהצלחותיו,אם כי ביכולתו לקום לאחר נפילותיו"
 

shushu10

New member
היכולת לקום לאחר נפילה -

היא היא ההצלחה הגדולה . הגדרת ההצלחה אינה בהכרח הישג של משהו חמרי או תעודת הוקרה מהחברה הסובבת אותנו. לעתים הליכה של מספר צעדים היא הצלחה ענקית ואילו טפוס הרים לגובה עצום, הדורש כוחות גדולים של גוף ונפש , יכול להחשב ככשלון,אם יופסק במרחק כמה צעדים מהפיסגה. כל איש והצלחותיו שלו, לפי אמות המדה שהוא קובע לעצמו. ככל שהאדם קרוב לעצמו ויודע להכיר בהצלחותיו ויהיו קטנות ככל שיהיו - כן "יגדלו" הצלחותיו. שיהיה בהצלחה!!!
 

shushu10

New member
תודה. יש כאן הזנה הדדית../images/Emo57.gif

ולכן נפלא כל כך לחוש את צמיחת שרשי השינוי העדינים, לאט ובבטחה. כולי התרגשות והתעוררות.
 
בוקר טוב וברוכה הבאה ../images/Emo140.gif

אני מזמינה אותך להישאר כאן בפורום ולעקוב אחר התוכנית שלו, ומקווה שהשנה תוכלי להתחיל לחולל את השינוי שאת חולמת עליו. שנה טובה
 

chici

New member
ואוווווווו

תודה, כולכם מקסימים! עכשיו אני מתפנת לומר שלום כמו שצריך... כי אני חדשה כאן. ושוב תודה על קבלת הפנים החמה... אני אכן מסכימה שילדים מביאים למקום יציב מכל הבחינות ואני בהחלט לא רואה בהם פתרון לבעיות למרות שזה פרדוכסלי, כי למעשה כל בחירה להביא ילד לעולם מקורה בצורך אגואיסטי שלנו שהרי איננו חושבים עליו/ה שאינם קיימים עדיין... אלא חושבים על עצמנו שאנו זקוקים לקטנטן בשל סיבות רבות ומגוונות אז כרגע אין מצב! לגבי האנרלמוסיה בחיי וחוסר האהבה והפרגון העצמי אני מסכימה מאוד, אני עובדת על זה ומשתפרת עם השנים אבל אני נסחפת כל פעם מחדש ל"תהום הכלום" הכוונה למקומות הכי נמוכים שאני יכולה ... וכן אני כמו חתול כל פעם מחדש מתייצבת למרות שלעיתים זה נראה בלתי אפשרי, אבל הרעיון הוא שאני לא רוצה יותר לרדת כל כך נמוך... וכן אני שוקלת טיפול אבל אין לי כוח לדיבורים כי בהצהרות אני מעולה הבעייה בעשייה. אני בסוג של "דכאון קיומי" דכאון קטן כזה שמלווה אותי, הבעייה בסוג הזה שקשקה מאוד לטפל בו כי לומדים לחיות איתו, זה כמו כאב קל פיזי שחיים איתו ולא הולכים לרופא... כי מה נעשה סצנה מכאב קל שכזה... אז כשכבר שוקעים לדיכאון "כמו שצריך" הולכים לטיפול כי אין ברירה ואם אנחנו לא שמים לב לעצמנו הסביבה שמה. זה כמו מחלה אקוטית... בכל מקרה אני מרגישה מגוחכת כרגע משתפכת בלי סוף ומקטרת (רחמים עצמיים?!) אז כדי לא לסיים בפסימיות שכזו בערב שישי אני אאחל לי ולכם שבת של שקט אהבה חיזורים עצמיים ובעיקר קבלה עצמית ואפילו רק לסופ"ש בודד... בינתיים... ערב נעים!
 

א ס י ת

New member
chici הרעש של הדיכאון הקל

שלך בהחלט יכול לעשות את חייך קשים. לדעתי יש לך אי איזון ביולוגי, ואת יכולה לאזן את הגוף שלא יפול ע"י דיקור. או נטילת פרוזק לתקופה מסויימת. כל אחד בוחר את מה שמתאים לו. דיקור עולה כסף אבל אינו תרופה והטיפול ארוך. פרוזק בחינם ע"י רופא משפחה בקופת חולים. אני חסידת איכות חיים. לי נראה שאין טעם לעבור את החיים עם נפילות והתאמצויות להתרומם. בעיני זאת לא איכות חיים.
 

א ס י ת

New member
תמרי, אם תעשי משהו בנידון, תראי

שחייך ישתפרו ללא הכר. לא יהיו לך את הנפילות האלה.
 

shushu10

New member
שבת שלום אסית,

המושג "איכות חיים" הפך להיות איזהשהוא מוטו בחיינו! הוא נכנס אפילו לתקשורת, תכניות טלביזיה ומה לא. זוהי לדעתי "איכות חיים" די מפוקפקת הניזונה מתנאים חמריים האמורים לתת לנו הרגשת רווחה וסיפוק רגעי. לדעתי כל מה שבא מחוצה לנו - הוא הרבה פחות איכותי ממה שהצלחנו להשיג מתוך עצמנו. כמו - צבירת כח ואמונה בעצמנו, יציאה מדיכאון קל או כבד. מכך שאנו פתוחים ללמוד, לשפר, להבין שהחיים מביאים אתם קשיים בדרך -ומאידך היופי שבעליה וההתרוממות למעלה. לעומת זאת חוסר אונים ופסיביות אינם איכות חיים, בעיני. כדור פרוזק אף פעם לא יוכל להחליף את מה שמושג לאחר מאמץ, כפי שגם את וודאי חווית לא פעם, יש לזה טעם הרבה יותר מתוק, וכאמור, הרבה יותר מחזק אותנו מאיזה פתרון חיצוני. - אני אוהבת את המשפט - אין יותר שלם מלב שבור -נחמן מברסלב . יש לי אמונה שבכל אחד מאתנו יש גרעין חזק וטוב. מי יתן שיהיה לנו הכח הרצון והאמונה לגלות אותו עבור עצמנו ועבור העולם כולו. הפורום הזה אמור להיות פורום לעידוד, לחיזוק הדדי, להבעת הזדהות, ואם יורשה לי להעיר,עם כל הכבוד לך, נראה לי שהמשתתפים פה לאו דווקא מבקשים הפנייה לקופת חולים, אלא את החום והאחווה - וזה יש כאן בשפע רב ובלב רחב כל כך, תודה לאל . הרי זה כל כך שקוף - אהבת חינם קוראים לזה.!
 
למעלה