לא.
גם ציור הוא מלאכה וגם בישול הוא מלאכה. אסור לבשל בשבת. אתה שוב מתבלבל בין עבודה למלאכה - זה לא משנה אם אני עושה את זה בשביל להרוויח כסף או בשביל הנאה, מלאכה היא יצירה - ולכן גם בישול אסור כיוון שהוא יצירה. הקב"ה ברא את העולם ב6 ימים >> הוא יצר דברים. ביום השביעי הוא שבת ממלאכה, מיצירה. ההגדרה של מהי מלאכה לא תלויה בנק' המבט של האדם אלא הוגדרה בבירור: ל"ט אבות מלאכה שהיו עושים במשכן, בהכנת הבגד, הכנת הלחם, ובניית המשכן. לצייר אסור כי זה חלק מבניית המשכן. לבשל אסור כי זה חלק מהכנת הלחם. מל"ט אבות המלאכה האלו נגזרו עוד תולדות שהן מלאכות נוספות שנגזרות מהן. (לספר סיפור מהדמיון לא נחשב יצירה כיוון שאין בה ממשות. אבל לכתוב אותו זו בעיה, כי כתיבה זו מלאכת מחשבת ויצירה) כל מה שאתה כותב היה נכון אם היית קראי - שהולכים רק על פי התורה שבכתב (ולא מבשלים גדי בחלב של אמא שלו). אבל מכיוון שיש גם את התורה שבעל פה, שעל פי האמונה ניתנה יחד עם התורה שבכתב בהר סיני ובתקופת התנאים נכתבה כיוון שהתחילו לשכוח אותה, אי אפשר להתעלם מהעובדה שהקב"ה הגדיר בדיוק מהי מלאכה אסורה (ל"ט אבות מלאכה ממלאכות המשכן), ונתן סמכות לחכמים לעשות גדר לתורה. הסיבה שיש איסורים נוספים היא בגלל טבע האדם: נניח שנגיד לילד להשתולל בתוך מעגל, אבל אסור לו בשום פנים ואופן לצאת מהמעגל אחרת הוא יפול לתהום. יהיה לילד מאד מאד קשה להיזהר כל הזמן לא לצאת מהמעגל. לכן החכמים בונים מעין "גדר" פנימית - שגם מרחיקה אותו מהגבול, וגם מציבה גדר ביטחון. כך הילד יכול "להשתולל" באופן חופשי יותר, והסכנה מתמעטת בהרבה - אלא אם כן הילד יחליט לטפס על הגדר, לחתוך אותה, או להתנגש בה בעוצמה. ועוד משהו: המצוות והאיסורים הם לא כי אלוקים כועס עלינו, אלא כדי לחיות בעולם טוב ונכון יותר. לא את הכל אנחנו מבינים, חלק מהדברים הם רוחניים, ואנחנו מאמינים שחלק מהעולם הוא רוחני. אנחנו לא רואים מה קורה בפועל כשאני נמנעת מלצייר, אבל אנחנו מאמינים שיש לזה משמעות עליונה ורוחנית שאין לנו כלים לראות אותה. יש הרבה מצוות שאפשר לראות בבירור כיצד הן משפיעות עלינו ועל העולם, כמו לא לדבר לשון הרע, לכבד הורים, צניעות, ועוד. זה הופך את החברה למוסרית יותר, בדרך כלל (תמיד יש חריגים). יש מצוות שאי אפשר, כמו פרה אדומה למשל. ונק' מבט אישית על שבת: כשהייתי ילדה ואפילו נערה היה לי מאד קשה עם שבת. הייתי מחכה למוצ"ש בשביל לצייר כי פתאום עלה לי רעיון מדהים והשראה פראית, הייתי מחכה שתיגמר השבת בשביל לגלוש באינטרנט, או לדבר בטלפון. רק איפשהו בתיכון כשהתחיל העומס - הרגשתי כמה ששבת היא דבר מדהים. הרגשתי שמתחולל בי שינוי, והייתי פשוט מחכה לשבת (ועדין). בשנים האחרונות התחלתי ממש להרגיש רע בכל פעם ששבת יוצאת, ואם תשאל אותי מה היום שאני הכי לא אוהבת - זה מוצאי שבת. קשה לי כשהשבת עוזבת, אומרים שבשבת יש "נשמה יתרה" בגוף, ופשוט מרגישים את זה. יום שכולו מנוחה, יום ש"כופים" עלי לא לעשות ש"ב ועבודות ולא לבהות במחשב או בטלוויזיה אלא לקחת לעצמי יום חופש-נופש, יום ש"כופים" עלי להתנתק מעיסוקי היום יום ולהיות עם המשפחה ברוגע (וזה תורם לזוגיות חבל"ז, מניסיון), יום ש"כופים" עלי לא לרוץ ממקום למקום אלא לשבת בבית במנוחה, לארוחות חגיגיות ושינה טובה. התחלתי להרגיש - פשוטו כמשמעו - עונג שבת. דיברתי עם לא מעט חילונים שלומדים איתי באוניברסיטה, שאמנם מנצלים את השבת לעשות את התרגילים והעבודות שנותנים לנו - אבל לפעמים ממש אומרים שגם הם היו רוצים ככה יום אחד לנוח, והם אפילו קצת מקנאים כשאנחנו חוזרים ללימודים עם המון אנרגיה, והם מותשים, שאנחנו שואלים אחד את השני איך היתה שבת, ואצלם חרשו ללימודים. ותתפלא, הציונים שלנו לא פחות גבוהים משלהם למרות שבמשך 25 שעות אנחנו לא נוגעים בלימודים.
