שסק

[דקל נור*]

מייחסים ליהונתן גפן את האמירה ששסק לא קונים, רק מפלחים. ואילו אני, סאקרית, קונה לפעמים מאהבתי לפרי ומתאכזבת. היום בסופר ראיתי מיד שמדובר בשסק מעפן למראה, אבל איזה מתק שפתיים!

 

[אבח"י]

מייחסים ליהונתן גפן את האמירה ששסק לא קונים, רק מפלחים. ואילו אני, סאקרית, קונה לפעמים מאהבתי לפרי ומתאכזבת. היום בסופר ראיתי מיד שמדובר בשסק מעפן למראה, אבל איזה מתק שפתיים!

לידנו יש עץ אשכדיניה - הפרות קטנים, אבל שווים, בהחלט.

 

[מ ש ה 53]

מייחסים ליהונתן גפן את האמירה ששסק לא קונים, רק מפלחים. ואילו אני, סאקרית, קונה לפעמים מאהבתי לפרי ומתאכזבת. היום בסופר ראיתי מיד שמדובר בשסק מעפן למראה, אבל איזה מתק שפתיים!

גם השסק, כמו עצי פרי שונים שגדלים מזרעים, הוא עץ שמזכיר בני אדם. כשם שאין 2 אנשים זהים, כך לא תמצאי 2 עצי שסק זהים. האחד יישא פרי קטן אבל טעים לאללה, ולאחר פרי גדול עם טעם של דבק פלסטי. והתכונה שעפ"י רוב משותפת לכולם היא, שאין להם חיי מדף ארוכים. אז איך תוכלי להחזיק ערימות של שסק על מדפי הסופר, למכור אותם לפני שהם ירקיבו ולהרוויח מזה כסף?
יש חיה כזו? כנראה שלא. אז עד לפני 2 או שלושה עשורים, השסק כלל לא היה מוצר מדפים בסופר.
אבל החקלאים הלוא אינם נחים על משכבם כך סתם, והם עמלים קשה. הם זורעים אלפי זרעים בשנה, ובוחנים פרי פרי על עץ עץ. ואז, הם מזהים עץ בעל פרי מרשים בגודלו, שגם מצליח לשרוד על המדף יומיים יותר מכל שסק אחר. ואז, הם קוצרים מהעץ הזה עיניים ומרכיבים מאות עצי שסק, שיתנהגו כאחיו הזהים של השסק הספציץ ההוא. [את שאר העצים שהם זרעו הם פשוט משמידים]. אז לאן הגענו? הגענו לעצי שסק שמניבים פרי גדול, בעל חיי מדף "סבירים" אבל עם טעם של האח הממזר והפיסח של הדבק הפלסטי. כי אי אפשר שהכל יהיה מושלם. ואז מגיעה הגברת דקל נור, רואה על המדף שסק מדהים ביופיו ומתפתה לטעום. אבל כשהיא נועצת ולו רק שן אחת בפרי,,, מכמירות פניה.

אבל תראי דקל... בענבים כבר פתרו את זה. כשהיינו ילדים, היו רק ענבי סולטנינה קטנטנים, חמצמצים ולא ממש כיפיים, שהופיעו על המדף ללא חרצנים.
כיום כבר יש ענבי גלי ודלי ושמאלי [גם בגווני המוסקט], שהם "סידלס", הם גדולים והם אפילו טעימים.
ואם פעם היה מישמש שנקרא "בכור", כי הוא הופיע בשל שבועיים לפני כל מישמש אחר, כיום כבר פותחו זנים שמקדימים בשבוע שלם את ה"בכור" (ואולי אפילו ביותר משבוע).

הנקטרינות, שהן בעצם הכלאה בין שזיף לאפרסק (ובעבר הן כונו "אפשרשזיף") והיה להן טעם לא מי יודע מה... עדיין נמצאות בתהליכי השבחה של זנים וכך הלאה.

אז בארץ כלשהי, פיתחו זן של תפוחי עץ "משו משו" והזן הזה נחשב כזן פטנט. כלומר: כל מגדל שמחליט לגדל את אותו זן תפוחים, צריך לשלם דמי פטנט למפתח.
אבל בארץ אחרת במזרח התיכון האנשים הם תחמנים: כשם שהם אינם רוצים לשלם עבור הפטנט, הם גם לא רוצים לחכות, עד שחוקרי משרד החקלאות ישחררו את החומר הזר לשוק, לאחר שייבחן ויאושר, כי אינו נושא עמו מחלות שכאלה טרם נראו בארץ. זהו תהליך שנקרא "הסגר" ולפני שההסגר מסתיים, אין מצב שחומר צמחי זר יסתובב במטעים.

אז מה עשו "חכמים"? הם ביקשו מטייס אלעל כזה חביב, שיעבור במטע ההוא בארץ הנכר, ויתלוש ענף מהעצים המופלאים. הוא עשה כן, וכשהעיניים הגיעו לארץ המיוחלת, הם הרכיבו עין או שתיים על 'חזיר' של עץ תפוח במטע שלהם. ואז, כשהענף התפתח לתפארה ונשא מספר פירות (טעימים טעימים), הם סיפרו, שצמח לו זלזל שנשא עליו פרי 'מארץ החלומות של ח.נ. ביאליק'.

אז יופי, כי אם כבר קרה נס שכזה? אפשר להרכיב מאות עצים שיהיו אחיו התאומים של אותו זלזל, ולמכור מהר מהר תפוחים, שכאלה טרם נולדו במזרח התיכון ואיש לא שמע את שמעם! אז הם עשו זאת והחלו למכור תפוחים [מזן פטנט], כמה שנים לפני שזן הפטנט כבר הוטמע במטעי הארץ הימתיכונית ההיא.
אבל נו. ניסים כאלה לא קורים כל יום, ולמרבה המזל הטוב, המגדלים ההם גם לא נתפסו בקלקלתם. אבל עזבי. זהו סתם סיפור הזוי שהמצאתי כרגע, רק כדי לרצות אותך דקל. כזה לא היה וגם אם היה, את לא תדעי שהיה.

 

[דקל נור*]

גם השסק, כמו עצי פרי שונים שגדלים מזרעים, הוא עץ שמזכיר בני אדם. כשם שאין 2 אנשים זהים, כך לא תמצאי 2 עצי שסק זהים. האחד יישא פרי קטן אבל טעים לאללה, ולאחר פרי גדול עם טעם של דבק פלסטי. והתכונה שעפ"י רוב משותפת לכולם היא, שאין להם חיי מדף ארוכים. אז איך תוכלי להחזיק ערימות של שסק על מדפי הסופר, למכור אותם לפני שהם ירקיבו ולהרוויח מזה כסף?
יש חיה כזו? כנראה שלא. אז עד לפני 2 או שלושה עשורים, השסק כלל לא היה מוצר מדפים בסופר.
אבל החקלאים הלוא אינם נחים על משכבם כך סתם, והם עמלים קשה. הם זורעים אלפי זרעים בשנה, ובוחנים פרי פרי על עץ עץ. ואז, הם מזהים עץ בעל פרי מרשים בגודלו, שגם מצליח לשרוד על המדף יומיים יותר מכל שסק אחר. ואז, הם קוצרים מהעץ הזה עיניים ומרכיבים מאות עצי שסק, שיתנהגו כאחיו הזהים של השסק הספציץ ההוא. [את שאר העצים שהם זרעו הם פשוט משמידים]. אז לאן הגענו? הגענו לעצי שסק שמניבים פרי גדול, בעל חיי מדף "סבירים" אבל עם טעם של האח הממזר והפיסח של הדבק הפלסטי. כי אי אפשר שהכל יהיה מושלם. ואז מגיעה הגברת דקל נור, רואה על המדף שסק מדהים ביופיו ומתפתה לטעום. אבל כשהיא נועצת ולו רק שן אחת בפרי,,, מכמירות פניה.

אבל תראי דקל... בענבים כבר פתרו את זה. כשהיינו ילדים, היו רק ענבי סולטנינה קטנטנים, חמצמצים ולא ממש כיפיים, שהופיעו על המדף ללא חרצנים.
כיום כבר יש ענבי גלי ודלי ושמאלי [גם בגווני המוסקט], שהם "סידלס", הם גדולים והם אפילו טעימים.
ואם פעם היה מישמש שנקרא "בכור", כי הוא הופיע בשל שבועיים לפני כל מישמש אחר, כיום כבר פותחו זנים שמקדימים בשבוע שלם את ה"בכור" (ואולי אפילו ביותר משבוע).

הנקטרינות, שהן בעצם הכלאה בין שזיף לאפרסק (ובעבר הן כונו "אפשרשזיף") והיה להן טעם לא מי יודע מה... עדיין נמצאות בתהליכי השבחה של זנים וכך הלאה.

אז בארץ כלשהי, פיתחו זן של תפוחי עץ "משו משו" והזן הזה נחשב כזן פטנט. כלומר: כל מגדל שמחליט לגדל את אותו זן תפוחים, צריך לשלם דמי פטנט למפתח.
אבל בארץ אחרת במזרח התיכון האנשים הם תחמנים: כשם שהם אינם רוצים לשלם עבור הפטנט, הם גם לא רוצים לחכות, עד שחוקרי משרד החקלאות ישחררו את החומר הזר לשוק, לאחר שייבחן ויאושר, כי אינו נושא עמו מחלות שכאלה טרם נראו בארץ. זהו תהליך שנקרא "הסגר" ולפני שההסגר מסתיים, אין מצב שחומר צמחי זר יסתובב במטעים.

אז מה עשו "חכמים"? הם ביקשו מטייס אלעל כזה חביב, שיעבור במטע ההוא בארץ הנכר, ויתלוש ענף מהעצים המופלאים. הוא עשה כן, וכשהעיניים הגיעו לארץ המיוחלת, הם הרכיבו עין או שתיים על 'חזיר' של עץ תפוח במטע שלהם. ואז, כשהענף התפתח לתפארה ונשא מספר פירות (טעימים טעימים), הם סיפרו, שצמח לו זלזל שנשא עליו פרי 'מארץ החלומות של ח.נ. ביאליק'.

אז יופי, כי אם כבר קרה נס שכזה? אפשר להרכיב מאות עצים שיהיו אחיו התאומים של אותו זלזל, ולמכור מהר מהר תפוחים, שכאלה טרם נולדו במזרח התיכון ואיש לא שמע את שמעם! אז הם עשו זאת והחלו למכור תפוחים [מזן פטנט], כמה שנים לפני שזן הפטנט כבר הוטמע במטעי הארץ הימתיכונית ההיא.
אבל נו. ניסים כאלה לא קורים כל יום, ולמרבה המזל הטוב, המגדלים ההם גם לא נתפסו בקלקלתם. אבל עזבי. זהו סתם סיפור הזוי שהמצאתי כרגע, רק כדי לרצות אותך דקל. כזה לא היה וגם אם היה, את לא תדעי שהיה.

תהיה לי בריא, משה
שאתה מאתגר אותי ככה בשבת בבוקר
עשיתי מאמץ להבין את ההסבר הארכני שלך

 

[סופהו 1]

תהיה לי בריא, משה
שאתה מאתגר אותי ככה בשבת בבוקר
עשיתי מאמץ להבין את ההסבר הארכני שלך

אני הולכת לאיבוד אחרי 5 עד 7 שורות.
כל הכבוד על ההשתדלות

 

[אבח"י]

תהיה לי בריא, משה
שאתה מאתגר אותי ככה בשבת בבוקר
עשיתי מאמץ להבין את ההסבר הארכני שלך

אויש זה היה ממש פשוט:
הישראלים הגנבים והחוכמולוגים הצליחו לגנות פיתוח של תפוח שעוד לא הגיע לארץ, ולא בטוח שהצליחו להפיצו בחו"ל ועוד לא רשמו עליו פטנט.
חקלאים מחפשים תמיד את "השבוע" לפני - כך שאם שסק הוא עונה של שבועיים, הם יחפשו את העץ המקדים לתת פירותיו, להוריד ממנו ענפים ואז להדביק אותם לעץ קיים.
בהתחלה הפירות יהיו יפים אך בלי טעם, אבל אל דטגה - תוך כמה שנים מעטות, הם גם יקבלו טעם - ראו את הנקטרינות[אפשרשזיף]
ואחרון - שסק זה עץ שגדל מזרעים, לכן כמו בני אדם - הוא אידווידואל מושלם ואינו דומה לעץ מאותו צביר זרעים[ אותו פרי!].

 

[סופהו 1]

נכון שפרי מהעץ שווה פי אלף מפרי קנוי ונכון שמים גנובים ימתקו, אבל אבוי לפלחנים.
זוכרת אותנו נועלים כל שער ומתקנים כל פירצה, זו שקוראת לגנבים, כשהפירות ניראו על העצים.
היה ממש כיף לשפוך על המנסים מים, או סתם לצעוק-גנבים!!! בעיקר בתקופה שלפני חג שבועות, כשכל אחד ניסה למלא את הטנא בביכורים גנובים.

אלו היו שלוש שורות מצד המגדלים.

 

[צליליתה1]

שסק טעים, אבל פיטנגו יותר.

לפני שנים היה לנו עץ שסק בחצר של בית משותף
מעולם לא הצלחנו לטעום
הציפורים התפנלו עוד לפני שלגמרי הבשיל
(נכון...צריך לעטוף בשקיות נייר...הציפורים תמיד הקדימו אותנו)

 

[סופהו 1]

שסק טעים, אבל פיטנגו יותר.

לפני שנים היה לנו עץ שסק בחצר של בית משותף
מעולם לא הצלחנו לטעום
הציפורים התפנלו עוד לפני שלגמרי הבשיל
(נכון...צריך לעטוף בשקיות נייר...הציפורים תמיד הקדימו אותנו)

אז אין לך חשק לשסק?

כמעט בכל החצרות ברחוב הקטן בו אני גרה, צומחים עצי שסק (עבודתו של הגנן החרוץ) שנותנים פירות לא גדולים, לא מרוססים, קטוף ואכול. עסיסיים וטעימים.
ראיתי איפשהו שיחי פיטנגו. צריכה לשחזר איפה ולבדוק מה המצב. אי אפשר לקנות פיטנגו.
לעומת זאת, עץ הגויאבה שבאחת החצרות לא נותן פירות, כי זו לא העונה, אבל ראיתי שמוכרים ב-35ש'ח לק'ג.
מוותרת בעונה, מוותרת כעת.

קצת מצער אותי שכבר לא צריך לחכות ולהתגעגע לפרי עונתי.
מעטים הפירות שאי אפשר למצוא לאורך או כמעט לכל אורך העונה וכמעט לכולם כבר אין אותו הטעם של פעם.
אבל יש תותים קטנים וטעימים.
איזה כיף.

 

[דקל נור*]

אז אין לך חשק לשסק?

כמעט בכל החצרות ברחוב הקטן בו אני גרה, צומחים עצי שסק (עבודתו של הגנן החרוץ) שנותנים פירות לא גדולים, לא מרוססים, קטוף ואכול. עסיסיים וטעימים.
ראיתי איפשהו שיחי פיטנגו. צריכה לשחזר איפה ולבדוק מה המצב. אי אפשר לקנות פיטנגו.
לעומת זאת, עץ הגויאבה שבאחת החצרות לא נותן פירות, כי זו לא העונה, אבל ראיתי שמוכרים ב-35ש'ח לק'ג.
מוותרת בעונה, מוותרת כעת.

קצת מצער אותי שכבר לא צריך לחכות ולהתגעגע לפרי עונתי.
מעטים הפירות שאי אפשר למצוא לאורך או כמעט לכל אורך העונה וכמעט לכולם כבר אין אותו הטעם של פעם.
אבל יש תותים קטנים וטעימים.
איזה כיף.

גם אותי מצער לראות גויאבות בסופר בחורף ובאביב. הורסים לנו את חמדת הסתיו.

 

[סופהו 1]

גם אותי מצער לראות גויאבות בסופר בחורף ובאביב. הורסים לנו את חמדת הסתיו.

כל הכיף בעונות כמעט נעלם.
מילא שמלפלפונים לא רק בקיץ, אבל תפוזים בטעם של קירור? בננה בקיץ?
אני חושבת שרק משמשים נשארו בתקופה הקצרצרה שלהם בקיץ. (זמן קצר מדי לאסוף המון גוגואים-א/עג'ואים).

 

[אבח"י]

כל הכיף בעונות כמעט נעלם.
מילא שמלפלפונים לא רק בקיץ, אבל תפוזים בטעם של קירור? בננה בקיץ?
אני חושבת שרק משמשים נשארו בתקופה הקצרצרה שלהם בקיץ. (זמן קצר מדי לאסוף המון גוגואים-א/עג'ואים).

ופול בתרמיליו רק לקראת פסח
לא אשכח לפני כמה שנים נעלמה ה"פרסה" ונעלם שורש הענק של הסלרי שמתאים ל- אפיו, שתורכים ובולגרים מבשלים עם הרבה לימון וקצת סוכר.
לגבי פירות: אבטיח בחורף, בחיי. מנדרינות זה הפרי, כיום, האהוב עליי ביותר, אז אני שמח. אני קונה רק את הקשות.
לא ממליץ על רכות.
תפוח "סיני" - הלחם של אגס ותפוח, כך הירקן. טעים מאוד.
ואשכדיניה, אני קונה מהתפזורת, גדולים, מתוקים, ומעט מאוד.
לאחרונה - צבר ללא קוצים. קראתי שבמכסיקו מכינים מקליפה העבה של הפרי חמוצים.

 

[סופהו 1]

ופול בתרמיליו רק לקראת פסח
לא אשכח לפני כמה שנים נעלמה ה"פרסה" ונעלם שורש הענק של הסלרי שמתאים ל- אפיו, שתורכים ובולגרים מבשלים עם הרבה לימון וקצת סוכר.

לא צרכנית של פול, אבל פרסה מצאתי לפני פסח ויצא יופי של תבשיל

לגבי פירות: אבטיח בחורף, בחיי. מנדרינות זה הפרי, כיום, האהוב עליי ביותר, אז אני שמח. אני קונה רק את הקשות.
לא ממליץ על רכות.

מאז התפתחות החממות כבר אין כזה הבדל בין חורף לקייץ.
אבטיח בחורף, פעם לא היו מלפפונים בחורף...

תפוח "סיני" - הלחם של אגס ותפוח, כך הירקן. טעים מאוד.

גם לך הירקן סיפר את הסיפור הזה?
גם לי, רק שאני הלכתי לברר. ולא, זה אגס מארץ האגסים.

ואשכדיניה, אני קונה מהתפזורת, גדולים, מתוקים, ומעט מאוד.

וואלה, אבח"י , לא שזה משנה את טעם הפרי, אבל אתה היחיד שקורא לשסק/אסקדיניה- אשקדיניה.

לאחרונה - צבר ללא קוצים. קראתי שבמכסיקו מכינים מקליפה העבה של הפרי חמוצים.

מי שלא "טעם" טעמם של קוצי הצבר הנוראיים , לא יכול להבין איזו ברכה זו סברס נטול קוצים.
ואם אפשר לכבוש קליפת אבטייח, מדוע לא סברס?

 

[אבח"י]

לא צרכנית של פול, אבל פרסה מצאתי לפני פסח ויצא יופי של תבשיל

זה היה נורא כשלא היתה הפרסה, כי חלק מהבסיס למרק: בצל, פרסה, גזר. תפו"ד [מה שנקרא - מירפואה], וקציצות פרסה שאני משתגע עליהן נאכלות אצל היידאלאך מתורכיה בפסח

מאז התפתחות החממות כבר אין כזה הבדל בין חורף לקייץ.
אבטיח בחורף, פעם לא היו מלפופונים בחורף...

האמת - לא זוכר חורף ללא מלפפונים, ואני יליד 1955 תמיד היו: עגבניות, מלפפונים. אני כן זוכר את הפלפל האדום הראשון שטעמנו ושאמרו לנו שהוא מיזוג של עגבניה ופלפל. גמבה. [אבל אבא שלי אמר לנו ש- 7 זיתים = ביצה אחת.. נו מילא.]

גם לך הירקן סיפר את הסיפור הזה?
גם לי, רק שאני הלכתי לברר. ולא, זה אגס מארץ האגסים.

כנראה שזה גם מה שסיפרו לו. והוא נמכר באריזות פלסטיק שמחקות מלמלה, לא פחות.

וואלה, אבח"י , לא שזה משנה את טעם הפרי, אבל אתה היחיד שקורא לשסק/אסקדיניה- אשקדיניה.

גירסא דינקותא. תשווי את הצליל שסק שהוא כמעט כמו יריקה [ תראי איך קלייטון כתב אותו] לציל האקזוטי המכושף שב"אשקדיניה" כמו שיהודי איזמיר קראו לו.

מי שלא "טעם" טעמם של קוצי הצבר הנוראיים , לא יכול להבין איזו ברכה זו סברס נטול קוצים.
ואם אפשר לכבוש קליפת אבטייח, מדוע לא סברס?

האם גם את נהגת לאכול בילדותך סבר'ס, שהמוכר הערבי קילף למענך כשעל ידיו כפפה עבה, וסכין סופר חדה לקילוף? גדלתי בסביבות צברים, ניסינו לגנוב סבר'סים ואכלנו את קוציהם לתיאבון ולעונש ל"גזלנים".
לא אכלתי מזה ולא אוכל מזה.

 

[סופהו 1]

גירסא דינקותא. תשווי את הצליל שסק שהוא כמעט כמו יריקה [ תראי איך קלייטון כתב אותו] לציל האקזוטי המכושף שב"אשקדיניה" כמו שיהודי איזמיר קראו לו.

לא שסק. שסק זה רק לאלו שקונים.
קוטפים אסקדיניה!!!!
לא שמעתי על אשקדיניה.

האם גם את נהגת לאכול בילדותך סבר'ס, שהמוכר הערבי קילף למענך כשעל ידיו כפפה עבה, וסכין סופר חדה לקילוף? גדלתי בסביבות צברים, ניסינו לגנוב סבר'סים ואכלנו את קוציהם לתיאבון ולעונש ל"גזלנים".
לא אכלתי מזה ולא אוכל מזה.

בהחלט.
אכלתי מאלו שמוכר הסברסים קילף. מאלו שקטפנו בזהירות בעזרת פחית על מקל וקלפנו בזהירות רבה.
אכלתי מאלו שקונים מוכנים לאכילה אצל הירקן.
טעים.

 

[אבח"י]

לא שסק. שסק זה רק לאלו שקונים.
קוטפים אסקדיניה!!!!
לא שמעתי על אשקדיניה.



בהחלט.
אכלתי מאלו שמוכר הסברסים קילף. מאלו שקטפנו בזהירות בעזרת פחית על מקל וקלפנו בזהירות רבה.
אכלתי מאלו שקונים מוכנים לאכילה אצל הירקן.
טעים.

מה אכפת לי אני?
אני כותב שרטוט ולא סרטוט, שריטה ולא "סריטה, שמאלה ולא סמולה, לכן אשקדיניה, ולא בסמ"ך

 

[סופהו 1]

מה אכפת לי אני?
אני כותב שרטוט ולא סרטוט, שריטה ולא "סריטה, שמאלה ולא סמולה, לכן אשקדיניה, ולא בסמ"ך

סמלה עליק



אפשר סרטוט וגם שרטוט, שריטה וסריטה, שמאלה ולא סמולה, הרי סמולה זה קמח. (נדמה לי שדק יותר מסמולינה)


ושסק

 

[דקל נור*]

זה היה נורא כשלא היתה הפרסה, כי חלק מהבסיס למרק: בצל, פרסה, גזר. תפו"ד [מה שנקרא - מירפואה], וקציצות פרסה שאני משתגע עליהן נאכלות אצל היידאלאך מתורכיה בפסח

האמת - לא זוכר חורף ללא מלפפונים, ואני יליד 1955 תמיד היו: עגבניות, מלפפונים. אני כן זוכר את הפלפל האדום הראשון שטעמנו ושאמרו לנו שהוא מיזוג של עגבניה ופלפל. גמבה. [אבל אבא שלי אמר לנו ש- 7 זיתים = ביצה אחת.. נו מילא.]

כנראה שזה גם מה שסיפרו לו. והוא נמכר באריזות פלסטיק שמחקות מלמלה, לא פחות.

גירסא דינקותא. תשווי את הצליל שסק שהוא כמעט כמו יריקה [ תראי איך קלייטון כתב אותו] לציל האקזוטי המכושף שב"אשקדיניה" כמו שיהודי איזמיר קראו לו.

האם גם את נהגת לאכול בילדותך סבר'ס, שהמוכר הערבי קילף למענך כשעל ידיו כפפה עבה, וסכין סופר חדה לקילוף? גדלתי בסביבות צברים, ניסינו לגנוב סבר'סים ואכלנו את קוציהם לתיאבון ולעונש ל"גזלנים".
לא אכלתי מזה ולא אוכל מזה.

לא מתה על אפיו אבל נהנית לקרוא לו ליד השולחן "F U".
ואני עדיין מקוה למצוא איזה מוכר סברס בצד הכביש שימכור לי קלופים. לא בודקת כמה ידיו או הסכין שלו נקיות.

 

[mיטלמן]

זה היה נורא כשלא היתה הפרסה, כי חלק מהבסיס למרק: בצל, פרסה, גזר. תפו"ד [מה שנקרא - מירפואה], וקציצות פרסה שאני משתגע עליהן נאכלות אצל היידאלאך מתורכיה בפסח

האמת - לא זוכר חורף ללא מלפפונים, ואני יליד 1955 תמיד היו: עגבניות, מלפפונים. אני כן זוכר את הפלפל האדום הראשון שטעמנו ושאמרו לנו שהוא מיזוג של עגבניה ופלפל. גמבה. [אבל אבא שלי אמר לנו ש- 7 זיתים = ביצה אחת.. נו מילא.]

כנראה שזה גם מה שסיפרו לו. והוא נמכר באריזות פלסטיק שמחקות מלמלה, לא פחות.

גירסא דינקותא. תשווי את הצליל שסק שהוא כמעט כמו יריקה [ תראי איך קלייטון כתב אותו] לציל האקזוטי המכושף שב"אשקדיניה" כמו שיהודי איזמיר קראו לו.

האם גם את נהגת לאכול בילדותך סבר'ס, שהמוכר הערבי קילף למענך כשעל ידיו כפפה עבה, וסכין סופר חדה לקילוף? גדלתי בסביבות צברים, ניסינו לגנוב סבר'סים ואכלנו את קוציהם לתיאבון ולעונש ל"גזלנים".

מי שיודע מה זה מירפואה זוכה אצלי להרבה נקודות זכות.
לדעתי המקורי רק בצל סלרי וגזר,
אני מוסיפה גם כרשה וגם שומר.
תפוח אדמה? לא ולא.
והויכוח על שסק או פיטנגו, אצלי טעמי ילדות, שסק בשכונה פיטנגו בחצר, לא להשוות, גם וגם.
ותות עץ שחור, ישר מהעץ, אין עליו.
מה זה כאן, נוסעים לאי בודד וצריכים להחליט איך לבחור לפי הפירות?

לא אכלתי מזה ולא אוכל מזה.

 

[שיח סלימאן]

אז אין לך חשק לשסק?

כמעט בכל החצרות ברחוב הקטן בו אני גרה, צומחים עצי שסק (עבודתו של הגנן החרוץ) שנותנים פירות לא גדולים, לא מרוססים, קטוף ואכול. עסיסיים וטעימים.
ראיתי איפשהו שיחי פיטנגו. צריכה לשחזר איפה ולבדוק מה המצב. אי אפשר לקנות פיטנגו.
לעומת זאת, עץ הגויאבה שבאחת החצרות לא נותן פירות, כי זו לא העונה, אבל ראיתי שמוכרים ב-35ש'ח לק'ג.
מוותרת בעונה, מוותרת כעת.

קצת מצער אותי שכבר לא צריך לחכות ולהתגעגע לפרי עונתי.
מעטים הפירות שאי אפשר למצוא לאורך או כמעט לכל אורך העונה וכמעט לכולם כבר אין אותו הטעם של פעם.
אבל יש תותים קטנים וטעימים.
איזה כיף.

מילא שסק (שגם אותו אני לא מחבב) אבל גויאבות ?
הידעת שגויאבות מייצרים מדגים מקולקלים ?

בחצר של ההורים שלי היו גם עץ שסק וגם שני עצי גויאבה מסריחים כדבעי אבל את ההובלה בגניבות הפרי נטל עץ החושחש הענק.
תמיד כשזיהינו גנבים קטנים שקוטפים את הכתומים כתומים האלה נתנו להם לבצע את זממם ולברוח בשמחה מזירת הפשע, תמיד גם מצאנו את השלל זרוק בערך במרחק 100 מ' מהבית, שם הרגישו מספיק בטוחים לעצור ולטעום.