רועה ועדר
היה היה בכפר קטן ספון אלון ואדר
רועה צאן משגשג שרכושו חליל ועדר
והכבשים שופעות הן צמר צמרירי ורך
וחלבן ערב לחך בריא ומבורך
כל שה תמים ומקפץ ממש זהב פרווים
יוצא אל השדה יומם, חוזר בין הערביים.
ובלילות העדר באפר ליד הכפר
נם לו את שנתו קבוץ בשטח מגודר.
והשכנים היטיבו לו, הסבירו לו פנים
הן כפר רועה ועדר יחד חיו בנעימים.
אך גם אחוות שכנים מיד תחמיץ כמו חלב
כשמעשה נבלה קורה ואי מי מעורב
שכן הכפריים לפתע שמו את ליבם
שמישהו נוסף מהם כל לילה נעלם.
מאחוריו משאיר כתמים של דם ולב דואב
ומביתו מוביל שביל עקבות כפות זאב.
יצאו הכפריים אל השדות סביב לכפר
לצוד את הזאב שבעיקר נימוס כפר
לתלות את נבלתו בראש חוצות ולהכריז
שככה יעשה לחיית פרא שתעיז.
אך תארו לעצמכם את גודל תמהונם
כשהעקבות הובילו אל מרכז הצאן הנם
"מה זאת" הזדעקו על הרועה המבולבל
"אחת מבנות צאנך הינה זאב רעב בכלל!"
והרועה ספק כפיו ובקול נשבר הסביר
"אני יודע זאת ולא ניסיתי להסתיר
הבינו נא רעי שממוחי אבדה עצה
כיצד למצוא זאב שתחבולה נאה מצא
שבכל לילה מתנפל הוא וטורף לו שה
ואל עורו נכנס ואת גופו הוא מכסה
וכל כך ערמומי הוא וכל כך מנוסה
שאיש בו להבחין אינו יכול אם ינסה.
והכבשים מתוך טפשות או מסיבה נסתרת
אינן בורחות ומסתירות אותו כמו מחתרת
ואם בשה לא די אזי יורד הוא אל הכפר
עטוף בעור של כבש צמרירי ומהודר
טומן הוא פח של לעז לאדם מן היישוב
טורף אותו ואז פונה אל השדה לשוב."
"אכן חידה קשה" אמרו שכניו של הרועה
"איך להרוג זאב אשר נראה כשה פועה
להפרידו מן הכבשים אשר בהן נטמע
אם אי למי יש רעיון הביאו ונשמע"
"הרי ברור" קפץ אחד ואצבעו אל על
"שהזאב חכם הוא וערום הוא כשועל
ואם כל מאמץ עבר לזהותו כשל
נשחט את כל העדר, נסיים זאת וחסל"
"מה זאת אמרת" שח אז הרועה בספוק כפיים
"את כל כבשי לשלוח אל פי בית המטבחיים?
הרי פרנסתי וכל הוני תלויים בעדר
ופתרון כזה לטעמי אינו בסדר!"
הרגיע אז שני את הרועה המתלהם
"כבשיך הם שלך ולא נניף יד עליהם
אבל את הזאב יש מאיתנו להרחיק
לכן אולי תיקח את הכבשים לכר מוריק
שממוקם רחוק מכאן אל תוך לב השממה
שם אין שום אנשים שייטרפו מתוך תנומה.
העדר יהיה חופשי מצל האלימות
ואף יוכל לחזור לכאן כשהזאב ימות."
אז הקהל החריש ואת הפיתרון שקל
אך הרועה הכריז " וודאי שלדבר זה קל
אבל אתם שכחתם ידידי המלומדים
שזאבים מן השממה בכלל לא פוחדים
וודאי שפתרון כזה פותר את בעייתכם
אך בעייתי שלי נותרת נוכח פתחכם
כי הזאב יורחק אולי מבין בני האדם
אך הכבשים ידורו עם זאב צמא לדם
ובאין מי שיושיע ולצוד אותו יוכל
בסוף כל העניין את כל העדר הוא יאכל.
ובסוף היום באיזה פתרון שלא בחרתם
אביון נטול כבשים ופרנסה אותי הותרתם"
סיים כך הרועה את נאומו המאשים
והשכנים מלאי בושה הרכינו הראשים
שכן את האמת שבדבריו יכלו לראות
מה יעשה רועה שאין לו כלל כבשים לרעות?
"סלחו לי" אז אמר בחור צעיר בקול רוטט
"אבל אני חושב, אולי אוכל עצה לתת
זו דרך פעולה שתישמע אולי נואשת
אבל אולי תשיא את התנובה המבוקשת.
נקלע פשתן וחבל וגם נשלב ממון
נתלה על צוואר כל שה ושה קולר עם פעמון
ולאחר שכל שה בכל צעד ידנדן
בסמל מלובן את עור כל כבש נסמן.
הרי דבר ידוע לכל נער וישיש
שכבש גם אם מוט ליבון על בשרו ירגיש
אף פעם לא יתלה באדוניו את האשם
ולא יתקוף ולא יברח ולא יצמא לדם
אך לא כן הזאב על כך אסכים גם להמר
לכן עמדו אחי ולעשות זאת נמהר
מחל רועה יקר, אכן כבשיך יסבלו
אך טוב עשרות מונים משיומתו או יאכלו."
בכלות דבריו העלם השתתק כולו נרגש
וחבריו פנו לראות אם הרועה נרעש
הלז הניד ראשו בלבד, מודה כמאשר
שכן אף איש לא העלה תכנית טובה יותר
הסכימו הרעים ושבו איש למלאכתו
הלז קולע חבל ואחר למפחתו
וכבר למחרת הם התאספו מול הגדר
לפתוח במלאכה ואת העדר לקלר
כרכו חוטים וחבל סביב גרונות צאן נענים
והשדה נמלא בקול צלצול פעמונים.
או אז הרים אחד את הברזל המלובן
ושניים אחרים לקחו כל שה אל הדוכן
בפעולה קצרה ובאיכון די מדוייק
סמל על ירך כל שה ושה מיד נחקק
ובתום בטישת רגליים ופעייה בקול נרעד
שוחרר כל שה ושה ושוב אל השדה ירד
אבל כשהזאב הרגיש צריבה באחוריו
קפץ מיד חשוף שיניים ומוכן לקרב
או אז הכפריים מיד הקימו מעגל
אחד אוחז קלשון, שני סכין, שלישי מגל
ראה זאת הזאב אסף זנב ונס מהר
אבל את עור הכבש לא הצליח לנער
אזוק אליו בחבל וחתום בפעמון
זאב עם דגל כבש שם פניו לישימון.
והשכנים והרועה דלקו בעקבותיו
מונחים בקול פעמונו ונס העור עליו
כשהתעייף כיתרוהו והביאו עליו קץ
ואת הנבלה שימרו וגם תלו על עץ
לבל יעיז זאב נוסף או כל חיה פראית
לבוא אל תוך הכפר ולהפחיד ולהשחית
ועד היום משל הוא ועימו מוסר השכל
זאב בעור של כבש מסובך הוא לסכל
במיוחד אם כל העדר משמש לו מחסה
ולא בועט אותו לחוץ, אפילו מנסה
או אז שיטה ננקטת שיכלה להימנע
כל כפרי חפץ בשקט אך יצא למלחמה
וכל שה תמים פועה בכאב המוט המלובן
בלי לדעת , בתרחיש אחר היה אומצה מזמן
עיקר דבר, העדר שאת הזאב מחביא
תמיד נפגע בסוף מהצרות שהוא מביא.
