בעניין השפות.
כשהגענו לארה"ב הבת הקטנה היתה בת שלוש.
אישתי החליטה לשמר אצלה את העברית.
במשך היום, בגן ואחרי זה בבית הספר, הכל היה באנגלית.
מהרגע שנכנסה לאוטו בדרך הביתה - ובבית - הכל בעברית.
חוץ מאשר אם יש חברות בבית.
היום הבת כבר בת 31, רופאה, דוברת עברית על בוריה
כולל כתיבה וקריאה.
זה דרש (בעיקר מאשתי) לקרוא לילדה ספרים בעברית לפני השינה
ולעודד את סקרנותה לקרוא בעברית.
אחת השיטות היתה לתת לה מעין תחושה של "שפת סתרים" בינה
לבין האמא, כך שכאשר הן מסתובבות במול, למשל, הן יכולות לדבר
בעברית על כל נושא בלי שאף אחד בסביבה יבין אותן.
בזווית משועשעת - זה גרם למעין בדיחונת משפחתית שכאשר נסעה
לראשונה לביקור בארץ עם אימה, התאכזבה מכך שאין פתאום לשפת
הסתרים שלה שום ייתרון כי כולם מבינים אותה פתאום....
איזה באסה....