../images/Emo124.gif ../images/Emo88.gif טוב, ולמסקנות:
א. נראה לי שההגדרה לחנון השתנתה מהקצה לקצה מאז שהייתי בגיל הרלוונטי (כן, לפני עשור או שניים היא לא היתה רלוונטית ברגע שעוברים תיכון, מקסימום תחילת צבא). אני זוכר את המילה "חנונה", שהתפתחה אח"כ ל"חנון" /"חנונית"/"חננה" בתור מילת גנאי איומה ונוראה שהפירוש המקורי שלה הוא "נזלת קרושה". בהשאלה הכוונה היתה לאדם שנתפס כסוג מסויים של פסולת ביחס לכלל החברה. "חרא" המוכתר כפסולת המסריחה ביותר היה כבר תפוס, ובצדק, עבור מי שבנוכחותו ממש גורם נזק לחברה. "חנונה" לא גרם נזק ממשי, אבל בהחלט היה עלול לשחרר כמה עצבים רופפים אצל בעלי הפוטנציאל לכך, וזו אחת הסיבות לסלידה שהוא עורר קודם כל אצלם, ואח"כ אצל כל היתר. ב. "חנונה" היה קונפורמיסט להחריד. כילד הוא הלך לגן בלי לעשות בעיות, כתלמיד ביסודי הוא לחש, ולא בציניות, "יייייששששש!" בכל פעם שהמורה ביקשה להכין סיכום מהאנציקלופדיה (מבוסס על דמות אמיתית!), בתיכון הוא ישב ולמד כל היום, בלי לשאול את עצמו ולו פעם אחת האם החומר מעניין אותו או האם מדובר בכלל בהשקעה משתלמת. כשכולם הבריזו הוא היחיד שסירב ("אני לא רוצה! אסור!" - מבחינתו לא היה שום הבדל בין השניים), למסיבת הסיום הוא היחיד שלא הסכים לשלם, וכשנשאל מדוע, ענה בציטוט לא-קשור באנגלית מתוך סרט שבן שיחו לא הכיר
(קטע שעד היום שופך מצחוק את כל מי שהיה עד לו....) ג. ל"חנונה" היו משקפיים, אוזניים גדולות, הוא גם לא ידע להתלבש, כישוריו החברתיים לא היו מעולים ולפעמים הוא שיחק D&D (כשהיו מי שהסכימו לקבל אותו) - אבל לא אלה הסיבות העיקריות שהביאו עליו בפועל את מילת הגנאי הזו ואת הכאפות הבלתי פוסקות, אלא בעיקר חוסר הרצון שלו להטיל ספק בשום הוראה שמגיעה "מלמעלה", וחוסר הרצון לשתף פעולה עם כל מה שמעורר עניין "למטה", כלומר אצל בני גילו. ד. בהחלט קיימים חנונים לא-אשכנזים, חסרי משקפיים ובכושר גופני טוב. היה לי למשל חבר טוב בתיכון, מרוקאי מכל הצדדים, חמוד, עדין נפש, שספג "חנונה" בפרצוף מערסית בת גילו, רק כי העז לנסות להתבדח איתה. ה. מקריאת השרשור לא ברור לי אם במושגים של היום נחשבתי חנון או לא. בגילי אני ממש ממש לא רואה כיצד זה רלוונטי.. אבל נראה כאילו רובם של מי שהיום מגדירים את עצמם כחנונים, היו מתוייגים בתקופתי פשוט כ"נורמלים"
.
