אני מסכים
בפה מלא, ויש לי אף להוסיף: גברים רבים בתקופה המודרנית שלנו נותרים קירחים מכאן ומכאן. אני רואה התפלגות כזאת, שנובעת לפי תפיסות שונות ביחסים בין גבר לאישה: גבר בראייה פטריאכלית -- גבר הוא ראש המשפחה. הוא הממן, הוא המחליט אצלו מרוכז הכוח. גבר מתחבר עם כוח, אמצעים. לכן, ככל שלגבר יש אמצעים רבים יותר, הוא נמצא גבוה יותר בשרשרת המזון. מכך נגזר, שככל שגבר חזק יותר במונחים אלו, צריך להיות לו קל יותר להשיג אישה. זו הסיבה למשל, שעד היום גברים רבים חושבים שלמי שיש מכונית יוקרתית צריך להציג אותה בהזדמנות הראשונה שיש לו כדי לשדר לבת-זוג פוטנציאלית ש"כדאי" לה לבחור בו. מה שעצוב הוא, שחלק מהנשים המיושנות מגיבות בדיוק לתבנית חשיבה זו. אישה בראייה פטריאכלית -- הצד שלה בעסקת החבילה, הוא לתת את עצמה ואת גופה. כלומר, התשוקה שלה היא תמיד תנאי לגבר שיכול להבטיח את עתידה, לתמוך בה, ולהיות ראש משפחה ראוי. בגלל התפיסה הפטריאכלית אישה היא כמעט רכושו של אביה, שהוא המחליט מי יישא אותה לאישה ומי לא. לכן, כאשר היא מקיימת רומן עם גבר ללא ידיעת/רשות אביה, היא נתפסת כמופקרת וכמי שמורדת במוסכמות החברתית. לכן, קיים המנהג אצל חלק מהנשים לפרט את עיסוקו של בן-זוג טרי, רמת רצינותו בקשר לפני שהן מתוודאות על התשוקה שלהן אליו (אפילו בפני החברות הכי קרובות). ישנו מנגנון של נקיפות מצפון, כלומר, אם את עם גבר מתוך תשוקה, זה מצטייר כאילו את איתו _רק_ מתוך יצר מיני "רע", ולכן את בחורה זולה ומופקרת. גבר טרום-מודרני -- האח המסוגנן יותר של הגבר הפטריאכלי. זה שמציג את העוצמה הגברית שלו בצניעות "אלגנטית". הוא עדיין מרכז בידי את הכוח, אבל מבלי להתייחס אליה כאל מטרה גלוייה. כלומר, הוא מפגין באופן הדרגתי את רצונו "לתת לה חסות" תוך הסוואה של נעימות-הליכות ורצון טוב. הוא מתרץ זאת בכך שבאמצעות כך שהוא יהיה נחמד אליה, הוא ירכוש את אמונה והיא "תסכים" לחיזוריו. זו הגישה הרווחת כיום בקרב רוב הגברים. כלומר, יש לנקוט צעדים ש"ישכנעו" את האישה ש"כדאי" לה לצאת איתך. גבר פמיניסטי -- גבר שקיבל חינוך פמיניסטי, תופס ראייה של אישה כאובייקט מיני באופן בלתי מוסרי כמעט. הוא מנסה מנסה "להתיידד" עם האישה, כדי לחזק בעצמו את האמונה שפעולותיו אינן נובעות מן התשוקה שלו אליה, כאילו הוא "מתעלה על עצמו". גם הגבר זה יוצא קירח מכאן מכאן, מפני שמצד אחד נזהר לגלוש להתנהגות שמונעת ע"י מיניות, אבל מצד שני לא מראה רצון לתת חסות לאישה. בעצם, הוא נתפס בעיני אישה פוטנציאלית (ובצדק) כידיד טוב. על אף שאישה זו יכולה לחשוב שהוא בחור ממש רגיש ונחמד, היא לרוב לא מרגישה אליו תשוקה. גבר פוסט-פמיניסטי -- וכאלה אני מקווה לראות יותר ויותר עם הזמן. גבר שרואה את המיניות שלו כשווה לאישה. כלומר, תשוקה היא עניין שמתפתח באופן הדדי אצל שני הצדדים, במישור הפסיכולוגי-אינסטינקטיבי ולא במישור של "לשכנע אותה שכדאי לה להיות איתי". הוא אינו מפרש ביטואי תשוקה ספונטניים של אישה כזולות, אבל בד בבד, לא ביטויים שמותנים ב"להצהיר אהבה ונכונות לחתונה". מן הסתם, בהתאם לאופיו ומטרותיו, המיניות לא תהיה המישור היחיד שהוא מתקשר בו (זה משתנה מגבר לגבר, כמו מאישה לאישה). הבחורים שצפויים יותר מאחרים להיכנס לדיסונאנס קוגניטיבי של "אם אני אהיה מספיק נחמד לבחורה, אראה התמדה, ואתן לה צ'אנס אני בסוף אצליח" הם כמובן ה"ג'נטלמנים". בגלל שהג'נטלמן הוא הגלגול המודרני של השוביניסט, יש ביניהם מכנה משותף רע: הם אינם מכלילים את תשוקתה של אישה כגורם שבא ממנה ולא מהם. גרוע מכך, הם אינם אף מנסים למצוא דרך לעורר תשוקתה של אישה. בעולם שלהם, הם אינם מקשרים בין הטריגר הראשוני הזה להצלחתו של התהליך כולו. מבחינתם התשוקה נוצרת מכך ש"שיכנעו" את האישה להיות איתם. לכן, גבר "ג'נטלמן" יכול להשלים עם כך ש"לא כל בחורה צריכה לרצות אותי" ועדיין להיות שרוי בדיסונאנט של "אולי לא הייתי נחמד אליה מספיק".
