תגובה
ביטחונית - נשמע כמו הסבר שלקוח מימי הביניים. נניח שתסריט היפותטי שכזה היה אפשרי (הרי המדינה הפלשתינאית תהיה מפורזת ולעולם לא תהיה בעלת יכולות צבאיות לכבוש את ירושלים), נראה לך שמדינת ישראל תיכבש במידה וירושלים תיכבש? מה השטות הזו? בפעם האחרונה שמדינה הפציצה את ירושלים היא איבדה את כל שטחי יהודה ושומרון (אני מדבר כמובן על ירדן במלחמת ששת הימים). לא קשה למצוא הסדרים שיכללו את מעלה אדומים ופסגת זאב בצד הישראלי של הגבול וכך לא יהיו מופקרות. ההפקרות הביטחונית היא דווקא כיום, כאשר ירושלים איננה מחולקת ולכן מהווה פרצה עצומה בגדר, שמחבלים יכולים לחדור דרכה חדשות לבקרים ולהגיע היישר למרכזי הערים הגדולות. כלכלית - בפעם האחרונה שבדקתי, לא ביקרו יותר מדי תיירים באבו-דיס ושאר שכונות ירושלים המזרחית. רוב אתרי התיירות בעיר העתיקה בין כה וכה ישארו תחת שליטה ישראלית, ואלו חלקים אחרים מפרנסים כבר היום בעיקר את תושביה הפלשתינאים של מזרח ירושלים. לעומת הרווח הכלכלי שהסכם שלום טומן בחובו, מדובר בהפסד זניח מאוד. לאומית - בניגוד לתפיסה הרווחת, לא משנה כמה נחוש תהיה, כשאתה אומר טענה ולא מנמק אותה, היא עדין תשאר בגדר טענה ולא בגדר נימוק. משחק המילים הזה הוא ריק מכל תוכן. לא יהיה ערך למדינת ישראל כבית לאומי לישראל ללא השכונות המזרחיות המאכלסות אך ורק פלשתינאים חסרי כל זיקה למדינת ישראל? אף אחד לא דיבר פה על נסיגה מכל ירושלים רבתי, אלא אך ורק מהשכונות המזרחיות שלה. דיבורים כגון "הרי זה לב האומה שלנו" הם *באמת* דמגוגיה שטחית וילדותית. ציון לציונים, יהודה ליהודים ושומרון לשומרונים, בלה בלה, חסר כל משמעות. דמוגרפית - במזרח ירושלים מתגוררים כ200 אלף פלשתינאים שיכולים לממש את זכותם להצביע בבחירות לכנסת הישראלית. אני מבין שאתה, ציוני גדול, לא רואה בכך שום איום על אופיה היהודי של המדינה. לי, מכל מקום, זה כן מפריע. דתית - מהבחינה הדתית, כל נסיגה משטחי ארץ ישראל השלמה (לרבות הגדה המזרחית של הירדן) היא פסולה. אז? הדת מעניינת אותי כקליפת השום. מעשית - אני לא ממש מבין כיצד יפגעו אלפי אזרחים, מוסלמים ויהודים, מחלוקת ירושלים, אבל מצד שני אני גם לא גר בירושלים. מה דעתך לפרט?
