עוד דקה וזה נגמר, והרשת מלאה פוסטים קצרים וארוכים למה ההוא צריך לזכות ולמה להיא מגיע לזכות ובכלל, התגובות הן בליל של בלבול יוצרות. הצופים לוקחים תוכנית מציאות ומרכזים בתוכה עשרים אנשים כאלה ואחרים ומגוונים בכישוריהם ובאישיותם, רובם מהביצה של הסלבריטאים, כולם מכירים את כולם, כל אחד הגיע לתוכנית דרך מישהו שהיה כבר באח הגדול מתישהו באחת התוכניות שכבר היו. זהו משחק טלוויזיוני ולכן צריך להתייחס אליו בהתאם. זהו לא גיבוש של הפלמ"ח ולא של הצנחנים ולא של חטיבת גבעתי.
ריבונו של עולם, התוכנית הזאת לא אמורה להוות דוגמא ולא תמרור ולא סמל לשום דבר. היא בסך הכל מרכזת עשרים איש ואישה שאמורים להתמודד ביניהם על פרס שווה למדיי, משהו שמסתכם בסופו של דבר במשהו שקרוב לשבע מאות אלף ש"ח נטו. זה כל הסיפור. כל הסיפור בתוכנית הזאת, אמור לבדר את הצופים. לתת להם עניין במה שנעשה בבית. לרתק אותם אל הדיירים, להזדהות איתם, לאהוב אותם, לשנוא אותם, לתעב אותם ואפילו לקנא בהם לפעמים. בשום מקום התוכנית לא מהווה איזשהו אקט חינוכי. אף אחד מזוכי האח הגדול לדורותיו לא הפך לדמות חינוכית או לדמות ששווה לחקות אותה.
זאת תוכנית בידור שמבוססת על רייטינג. פרסומות. כסף. המון כסף. האח הגדול מנהל משחק. משחק חברתי שבו הדיירים שלו הם הכלים שלו ואנחנו הצופים משחקים מולו. אנחנו בוחרים איזה כלים להוריד לו מהבית. בדרך כלל אנחנו בוחרים את הכלי הכי חביב עלינו ואיתו אנחנו משחקים. אין זהות בין הצופים. כל אחד מאיתנו אוהב כלי אחר, מזדהה עם כלי אחר או שונא כלי אחר. הם מעולם לא היוו בשבילנו דוגמא למשהו או כלי לחיקוי. ריבונו של עולם, אני נתקלת בפוסטים המשמיצים את סתיו, רומסים אותה ומשפילים אותה עד עפר ושואלים - האם זאת הדוגמא שאנחנו רוצים לתת לילדינו? אלוהים ישמור! מה נסגר עם האנשים כאן? זה משחק טלוויזיה. בתור אחת השחקניות במשחק הזה היא חטפה הכי הרבה על הראש משאר המתמודדים. היא החזירה מלחמה אבל אי אפשר להשוות את מה שהיא החזירה עם מה שהם עשו לה. אף פעם לא תהיה דומה התנהגות של אחת מול עשרים להתעללות של עשרים מול אחת. לא יעזור כלום. זה אף פעם לא יהיה דומה.
לכן, למגינת ליבם של רבים אחרים, היא הצליחה למרות מגרעותיה, לסחוף אחריה צופים רבים. בעמידה שלה מול הרוע. בצבעוניות שלה. בווירטואוזיות שלה. בעמידה שלה על עמדותיה ועקרונותיה והמוטו שאיתו היא נכנסה למשחק. אני אהיה מה שאני רוצה להיות. היא בחרה להתעסק בכביסה כי זה היה הכי נוח לה. דיירים לקחו ושלפו מגבות מהארון בלי לשאול את עצמם מי כיבסה אותן ומי גילגלה אותן. אבל ידעו לצרוח עליה ולקלל אותה ולהשפיל אותה על כי לא רצתה לשטוף כלים. עכשיו, שלא לדבר על כך שהיא היחידה שעמדה על דעתה שמגיע לה תקציב בדיוק כמו למעשנים. מעולם אף אחד אחד לא עמד על כך קודם לכן. רק על זה, על העיקרון של השיוויון מגיע לה את המיליון.
אז עזבו את העובדה שהיא הוחרמה לאורך כל התוכנית, הודרה, הושפלה וקוללה, היא גם גילתה עצמאות בלתי ניתנת לפשרה. אז אם אתם מחפשים דוגמא לנוער אז יש לכם דוגמא לנוער - מלחמה על שיוויון, מלחמה על עקרונות, מלחמה על זהויות ועל זכויות.
היריבים העיקריים שלה במשחק הם אלה שהיו נייטרלים כל הזמן. הלכו תמיד מתחת לראדר, שיחקו את המשחק כך שאף אחד לא ישים עליהם את עינם. אחד הסתובב בבחינת פרווה לא בשר ולא חלב והשנייה הסתובבה בבחינת משרתת את כולם ללא הבדל דת גזע ומין. עכשיו תבחרו מי העביר לכם את המשחק בצורה יותר מרתקת ופחות מרדימה.
בהצלחה לכולם.