שרשור ביקורות של The Unforgiving
- פותח הנושא bachner1
- פורסם בתאריך
אה, ותפרטו!
מגרש השוודים
New member
ווה ווה.. עוד לא הייתה כזאת
סולידריות כלפי שום אלבום שלהם עד עכשיו
אני אכתוב כבר משהו בהזדמנות
סולידריות כלפי שום אלבום שלהם עד עכשיו
אלבום מוזר
יש שם הכל, מפופ כבד (נראה לי שזו הדרך היחידה לכנות את זה), דרך דאנס כבד (Sinead) וגם מטאל. ואפילו קול גברי ברקע (בפזמון של Murder, צריך להקשיב טוב וגם אוזניות טובות). לא יודע מה להגיד, אני מתגעגע לימים של שלושת האלבומים הקודמים. משהו כאן חסר, וזה שיר אחד חזק שיש, פחות או יותר, הסכמה כללית לפיו שהוא, הוא השיר של האלבום. בMother Earth היה את אייס קווין או Mother Earth, מסיילנט פורס היה את ג'יליאן, מHeart of Everything היה את Our Solemn Hour. כאן אין משהו כזה. שום דבר שתפס אותי מהשניה הראשונה. בנוסף, קשה לי עם זה שכל השירים קשורים אחד לשני. אהבתי את משחקי הניחושים שהייתי צריך לעשות באלבומים הקודמים. אחד הרגעים החזקים בHearth of Everything היה כשהקשבתי ל Hand of Sorroew וחשבתי לעצמי "לעזאזל, זה ממש מזכיר את הסיפור של פיץ' אביר מהרואים למרחק". ולמרבה הפלא, השיר באמת נכתב סביב הספרים המופלאים האלה. זה עשה לי את היום. כאן אין את זה, הכל קשור לחוברת קומיקס שאיש עדיין לא קרא אותה במלואה. מי יודע, אולי זה ישתנה בעוד האזנות.
יש שם הכל, מפופ כבד (נראה לי שזו הדרך היחידה לכנות את זה), דרך דאנס כבד (Sinead) וגם מטאל. ואפילו קול גברי ברקע (בפזמון של Murder, צריך להקשיב טוב וגם אוזניות טובות). לא יודע מה להגיד, אני מתגעגע לימים של שלושת האלבומים הקודמים. משהו כאן חסר, וזה שיר אחד חזק שיש, פחות או יותר, הסכמה כללית לפיו שהוא, הוא השיר של האלבום. בMother Earth היה את אייס קווין או Mother Earth, מסיילנט פורס היה את ג'יליאן, מHeart of Everything היה את Our Solemn Hour. כאן אין משהו כזה. שום דבר שתפס אותי מהשניה הראשונה. בנוסף, קשה לי עם זה שכל השירים קשורים אחד לשני. אהבתי את משחקי הניחושים שהייתי צריך לעשות באלבומים הקודמים. אחד הרגעים החזקים בHearth of Everything היה כשהקשבתי ל Hand of Sorroew וחשבתי לעצמי "לעזאזל, זה ממש מזכיר את הסיפור של פיץ' אביר מהרואים למרחק". ולמרבה הפלא, השיר באמת נכתב סביב הספרים המופלאים האלה. זה עשה לי את היום. כאן אין את זה, הכל קשור לחוברת קומיקס שאיש עדיין לא קרא אותה במלואה. מי יודע, אולי זה ישתנה בעוד האזנות.
אני בסך הכל מאוד אהבתי..
בניגוד אליכם, אני דווקא רציתי שהאלבום לא יהיה כבד... 2 השירים שהכי אהבתי הם shot in the dark ו- lost שהפזמון שלהם ממש דומה אחד לשני... שאר האלבום גם טוב מאוד, למרות שעדיין חסר לי באלבום איזה להיט מפוצץ ברמה מעל כולם. האלבום הוא כמו שיר אחד ארוך - הוא טוב אבל לא מגוון.. בקיצור צריך לשמוע אותו עוד כמה פעמים בכדי להתאהב
בניגוד אליכם, אני דווקא רציתי שהאלבום לא יהיה כבד... 2 השירים שהכי אהבתי הם shot in the dark ו- lost שהפזמון שלהם ממש דומה אחד לשני... שאר האלבום גם טוב מאוד, למרות שעדיין חסר לי באלבום איזה להיט מפוצץ ברמה מעל כולם. האלבום הוא כמו שיר אחד ארוך - הוא טוב אבל לא מגוון.. בקיצור צריך לשמוע אותו עוד כמה פעמים בכדי להתאהב
מגרש השוודים
New member
אני קצת לא מבין אתכם למען האמת../images/Emo3.gif
אבל אני מניח שזה טבעי
גם כשיצא THOE הרוב המוחלט בפורום קטל אותו לגמרי, והנה, עכשיו אחרי שיצא אלבום נוסף, כבר אני רואה שאנשים מצאו והפנימו את הדברים הטובים בו. בכל אופן, לפי דעתי the unforgiving הוא כמה צעדים קדימה מ-THOE. אני לא יכול להצביע על שיר אחד שהוא ממש גרוע או בלתי ניתן להאזנה. גם השירים הקלילים יותר כדוגמת faster' a shot in the dark או sinead (שאני דווקא אוהב בטירוף, למרות שאני יכול להבין למה הוא שנוי במחלוקת), עדיין מצליחים להיות מעניינים. מלבד שלושת אלה, שאר השירים באלבום הם לפי דעתי חלק מהשירים הטובים ביותר שהם הוציאו משלושת האלבומים האחרונים (ואני אגדיל ואומר שחלקם אפילו מכל הדיסקוגרפיה). ITMOTN- אני חושב שיש (כמעט) הסכמה כללית שזה שיר אדיר. סופסוף וויט'ין מתחילים להשתולל קצת, בתקווה שזה ימשיך גם לאלבומים הבאים. IRON- גם אחד הטובים באלבום, ואני מאוד אתקשה להאמין אם מישהו מכם יגיד שהוא לא היה מתבלט מאוד אם הוא היה בTSF או ב- THOE
A DEMON'S FATE- אולי השיר שהכי הפתיע אותי באלבום.. מהסמפלים חשבתי שהוא יהיה משעמם, והוא כרגע האהוב עלי באלבום. המון תזמורת, לחן מעולה, התפתחות מצויינת לאורך השיר, שארון נשמעת מדהים, והריפים מזכירים קצת את נייטוויש של תקופת century child (במיוחד כל הbridge). MURDER- עוד שיר שהפתיע אותי מאוד, והפך להיות סוג של the cross של האלבום הזה. המון תזמורת בומבסטית בדיוק במקומות הנכונים, עם אווירה של סרט אימה ממש, ואולי הפזמון האהוב עלי בכל האלבום. הבלדות (כי אין לי כוח לכתוב את השמות של שלושתן
)- ברצינות, מישהו יכול להגיד ש- frozen, AIN, PALE איכשהו מתעלות עליהן?
לוסט הוא אחד השירים הטובים באלבום כולו, עם סולו מדהים פשוט, ושירה בלתי אפשרית של שארון (שהאמת מתלווה לאורך כל האלבום). STTS הוא אולי הסיום הכי ראוי שהם כתבו מכל האלבומים שלהם עד כה, כנראה העובדה שזה אלבום קונספט תרמה לזה. שיר מעולה בעיני. אני לא מבין באמת את הביקורות שלכם
ברור לי שלכל אחד יש טעם שונה, אבל וויט'ין הביאו כאן לפי דעתי אלבום שנמצא בכמה רמות מעל 2 קודמיו. זה שהוא שונה, על זה אין וויכוח. אבל אם ציפיתם מוויט'ין שיוציאו אלבום זהה למשהו שכבר עשו בעבר, אז כנראה שהבעיה היא אצלכם
אבל אני מניח שזה טבעי
סוף סוף זה קצת תפס... ../images/Emo3.gif
כבר חשבתי שהשרשור יעמוד פה גלמוד לעד חח בכל מקרה- זה בהחלט אלבום מהנה וטוב שמתעלה בקלות על קודמו, אבל אני לא חושב שהוא יותר טוב מTSF. עם כל כמה שגם בTSF השירים דומים- שמעתי לאחרונה כמה שירים ממנו ונזכרתי כמה אינדיבידואליות יש לשירים באלבום הזה למרות הקו המחבר, מה שיש הרבה פחות בTU- שלפעמים מרגיש כאילו אין הבדל משמעותי בין הבתים של השירים שבו, או בין הפזמונים. אחרי כל שמיעה של האלבום נהיה לי קצת "סלט", ומתחילים לרוץ לי בראש בתים של שירים וקטעים שמובילים לפזמונים, ותמיד קשה לי לחבר את זה לפזמון מסוים כי הבתים לרוב מתאימים להרבה פזמונים... יחד עם זאת אני ממש לא יכול להבין את מי שהתאכזב ממש והזדעזע מהאלבום, בגלל שהוא התפתחות ישירה ומובנת של הסגנון שלהם באלבומים האחרונים. נכון, הוא יותר כבד מהמצופה, אבל זה נשמע בדיוק כמו אותה להקה שהוציאה את האלבומים האחרונים (ושיר הבונוס The Last Dance גם מזכיר מעל לכל ספק שהם עוד יודעים לעשות מוזיקה בסגנון ME). אני עוד צריך לשמוע את האלבום (כי בניגוד למה שחלק פה יחשבו- יש הרבה מה לקלוט באלבום הזה גם אחרי לא מעט האזנות), אבל עד עכשיו השירים האהובים עליי באלבום הם 3 היחידים שמצליחים לחבר בין בתים מצוינים לפזמון מצוין- ITMOTN, A Demon's Fate ו-Stairway to the Skies. שלושתם שירים פשוט מצוינים שלא היו מביישים גם את השירים היותר טובים של הלהקה. עוד קבוצת שירים בולטת היא הסינגלים (פלוס השיר הראשון שפורסם מהאלבום אבל מסתבר שלא יוצא כסינגל)- הכי טוב מהקבוצה הזאת הוא Shot in the Dark שגם אם ההתחלה של הבתים שלו קצת צולעת- יש בו פזמון מצוין והרבה רגש. Faster שיר טוב חוץ מהקטעים החופרים, Where is the Edge שיר נחמד (ממש הופתעתי לשמוע את האלקטרוניקה בבתים של השיר כששמעתי אותו באוזניות- לא שמעתי אותה ברמקולים
) חוץ מהפזמון האיטי והשבלוני, ואת מה שיש לי לומר על Sinead כבר אמרתי (זה לא שאני שונא אותו, אבל הוא משמעותית פחות טוב לדעתי משאר השירים באלבום). מה נשאר? Iron הוא שיר בהחלט טוב מאוד, אבל משהו מציק לי בפזמון שלו... הוא קצת בנאלי ורגיל בשבילי... Murder שיר בסדר, אבל זהו. הקול של שארון בבתים בלתי נסבל, הפזמון הוא סתם עיוות של הפזמון של Shot in the Dark, והדבר הכי טוב בו הוא האינסטרומנטציה ברקע, שגורמת לכבדות שלו להישמע מעניינת. Lost שיר מקסים ומרגש, אחד הטובים באלבום, אבל עדיין מפריע לי שיש לו אותו פזמון כמו SITD
כאילו, לא יכולתם לחשוב על פזמון אחר? השיר שלגביו הדעה שלי הכי פחות מגובשת הוא Fire and Ice, שבהתחלה חשבתי שהוא לגמרי סתמי, אבל אחרי כמה שמיעות נוספות אני חושב שייתכן שמעמדו אצלי ישתפר בהמשך. חוץ מזה יש גם את האינטרו (מוזיקה נחמדה אבל לא מתחברת בטבעיות להתחלה של השיר הראשון, דיבור מעצבן קצת), ואת 3 שירי הבונוס. מתוכם עוד לא שמעתי מספיק את I Don't Wanna וEmpty Eyes כדי לחוות עליהם דעה (הם לא בלטו לי בכלום), אבל את The Last Dance שמעתי גם שמעתי, וזה פשוט שיר מצוין שלגמרי מחזיר אותם לשורשים. הוא נשמע לי כמו שילוב בין Bittersweet, WOMB וTowards the End. אני באמת לא מבין איך עד עכשיו לא היו לשיר הזה תגובות בפורום, כי בניגוד אולי לאלבום- הוא כן מבטא את מה שכמעט כל חברי הפורום ייחלו מהלהקה בשירים החדשים שלהם. עכשיו לזה התכוונתי כשכתבתי "תפרטו"
כבר חשבתי שהשרשור יעמוד פה גלמוד לעד חח בכל מקרה- זה בהחלט אלבום מהנה וטוב שמתעלה בקלות על קודמו, אבל אני לא חושב שהוא יותר טוב מTSF. עם כל כמה שגם בTSF השירים דומים- שמעתי לאחרונה כמה שירים ממנו ונזכרתי כמה אינדיבידואליות יש לשירים באלבום הזה למרות הקו המחבר, מה שיש הרבה פחות בTU- שלפעמים מרגיש כאילו אין הבדל משמעותי בין הבתים של השירים שבו, או בין הפזמונים. אחרי כל שמיעה של האלבום נהיה לי קצת "סלט", ומתחילים לרוץ לי בראש בתים של שירים וקטעים שמובילים לפזמונים, ותמיד קשה לי לחבר את זה לפזמון מסוים כי הבתים לרוב מתאימים להרבה פזמונים... יחד עם זאת אני ממש לא יכול להבין את מי שהתאכזב ממש והזדעזע מהאלבום, בגלל שהוא התפתחות ישירה ומובנת של הסגנון שלהם באלבומים האחרונים. נכון, הוא יותר כבד מהמצופה, אבל זה נשמע בדיוק כמו אותה להקה שהוציאה את האלבומים האחרונים (ושיר הבונוס The Last Dance גם מזכיר מעל לכל ספק שהם עוד יודעים לעשות מוזיקה בסגנון ME). אני עוד צריך לשמוע את האלבום (כי בניגוד למה שחלק פה יחשבו- יש הרבה מה לקלוט באלבום הזה גם אחרי לא מעט האזנות), אבל עד עכשיו השירים האהובים עליי באלבום הם 3 היחידים שמצליחים לחבר בין בתים מצוינים לפזמון מצוין- ITMOTN, A Demon's Fate ו-Stairway to the Skies. שלושתם שירים פשוט מצוינים שלא היו מביישים גם את השירים היותר טובים של הלהקה. עוד קבוצת שירים בולטת היא הסינגלים (פלוס השיר הראשון שפורסם מהאלבום אבל מסתבר שלא יוצא כסינגל)- הכי טוב מהקבוצה הזאת הוא Shot in the Dark שגם אם ההתחלה של הבתים שלו קצת צולעת- יש בו פזמון מצוין והרבה רגש. Faster שיר טוב חוץ מהקטעים החופרים, Where is the Edge שיר נחמד (ממש הופתעתי לשמוע את האלקטרוניקה בבתים של השיר כששמעתי אותו באוזניות- לא שמעתי אותה ברמקולים
מגרש השוודים
New member
אוך נו כתבתי לך תגובה ממש ארוכה
והיא פשוט נמחקה!!#^#%^$%
והיא פשוט נמחקה!!#^#%^$%
מגרש השוודים
New member
כנראה../images/Emo3.gif
../images/Emo88.gifהבלתי נסלח? ביקורת מפורטת עד מאוד../images/Emo88.gif
קודם כל שלום, שנים לא הייתי אבל THE UNFORGIVING זאת סיבה מספיק טובה בשביל לחזור לפורום האהוב- אז ככה, בהתחלה, אני מדבר על לא מעט שמיעות ראשונות של האלבום הזדעזעתי קשות, התאכזבתי מאוד, וכמעט התאבלתי על הלהקה, אבל נתתי הזדמנות אחרונה וללא ספק הופתעתי לטובה, אומנם האלבום כרגע לדעתי לא עולה על אף אלבום שלהם (חוץ מ-ENTER\ TD אם אתם מחשיבים אותם) וכן, THOE נחשב אצלי כאחד האלבומים הכי חזקים שלהם אם לא הכי... אוקיי לדעתי יש באלבום חלוקה מאוד ברורה, התחלה חלשה מאוד (מלבד האינטרו החביב פלוס נו MOTHER MEIDAN וכל זה, די נכנסתי לקטע, אבל בכל זאת לא מדובר במי יודע מה מוסיקה) לאט לאט האלבום מתעצם לכיוון טוב, הוא רואה איזה מעידה באמצע, אבל הסוף שלו מ-LOST והלאה פשוט אדיר.. קשה לי לא להתייחס לאלבום כמקשה אחת, כמין יצירה אפית אחת ארוכה (שמאוד מזכירה את עצמה וממחזרת את עצמה לאורכה- כראוי ליצירה אפית טובה) על שירים כמו shot in the dark, Sinead ועוד.. כרגע אני מעדיף שלא לדבר, כרגע הם נראים לי פשוט רע, סינהד נוראי מכל הבחינות, אבל הקליפ שבר שיאים- מאז שראיתי אותו לא יכלתי לתת לשיר אפילו הזדמנות ראויה, SITD לא משהו בעיניי Faster, IRon שירים נחמדים, כיפים לשמיעה, לא נפלתי. שניהם מאוד ארוויזויונים, IRON קצת צורם לי בקטע הזה, הפזמון שלו נשמע כמו להקה נידחת שהגיעה לאורויזיון כדי לייצג אלפקות מעופפות או משהו. לעוס טחון, פופי אבל כיפי, קצת דנה אינטרנשלי, והמודולציה בכלל- בוא נהיה יותר פאתטים וצפויים... FIRE AND ICE סומן אצלי כשיר הכי חזק של האלבום מההתחלה, אבל לאט לאט ירד לי ממנו, הוא קצר מדי רוב השיר נשמע כמו פתיחה ועד שהוא מגיע לשיא השיר נגמר, השיא נמשך לא מספיק זמן בשביל באמת להנות, בכללי המלודיה וההפקה אדירים בשיר הזה, מהליריקה לא נפלתי ואפילו צחקקתי... חשבתי שהאלבום מגיע לשיא בFAI אבל התאכזבתי שזה לא נשאר שם, הבאים אחריו חלשים מאוד לדעתי, שלושתם אורויזיונים בומבסטיים (ולא בקטע טוב כי דווקא בומבסטיות מפוצצת אני אוהב) ועמוסים בנצנצים WITE, סינהד וIRON אבל אז מגיעה ההפתעה, אחרי שאתה כמעט מוותר ומספיד אותם בא רצף השירים הנהדר, השיא של האלבום והפתעה ענקית, אין הרבה מה להגיד הפקה משובחת מוסיקה מעולה לחנים טובים מאוד (קצת חוזרים על עצמם- קצרים ולא מממצים אבל טובים) LOST שהיה מההכי פחות אהובים עליי בטענה ששארון בכיינית שם, ונשמעת כמו אבריל לאבין ביום טוב, תפס לאט לאט תאוצה והוא מתחרה אצלי עכשיו עם AIN שמשום מה אני מאוד אוהב, הלחן נורא יפה וכן, גם הסולו מעולה.. MURDER השיא של האלבום, השיר שהכי אהבתי, הפקה משובחת, מלודיה אדירה בומבסטיות כמו שצריך, סימפולים נורא יפים, פזמון יפיפיה הוא נשמע כמו הלקח מהשיר THOE שמאוד לא אהבתי מהאלבום הקודם, הם למדו מה לעשות ומה לא וכך נולד שיר אדיר שמחזיק את האלבום על הכתפיים שלו לדעתי A DEMONS FATE הוא טוב כשיר בנפרד אבל כמו שאמרתי אני שומע את האלבום רק כיצירה אחת כבר כל כך הרבה זמן ברצף, ככה שהשיר אם כמה שיהיה טוב באופן אינדיבודאלי, משמש לי בעיקר כמו גשר חביב בין מורדר לסטרווי, השיר חמוד אבל לא מטלטל או מפתיע במיוחד, ווית'יני כזה של TSF לא משהו מיוחד STAIRWAYS מעולה, לדעתי הוא לא ממצה ב-100 אחוז את הפוטנציאל האמיתי שלו, והוא נגמר בדעיכה FADE כזה, שזאת צורה כל כך נוראית לסיים אלבום לדעתי, כאילו אני עוד שניה מגיע לשיא לאיזה קתרזיס, שיא רגשי ואז מישהו ממניך לי את הווליום באכזריות, אבל חוץ מזה השיר יפיפה ויחד עם MURDER הוא עומד אצלי בטופ של האלבום. את הנוספים עוד לא שמעתי חוץ מהסמפל של הריקוד שנשמע ממש ממש ממש טוב! את באמצע הלילה לא שמעתי כי יש לי בעיה רצינית לשמוע שירים שמוכתרים כ"הכי טובים" באלבום, אני לא מסוגל לשמוע אותם עד שאני מחליט (ובד"כ מתאכזב) שירים כמו NAIAD מהחדש של טאריה, THE KINSLAYER או THE PROMISS לדוגמא, שירים שאנשים מהפורום שמבינים- אהבו, שריטה אישית. בקיצור אלבום הזוי, כמו יצירה אחת ארוכה, יש לו עליות וירידות, הוא מאוד אירויזיוני ונוצץ כזה ומכוון בעדינות למשהו הרבה יותר מיינסטרימי, הרבה נאמר עליו שהוא כבד אבל אני ממש לא מסכים עם זה, לדעתי הוא האלבום הכי מתוק וקליל שלהם עד עכשיו הוא לא מגיע לאיזה דרמה גדולה, וחוץ משימוש קצת יותר בגיטרות דיסטורשיין ותופים הוא די קליל ונוצץ כזה... די התאכזבתי מהשימוש הדי מוגבל בכלים, באורקסטרה ובמקהלה, האלבום הרבה פחות סימפוני (בעיקר שהוא יצא כל כך קרוב לאלבום שלדעתי הוא אלבום מופת WHAT LIES BENEATH המאוד מאוד עשיר) האלבום מאופיין בכלים די סטאנדרטים ברובו- גיטרה תופים סינטיסייזר פסנתר בס וסטרינגס למינהם, הבעיה שלי שזה מוחק את הייחוד של ווית'ין ושל להקת סימפוני בכללי, לא אני לא מצפה שישארו על אותו קו, אבל ביחיאת להקות שמשתמשות בבסיס של הרוק אפשר למצוא באלפים, כל הייחוד של כלי הנשיפה המיוחדים (בין עם הקלטיים החלילים למינהם, הצ'לו, החצוצרות, הקסילופון, ועוד רבים וטובים- כמו שכולנו ראינו בסימפוניה האפרו-אמריקנית BS, לדעתי TU לא היה משתלב ודי נאבד בכל העושר הזה בעבר שלהם שהוצג בהופעה מדהימה כמו BS למשל, בנוסף הכי חסר לי השימוש במקהלה שדי דליל פה ואותי אישית זה מאכזב בניגוד לBS, עכשיו יש לגיטמציה אדירה ומתבקשת לעשות אקוסטי בסגנון ANATT לילה אקוסטי בתיאטרון, פה TU היה משתלב בצורה חזקה ממש. בכללי אלבום טוב, יש לי עוד המון שמיעות לעבור איתו עד שאחליט סופית..
קודם כל שלום, שנים לא הייתי אבל THE UNFORGIVING זאת סיבה מספיק טובה בשביל לחזור לפורום האהוב- אז ככה, בהתחלה, אני מדבר על לא מעט שמיעות ראשונות של האלבום הזדעזעתי קשות, התאכזבתי מאוד, וכמעט התאבלתי על הלהקה, אבל נתתי הזדמנות אחרונה וללא ספק הופתעתי לטובה, אומנם האלבום כרגע לדעתי לא עולה על אף אלבום שלהם (חוץ מ-ENTER\ TD אם אתם מחשיבים אותם) וכן, THOE נחשב אצלי כאחד האלבומים הכי חזקים שלהם אם לא הכי... אוקיי לדעתי יש באלבום חלוקה מאוד ברורה, התחלה חלשה מאוד (מלבד האינטרו החביב פלוס נו MOTHER MEIDAN וכל זה, די נכנסתי לקטע, אבל בכל זאת לא מדובר במי יודע מה מוסיקה) לאט לאט האלבום מתעצם לכיוון טוב, הוא רואה איזה מעידה באמצע, אבל הסוף שלו מ-LOST והלאה פשוט אדיר.. קשה לי לא להתייחס לאלבום כמקשה אחת, כמין יצירה אפית אחת ארוכה (שמאוד מזכירה את עצמה וממחזרת את עצמה לאורכה- כראוי ליצירה אפית טובה) על שירים כמו shot in the dark, Sinead ועוד.. כרגע אני מעדיף שלא לדבר, כרגע הם נראים לי פשוט רע, סינהד נוראי מכל הבחינות, אבל הקליפ שבר שיאים- מאז שראיתי אותו לא יכלתי לתת לשיר אפילו הזדמנות ראויה, SITD לא משהו בעיניי Faster, IRon שירים נחמדים, כיפים לשמיעה, לא נפלתי. שניהם מאוד ארוויזויונים, IRON קצת צורם לי בקטע הזה, הפזמון שלו נשמע כמו להקה נידחת שהגיעה לאורויזיון כדי לייצג אלפקות מעופפות או משהו. לעוס טחון, פופי אבל כיפי, קצת דנה אינטרנשלי, והמודולציה בכלל- בוא נהיה יותר פאתטים וצפויים... FIRE AND ICE סומן אצלי כשיר הכי חזק של האלבום מההתחלה, אבל לאט לאט ירד לי ממנו, הוא קצר מדי רוב השיר נשמע כמו פתיחה ועד שהוא מגיע לשיא השיר נגמר, השיא נמשך לא מספיק זמן בשביל באמת להנות, בכללי המלודיה וההפקה אדירים בשיר הזה, מהליריקה לא נפלתי ואפילו צחקקתי... חשבתי שהאלבום מגיע לשיא בFAI אבל התאכזבתי שזה לא נשאר שם, הבאים אחריו חלשים מאוד לדעתי, שלושתם אורויזיונים בומבסטיים (ולא בקטע טוב כי דווקא בומבסטיות מפוצצת אני אוהב) ועמוסים בנצנצים WITE, סינהד וIRON אבל אז מגיעה ההפתעה, אחרי שאתה כמעט מוותר ומספיד אותם בא רצף השירים הנהדר, השיא של האלבום והפתעה ענקית, אין הרבה מה להגיד הפקה משובחת מוסיקה מעולה לחנים טובים מאוד (קצת חוזרים על עצמם- קצרים ולא מממצים אבל טובים) LOST שהיה מההכי פחות אהובים עליי בטענה ששארון בכיינית שם, ונשמעת כמו אבריל לאבין ביום טוב, תפס לאט לאט תאוצה והוא מתחרה אצלי עכשיו עם AIN שמשום מה אני מאוד אוהב, הלחן נורא יפה וכן, גם הסולו מעולה.. MURDER השיא של האלבום, השיר שהכי אהבתי, הפקה משובחת, מלודיה אדירה בומבסטיות כמו שצריך, סימפולים נורא יפים, פזמון יפיפיה הוא נשמע כמו הלקח מהשיר THOE שמאוד לא אהבתי מהאלבום הקודם, הם למדו מה לעשות ומה לא וכך נולד שיר אדיר שמחזיק את האלבום על הכתפיים שלו לדעתי A DEMONS FATE הוא טוב כשיר בנפרד אבל כמו שאמרתי אני שומע את האלבום רק כיצירה אחת כבר כל כך הרבה זמן ברצף, ככה שהשיר אם כמה שיהיה טוב באופן אינדיבודאלי, משמש לי בעיקר כמו גשר חביב בין מורדר לסטרווי, השיר חמוד אבל לא מטלטל או מפתיע במיוחד, ווית'יני כזה של TSF לא משהו מיוחד STAIRWAYS מעולה, לדעתי הוא לא ממצה ב-100 אחוז את הפוטנציאל האמיתי שלו, והוא נגמר בדעיכה FADE כזה, שזאת צורה כל כך נוראית לסיים אלבום לדעתי, כאילו אני עוד שניה מגיע לשיא לאיזה קתרזיס, שיא רגשי ואז מישהו ממניך לי את הווליום באכזריות, אבל חוץ מזה השיר יפיפה ויחד עם MURDER הוא עומד אצלי בטופ של האלבום. את הנוספים עוד לא שמעתי חוץ מהסמפל של הריקוד שנשמע ממש ממש ממש טוב! את באמצע הלילה לא שמעתי כי יש לי בעיה רצינית לשמוע שירים שמוכתרים כ"הכי טובים" באלבום, אני לא מסוגל לשמוע אותם עד שאני מחליט (ובד"כ מתאכזב) שירים כמו NAIAD מהחדש של טאריה, THE KINSLAYER או THE PROMISS לדוגמא, שירים שאנשים מהפורום שמבינים- אהבו, שריטה אישית. בקיצור אלבום הזוי, כמו יצירה אחת ארוכה, יש לו עליות וירידות, הוא מאוד אירויזיוני ונוצץ כזה ומכוון בעדינות למשהו הרבה יותר מיינסטרימי, הרבה נאמר עליו שהוא כבד אבל אני ממש לא מסכים עם זה, לדעתי הוא האלבום הכי מתוק וקליל שלהם עד עכשיו הוא לא מגיע לאיזה דרמה גדולה, וחוץ משימוש קצת יותר בגיטרות דיסטורשיין ותופים הוא די קליל ונוצץ כזה... די התאכזבתי מהשימוש הדי מוגבל בכלים, באורקסטרה ובמקהלה, האלבום הרבה פחות סימפוני (בעיקר שהוא יצא כל כך קרוב לאלבום שלדעתי הוא אלבום מופת WHAT LIES BENEATH המאוד מאוד עשיר) האלבום מאופיין בכלים די סטאנדרטים ברובו- גיטרה תופים סינטיסייזר פסנתר בס וסטרינגס למינהם, הבעיה שלי שזה מוחק את הייחוד של ווית'ין ושל להקת סימפוני בכללי, לא אני לא מצפה שישארו על אותו קו, אבל ביחיאת להקות שמשתמשות בבסיס של הרוק אפשר למצוא באלפים, כל הייחוד של כלי הנשיפה המיוחדים (בין עם הקלטיים החלילים למינהם, הצ'לו, החצוצרות, הקסילופון, ועוד רבים וטובים- כמו שכולנו ראינו בסימפוניה האפרו-אמריקנית BS, לדעתי TU לא היה משתלב ודי נאבד בכל העושר הזה בעבר שלהם שהוצג בהופעה מדהימה כמו BS למשל, בנוסף הכי חסר לי השימוש במקהלה שדי דליל פה ואותי אישית זה מאכזב בניגוד לBS, עכשיו יש לגיטמציה אדירה ומתבקשת לעשות אקוסטי בסגנון ANATT לילה אקוסטי בתיאטרון, פה TU היה משתלב בצורה חזקה ממש. בכללי אלבום טוב, יש לי עוד המון שמיעות לעבור איתו עד שאחליט סופית..
תגובה די מפורטת
מה שכתבת על הפזמון של IRON ועל FAI משקף מאוד את מה שאני חושב עליהם ולא הצלחתי לבטא במילים, במיוחד המשפט על "אש וקרח": "הוא קצר מדי רוב השיר נשמע כמו פתיחה ועד שהוא מגיע לשיא השיר נגמר, השיא נמשך לא מספיק זמן בשביל באמת להנות". קליעה בול
אבל אני עדיין חושב ש"ברזל" טוב מאוד מלבד הפזמון. כפי שאפשר להבין מהביקורת שלי הדעה שלי על "רצח" די הפוכה משלך
אני דווקא חושב שפייד זאת דרך טובה מאוד לסיים אלבום באופן כללי, וגם במקרה הזה. אני מרגיש שכבר הגיעו לשיא, ואז פשוט נשארים עליו עד לסיום והתחושה נשארת גם אח"כ. אותו אפקט יש בסוף של CC של נייטוויש עם BOTB, בסוף של DYU של אפיקה, בסופים של Theli, Secret of the Runes וLemuria של ת'יריון, ועוד הרבה... אני גם לא מסכים שהאלבום יותר מיינסטרימי מהקודמים... חוץ מהסינגלים והבלדות אין אף שיר באלבום שתהיה נוחה לאוזן מיינסטרימית (אולי אולי ADF, שהוא מעולה לדעתי...), ואם תשמע את באמצע הלילה (שהוא לא הכי טוב באלבום לדעתי) ותיזכר גם בMURDER ובבתים של IRON- אני לא חושב שמאז אנטר יצא להם אלבום כ"כ כבד... מה גם שרוב TSF וTHOE הרבה יותר מתוקים ופופיים לדעתי אפילו מהיותר קלילים בTU... מסכים עם הביקורת על מחסור בכלים ובייחודיות.
מה שכתבת על הפזמון של IRON ועל FAI משקף מאוד את מה שאני חושב עליהם ולא הצלחתי לבטא במילים, במיוחד המשפט על "אש וקרח": "הוא קצר מדי רוב השיר נשמע כמו פתיחה ועד שהוא מגיע לשיא השיר נגמר, השיא נמשך לא מספיק זמן בשביל באמת להנות". קליעה בול
מגרש השוודים
New member
לדעתי ה- fade out מאוד מתבקש
ב-STTS.. לא חושב שדרך אחרת הייתה נכונה יותר לסיים את האלבום. אני גם חושב שזה היה מתאים לSITD, שהסוף שלו נשמע נורא לא מושקע עם הסיום הפתאומי הזה
ב-STTS.. לא חושב שדרך אחרת הייתה נכונה יותר לסיים את האלבום. אני גם חושב שזה היה מתאים לSITD, שהסוף שלו נשמע נורא לא מושקע עם הסיום הפתאומי הזה
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.