שרשור היכרות - ברוכות הבאות

[מור שלז]

שרשור היכרות - ברוכות הבאות ../images/Emo140.gif

 

[wojo]

שלום לכולם מאנאיס

שמי אנאיס, אני בת 34 ואמא לתינוקת בת 9 חודשים (גאיה) אני מתכננת ערים במקצוע ועולה ותיקה מארצות הברית (בטח תרגישו את השגיעות) האיש שלי קורה לי "המתלהבת" וזה נכון - אני בעיקר מתלהבת מספורט אני זכיתי לאבא "מתלהב" שגדל אותי להנות מספורט מגיל 0. בארצות הברית להיות נשית ולהיות ספורטיבית נחשבת מדליקה אני מתעסקת במה שבכיף שלי - ריצה, אופניים, שחיה, רולר בליידס, כדורסל, חתירה אקדמאית (שייט), טניס,טרקים, סקי וכו' וכו' הענף שלקחתי הכי רחוק זה חתירה אקדמאית (rowing) - הייתי בנבחרת של האוניברסיטה בתואר ראשון בארצות הברית שזה רמה מקצועית מאוד (11 אימונים בשבוע) בשנים האחרונות התרכזתי באופניים - עשיתי את הרוכב ב-2007 ואז ב-2008 ילדתי את בתי ההריון היה לי חוויה מאוד חיובית אבל היה מוזר להשאיל את הגוף למישהיא אחרת (לבת שלי) אני כל כך רגיל לכייף עם הגוף ולתקופת ההריון ולתקופה אחרי היתי צריכה לרסן את עצמי. יש לציין שהמשכתי לרוצ עד חודש שישי בדפקים נמוכים ורכבתי בתוך העיר ממש עד הלידה אחרי הלידה הייתי בטוחה שלחוז זה רק עניין של להוריד משקל - איזה טעות אף אחד לא סיפר לי - אולי כי לרוב הנשים אין את הצפיות מהגוף שיש לי היום אני עדיין צריך לבנות כושר ויש אתגר לוגיסטי אבל הגוף חזר אלי אין לי יותר מדי עניין בתחרות, אני אהבת להשתתף (טריאתלון נשים חובה!) הנפש שלי חייבת להתעסק בספורט אני בטוחה שאתן מבינות אנאיס

 

[מור שלז]

ושוב ברוכה הבאה - איזה תמונה מהממת ../images/Emo99.gif

איך אהבתי את המשפט: הנפש שלי חייבת להתעסק בספורט כל כך נכון! הרי בסופו של דבר, בשורה התחתונה, יותר מהכל, ספורט זה בשביל הנפש

 

[MayaShuShu]

../images/Emo140.gif גם אני מצטרפת../images/Emo9.gif

כיוון שאני כותבת בפורומים אחרים כבר כמה שנים, נשארת באותו ניק... השם של הבת הגדולה. -(מור, דיברתי איתך אחרי ת"א על הניק אם את זוכרת...) תמיד התעסקתי בספורט בצורה חובבנית -בעיקר ספינינג בשנים אחרונות (היה הכי נוח בהריונות/לידות). רוכבת כביש 3 שנים. שנה וחצי האחרונים נדבקתי באטרף של טריאתלונים. (אילת 2007 היה הראשון שלי) מתאמנת בקבוצה מאוד נחמדה בצפון. כיף שיש פירגון ודירבון לאימונים. (קשה לי מאוד לרוץ לבד) יש לי 3 ילדים 9.5, 6.5 ובת -4 - שיודעים שאמא הולכת מאימון לאימון. ("את הולכת לשחות או לרוץ?", "תקחי אותי לגן כשאת מסיימת את האימון"- נחמד שילדה בת 4 יודעת כבר בגיל כזה מה זה אימון

) שנה אחרונה בגלל היותי מובטלת הייטק לקחתי קורס מדריכי כושר בוינגייט - מסיימת בסוף החודש. מקווה שאצליח לעשות הסבה מקצועית.

 

[מור שלז]

ברוכה הבאה ../images/Emo24.gif

איזה יופי שאת גם פה! באמת כיף לגלות שהילדים שלנו גדלים לקבל ספורט באופן כל כך טבעי כחלק מסדר היום (אני בגיל 4 לא ידעתי מה זה אימון, הבת שלי כן

עכשיו כמובן שאתגרת אותי ואת הזכרון החלש שלי... דיברנו בתל אביב? זו את שעשית אולימפי ראשון בתל אביב, ועשית עלי דרפטינג באופניים? אם כן - שאפו - תחרות מדהימה עשית, בטח לאולימפי ראשון! (ואם לא, אז תזרקי איזה רמז...)

 

[MayaShuShu]

כנראה אני../images/Emo9.gif אולימפי ראשון

חייבת לשפר ריצה..היה לי קשה הריצה. עברת אותי כמו טורנדו

אבל לא עשתי עליך דרפטינג

- כשעליתי על האופניים ראיתי איזה בחור עם קעקוע של MI - ונצמדתי אליו כל הרכיבה...

-הפלטון שרכבת איתה הגיע אלינו בסיבוב האחרון והצטרפנו...

- ונרשמתי לפני יומיים לחצי באילת

 

[כבשה בשדה]

היי לכולם

היי לכולם, שמי מיכל, ואני עוסקת בסופרט באופן חובבני כבר שנים, לאחרונה חברה עשתה לי הכרות עם טריאתלון הנשים ובזכותה העברתי הילוך בכל מה שקשור לספורט. אין ספק שהתמכרתי לגמרי. ביוני אכן ניגשתי לטריאתלון, אמנם למקצה העממי אבל אני מאוד גאה בעצמי, כעת אני מתכוננת למירוץ אנדיור ולטריאתלון אילת. מור סוזי, נפגשנו וקשקשנו קצת באימונים לקראת הטריאתלון, נתתם לי המוווון השראה וכוח להמשיך. אני נורא שמחה שפתחתם את הפורום הזה ומאחלת לכולם המון הצלחה!

 

[מור שלז]

ברוכה הבאה מיכל ../images/Emo24.gif

איזה יופי לשמוע שהגעת דרך חברה לטריאתלון נשים, איזה מתנה

ואני שמחה לשמוע שגם לסוזי ולי היה חלק בהשראה ובכוח להמשיך

זו גם בדיוק הסיבה שהקמנו את הפורום הזה: כולנו יחד, כל אחת עם הרקע שלה, והסיפור שלה, נותנות אחת לשנייה הרבה השראה וכוחות. ויש לך את כל הזכות שבעולם להיות גאה בעצמך - טריאתלון, ובמיוחד טריאתלון ראשון, זה אתגר רציני. הרווחת ביושר את הגאווה הזו

מוזמנת להשאר איתנו כאן, לשתף, לשאול. מרוץ הנשים בראש העין, טריאתלון אילת אלו ארועים נפלאים, בחרת היטב. הפנינג ענק ומרגש!

מור

 

[Lilachkm]

רוצה להכיר גם כן

אבל לפני הכל המון תודה וכבוד לאותן שממשיכות אם החלום ומושכות קדימה, לא מתיאשות, לא נשברות ואת המקלות מהגלגלים מנקות. מור ודגנית המון תודה.

אני לילך גרה בגן נר שעל הגלבוע אמא ל 2 (עומר 10 ואלה 5.5) מקסימים ורוכבים (מי יותר ומי פחות) ונשואה לאיש נפלא ורוכב למה התחלתי ואיך הגעתי? "אני פה בגלל......" בעלי. כאשר היתי בהריון עם בתי, אישי החמוד התוודא לעולם אופני השטח וכך ככל שאני גדלה והולכת ככה הוא נהיה חתיך מיום ליום. אחרי הלידה, כשהפסקתי להיות נורא עיפה והתחלתי לראות את החיוכים שאיתם הוא חוזר כל פעם, ולשמוע את הסיפורים החלטתי שזה לא פייר - גם אני רוצה. הוא כמובן מאושר ולמה כי אם גם אני אז הוא יקבל זוג אופנים חדש (כן בתחילה אני קיבלתי הכל יד שניה). לאט לאט נכנסתי בהתחלה טיולים קטנים באזור שלנו ואז מתרחקים קצת ונוספים חברים וחברות שרוכבים ומטיילים ביחד וסופי שבוע ברכבי הארץ, והילדים מצטרפים וזה נהיה הבילוי שלנו. ככל שרכבתי יותר הבנתי שאם אני לא רוצה שכל גבעונת קטנה בדרך תהפוך למכשול בלתי עביר

ובכדי שהכוח לא יגמר לי אחרי 20 ק"מ ואוכל להחזיק בקצב (כמעט) של החברה כדאי גם להכנס לכושר. ועכשיו יש בבית אבא שיוצא לאימונים, ואמא שיוצאת לאימונים, וילד אחד שיוצא לאימונים וגם הקטנה כבר רוצה. אז מתמרנים ויש חלוקת ימים ושעות אבל אין כמו הכיף הזה של לצאת בבוקר לעלות על האופנים ולזרום לשקט הנפלא, לריחות שסביב, לחיבור הזה גם עם זה לזמן קצר.... הכוח... השקט להמון רכיבות מהנות ואתן מוזמנות לבוא ולהכיר את הגלבוע והסביבה תמיד

 

[מור שלז]

לילך - יופי לראות אותך פה

האמת, יש לי עכשיו חיוך ענק על הפנים מההודעה שלך. הכי עשה לי את זה כשכתבת: ועכשיו יש בבית אבא שיוצא לאימונים, ואמא שיוצאת לאימונים, וילד אחד שיוצא לאימונים וגם הקטנה כבר רוצה. איזה יופי! איזה כיף לכם שכל המשפחה בעניין. נשמח לשמוע עוד איך מוצאים את שביל הזהב הזה, אני בטוחה שזה לא פשוט לפעמים, אבל זה נשמע פשוט מדהים. חלום.

 

[נשיקולדה המקורית]

ברכות על הפורום המקסים

מור, כל הכבוד על היוזמה. ואני, מעדיפה כרגע להשאר בעילום שם. ספורטאית, בעיקר ריצות למרחקים ארוכים, מאמנת כושר אישית, פראמדיקית ובמקצועי אשת מחשבים שמתפקדת כמנהלת מערכות מידע באחד מהמוסדות המוכרים והנחשבים בארץ. אם ל-2 חיילות. את גיל 40 עברתי לפני כמה שנים... כשהתחלתי לדבר על מרתון, זה היה נראה לי משהו מאוד רחוק, זוכרת כששמעתי על מישהי שבגיל 40 עשתה סוויץ' והחלה לרוץ מרתון, זה היה נשמע כל כך נערץ וכל כך בלתי אפשרי. וזו הסיבה שהחלטתי לנסות, הלכתי כדי לבדוק את קצה הגבולות שלי, הלכתי לנסות ולעשות משהו שהוא בלתי אפשרי, כדי לדעת אם אני יכולה להגיע לקצה. ברגע שהתחלתי, לא עלה בדעתי להגיד "מקסימום אעצור , מקסימום אני אפסיק". לא. ברגע שהחלטתי , הסתכלתי רק לשם. היתה לזה משמעות של הרבה מעבר למרתון. ובאשר למרתון, היתה לי מטרה ברורה, לרוץ, לא להפסיק ולא ללכת, לרוץ מההתחלה ועד הסוף. אבל האם הגעתי לקצה? כנראה שכן, הרי המכניזם הפיזיולוגי האנושי לא בנוי לרוץ 42 קילומטרים. פשוט אין לנו מספיק אנרגיה זמינה בגוף בשביל לרוץ את זה, ריצת מרתון זה לא אנושי. דבר אחד הבנתי מיד, המרתון עצמו זה חלק אחד מהעניין ומהדרך, החלק העיקרי הוא ההיערכות של הגוף והנפש, ההמתנה, התכנון, משהו שאתה מצפה לו, מתכונן אליו וממוקד בו. התחרות הקרובה שלי תהיה בברלין ב-20/9 ואני מרשה לעצמי לקרוא לכל הרצות או המתכננות להשתתף במרתון ברלין להצטרף אלינו לריצת run4me למען שחרור גלעד שליט. בהצלחה לכל הספורטאיות בפורום ולנו הנשים המשתתפות במרתון ברלין.

 

[מור שלז]

ברוכה הבאה ../images/Emo140.gif

וזה בסדר גמור, בפורום הזה מותר להשאר גם בעילום שם. כל אחת והבחירה שלה. לפעמים, דוקא בעילום שם, אנחנו מרשות לעצמנו להפתח יותר מאשר כשאנחנו מזוהות, גם אני כתבתי תקופה ארוכה בעילום שם בעבר. איזה יופי לקרוא את התיאור שלך על המרתון, מדהים. במיוחד אהבתי כשכתבת: דבר אחד הבנתי מיד, המרתון עצמו זה חלק אחד מהעניין ומהדרך, החלק העיקרי הוא ההיערכות של הגוף והנפש, ההמתנה, התכנון, משהו שאתה מצפה לו, מתכונן אליו וממוקד בו. כל כך יפה ונכון בעיני. ברלין זה כבר ממש קרוב! איזה יופי לך! וריצת run4me נשמעת יוזמה ברוכה וחשובה. כל הכבוד! נשמח לשמוע ממך בהמשך עוד על הדרך, על ההיערכות הזו של הגוף והנפש, הציפייה, התכנון. ושיהיה בהצלחה!

 

[נשיקולדה המקורית]

10x

 

[גלי גליתי]

אני גלית...

אהלן, אני בת 36, נשואה + שתי בנות.אני גרה במודיעין, עוסקת בשיווק. באוגוסט שעבר קיבלתי במתנה אופני שטח ומאז הכרתי את השעות המיוחדות ההן בהן השמש מתחילה לעלות, ואת מבטם המעורפל של בני משפחתי כשאני חוזרת הביתה מיוזעת ומחויכת, שעתיים לאחר מכן. במרץ האחרון קיבלתי במקרה מייל עם פרטים על מירוץ האופניים הראשון לנשים. רעדו לי הברכיים אבל הלכתי על זה...אמנם עממי.... אך מה זה משנה. בשקית של מירוץ האופניים חיכה לי פלייר שסיפר על טריאטלון נשים. באמצע אפריל החלטתי שאני חייבת לנסות. למרות שלא הכרתי אף משתתפת ולא ידעתי היכן להתחיל. כמו מהשמיים הגעתי לפורום של מור בשוונגנט - ומשם הדרך לאימונים פתוחים, לעידוד, להיכרות עם נשים כמוני, היתה קצרה. בסופו של דבר, השתתפתי במקצה הספרינט - היה מ ד ה י ם !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! חוויה שתשאר איתי הרבה זמן. כמו קרן (ZZEBRA) גם אני רכבתי בטריאטלון על אופני שטח וראיתי את בנות אופני הכביש טסות להן באלגנטית קדימה. זה היעד הבא שלי. להשיג אופני כביש (אופני כניסה), למצוא עם מי להתאמן אימונים ראשונים - ולראות אם זה הכיוון החדש. החיים שלי ממרץ ועד היום, עוברים מאתגר לאתגר.... למי שמתאמנת בכביש - איזור מודיעין/שוהם/לטרון על כביש , אשמח להצטרף ולבחון כיוונים חדשים! יום מדהים, גלית

 

[רצה רחוק]

שלום לכן, גם אני קרן...

בת 37, נשואה (בינתיים, עד שהוא יתייאש סופית) ואמא לשתי בנות- כמעט 9 וכמעט 5, עורכת דין עצמאית, גרה בחיפה. מאז ומתמיד עסקתי בספורט, בילדותי הייתי שחיינית (אבל גם שיחקתי כדורגל, טניס, כדורעף, כדורסל, גלשתי על גלשן רוח ושיחקתי מעט במשקולות). מגיל 21 ועד היום אני מתאמנת ברציפות בחדרי כושר, משחקת עם משקולות כבדות יחסית. התחלתי לרוץ לפני כ-10 שנים, כמעט ללא תחרויות, מרחקים שהחלו ב-10 ק"מ והגיעו עד 17 ק"מ לאימון. לפני כשנתיים החלטתי להתחרות בחצי מרתון בית שאן, חזרתי הביתה לאחר התחרות ומייד נרשמתי למירוץ הבא. עד אז רצתי לבד, מאז והלאה חברתי לרצים רבים נוספים, הגדלתי את תדירות הריצות והקילומטראז', לקחתי מאמן ריצה והצטרפתי לקבוצת "רצי חיפה". מאז כבר רצתי מרתון (טבריה 2009), 5 חצאי מרתון, מירוץ שליחים מהר לעמק, מירוצים רבים ל-10 ק"מ, בזכות קטגוריית הגיל חזרתי הביתה עם כמה גביעים נחמדים, נרשמתי למרתון טבריה 2010 ורשימת התחרויות שסימנתי כיעדים לשנה הקרובה ארוכה מאוד... אני מתאמנת בעיקר עם רצים-גברים, לאחרונה מרבה בריצות הרים ולא פוחדת משום עליה. מאחר ונפצעתי מספר פעמים במהלך האימונים, נאלצתי לגרור עצמי לבריכה והתחלתי לחזור מעט לשחיה- פעם בשבוע שחיה של 3 ק"מ, (כשהייתי פצועה שחיתי יותר), אולם בשבועות האחרונים התחלתי להקדיש לשחיה מעט יותר. בבריכה פגשתי רוכב אופני שטח ששמח לצרף אותי לרכיבות בכרמל וביער עופר ומזה כ-5 חודשים אני רוכבת בשטח, התמכרתי גם לאופניים. מאז אני בחיפוש מתמיד אחר שותפים/שותפות לרכיבות ועושה כמיטב יכולתי לשיפור הרכיבה הטכנית. יחד עם זאת אני מחפשת שותפים/ות לרכיבות ארוכות בדרכי עפר, כתחליף בטוח יותר לרכיבת כביש, ממנה אני נרתעת כרגע בעיקר בגלל החשש מהתנועה בדרך. החלום הרטוב שלי הוא תחרות איירונמן. רק שהילדות יגדלו מעט ואוכל לפנות זמן נוסף לאימונים. גם כיום אני מקריבה לא מעט שעות עבודה לטובת רכיבה/שחיה/משקולות- בד"כ כאימון שני אחרי ריצה בשעות הבוקר המאוד מוקדמות. בן הזוג תומך אבל מתלונן ללא הרף, תמיד יש לי תחושה שברגע שאתחיל להתאמן ברצינות לאיירונמן (כלומר, כנראה כשאתחיל לרכב על אופני כביש), סבלנותו תפקע סופית. הלואי ואתבדה... ברכותיי על הפורום הנפלא הזה, קריאת סיפוריהן של שאר הנשים כאן מעוררת השראה ומחזקת.

 

[מור שלז]

ברוכה הבאה ../images/Emo24.gif כל כך מזדהה

וואו, איזה הספק! רק מלקרוא את כל מה שאת עושה אני מתעייפת, שאפו ענק! בתור אחת ששותפה לחלומות על אתגרים כאלו ואחרים, התנסויות חדשות, ובדיקת גבולות שלי, ושל הגוף שלי, אני מאוד מתחברת למה שכתבת. כולם שואלים אותי מתי האיירונמן, כי איכשהוא כאן, אחרי חצי איש ברזל אחד, כבר מצפים שתעשי שלם. אחרי שלושה, זה בכלל ברור שזה מה שאת הולכת לעשות, ואתמול... דגנית כבר יודעת שהתשובה שלי לכל מי ששואל אותי מתי האיירונמן היא: "כשאני אצא לפנסיה" או "כשהילדים יהיו בצבא" והסיבה היא בדיוק כמו שאמרת: האיזון הזה עם משפחה, זוגיות, ילדים. בינינו לא קל לבני הזוג שלנו עם תחביב תובעני ואינטנסיבי כל כך. גם כשאני התחלתי, עם ריצות, ואז שילבתי אופני כביש לתוך הסיפור היתה תמיכה, אבל זה גם היה מקור לתלונות וחיכוכים. לוקח זמן למצוא את שביל הזהב, דורש הרבה סבלנות, הקשבה, והתחשבות משני הצדדים. והחיפוש הזה אף פעם לא מסתיים: מה שעבד לפני חצי שנה, לא עובד היום, וצריך שוב לחפש את הדרך הנכונה לשניכם. להבין מה הדבר שהכי חשוב בשבילו (אצלנו למשל זה שאני אהיה בבית חזרה כל בוקר להעיר את הילדים, חוץ משבת), ולוותר כשצריך (אז רק בשבת אני ארכוב עם החברים לקבוצה, ושאר השבוע אני אתאמן לבד, כשהם בחימום אני כבר בדרך לשחרור). בהצלחה במרתון טבריה 2010! (ובכל שאר האתגרים כמובן)

 

[רצה רחוק]

תודה על קבלת הפנים החמה

כאן מרגישים בבית...

 

[מתרוצצת]

וגם אני כאן

ליאת, בת 31 (עדיין נבהלת מהמספר... לדעתי לא עבר יום מאז גיל 25, מוזר מאוד). שחקנית רוגבי בנבחרת ישראל, רצה לי בכייף כשרק אפשר ומשתלב עם הכל. חצי מרתון אחד מאחרון, ומרתון טבריה בינואר לפני מאוד מתרגשת לקראת הפרויקט הזה! ובזמני הפנוי, בין אימון לאימון, מנהלת בחברת השכרת רכב. ככה שיהיה.

 

[מור שלז]

ליאת, ברוכה הבאה

השילוב של רוגבי וריצות ארוכות נשמע מרשים ביותר! איזה יופי לשמוע על המרתון, ובעיקר על ההתרגשות - הרי חלק גדול מהכיף זה ההתרגשות הזו לקראת משהו חדש ולא מוכר. נשמח מאוד אם תשארי כאן ותשתפי אותנו בהכנות לקראת המרתון, בהתרגשות, הכל. התהליך הזה שאנשים עוברים לקראת פרוייקטים כאלו תמיד מרתק בעיני. תמשיכי לרוץ בכייף, ולהתרגש