עוד חוזר הניגון
טוב, אז אני פה..
לא יודעת כל כך מאיפה להתחיל, הרקע שלי די שונה, וזאת אחת הסיבות שאני משתתפת פה תמיד על תקן "קוראת".
אני לא יודעת מה זה חדר וסמינר, לא מכירה חסידים, ליטאים והפעם היחידה שהייתי בטיש זה היה באיזשהי פעולה לא מוצלחת של בני עקיבא.
אני רק יודעת מה זה אולפנה.
והזיכרון שלי דווקא נטול בשיר הזה "עוד חוזר הניגון".
בערב מגמות בכיתה י', נכנסתי לאולם של מגמת קולנוע, והמורה הקרינה לנו קליפ שערכו כמה שנים לפנינו.. על רקע השיר "עוד חוזר הניגון".
העלילה הייתה מאד פשוטה, על בחורה שזונחת את הדת, כמובן איך לא מתדרדרת לסמים (אני מניחה שאם לא היו מגבלות צניעות היא גם הייתה מתדרדרת לזנות), והיו כמה הבזקים שראו את הפרצוף המאוכזב של ההורים שלה.
ואי אפשר לתאר במילים את מה שהקליפ הזה עשה לי בתור ילדה בת 16 ואיך שהלב שלי הרגיש באותם רגעים.. וברגעים שלאחר מהם.
ובגיל 16, עם המון הירהורים ועירעורים לאלוהים ואלפי ספקות ושאלות, לא היה לי שמץ של מושג מה הולך לקרות איתי, לאן אני הולכת
והאם אני אזנח את הניגון הארוך והבלתי מחיק הזה לשווא? או שאולי אני אמצא את הדרך שלי להמשיך ולנגן אותו בכל הכוח?
השבוע נסעתי להחזיר את אחותי מהאולפנה, וחיכיתי לה בתוך האוטו עם גופיה, מול המקום הענק הזה שהיה אבן דרך משמעותית בחיים הקטנים שלי והשיר התנגן לי בראש.. ליטפתי כבשה ואיילת.. והוספתי ללכת
עוד חוזר הניגון שזנחת לשווא
והדרך עודנה נפקחת לאורך
וענן בשמיו ואילן בגשמיו
מצפים עוד לך, עובר אורח
והרוח תקום ובטיסת נדנדות
יעברו הברקים מעליך
וכבשה ואיילת תהיינה עדות
שליטפת אותן והוספת ללכת
שידיך ריקות ועירך רחוקה
ולא פעם סגדת אפיים
לחורשה ירוקה ואישה בצחוקה
וצמרת גשומת עפעפיים.
http://www.youtube.com/watch?v=Du0tvC_AtHU&ob=av3e