שרשור הכרות - חלק ג'

[מגע הקסם1]

שלום

הצטרפתי! שלא תשכחו אותי כי רוב הזמן אני בצבא...

 

[גווניבר]

שלום לכם!

אני סטודנטית, וכמו כולם כאן, רוצה לעשות שינוי בחיים. אני צריכה להתמקד בלימודים באוניברסיטה, להיות פחות קפריזית, וכאלה.

 

[פ ח י ש ו א ו]

איפה נרשמים?

שלום, אני בן 21 חייל אבל בעקבות מחלה אני לא משרת כבר תקופה. לצערי יש כל כך הרבה שינויים בחיים שלי שאני מרגיש שאני פשוט חייב לעשות. לא ממש יודע איך ולא ממש יודע איפה להתחיל... אני מקווה שיהיה בסדר תודה רבה להתראות

 

[יעל ארבל]

בוקר טוב שואו, וברוך הבא -

שלח לי מסר עם כתובת הדואר האלקטרוני שלך, ואוסיף אותך לרשימת התפוצה. להתראות,

 

[shar75]

היי לכולם......

אז מאיפה מתחילים?!?!?!??!?! קודם כל אני אציג את עצמי. אני שרון בת 29 בעלת תואר ראשון בחינוך אך לא עוסקת בתחום בעיקר בגלל שינויים שחלו אצלי בשנתיים האחרונות. בעקבות משבר משפחתי שעברתי החלטתי להתנתק מכל מחוייבות שסובבת אותי ולנסוע לטייל. ההחלטה היתה מאוד קשה וכרוכה בהמון ויתורים שחלקם קשורים גם לקריירה שלי, אבל בסוף היא נעשתה ומצאתי את עצמי מאושרת יותר מתמיד. וגם במהלך הטיול שלי קיבלתי כל מיני החלטות גורליות. לא יודעת למה חשבתי לעצמי שטיול גדול ינקה אותי מבפנים ויעשה לי סדר. אבל נכון להיום אני כבר כשמונה חודשים בארץ, ונמצאת כמעט באותו מצב... לא בא לי להתחייב כרגע לכלום. לא לעבודה שדורשת התחייבות לשנה, ולא לעבודה במקומות סגורים, ולא ללימודי תואר שני. היום אני במצב שאני רוצה להמשיך ולטייל, העצמאות קוסמת לי, הרעיון של לעשות מה שאני רוצה איפה שאני רוצה פשוט מדבר אליי, וזה לא שאין לי את זה פה..... השינוי שחל בי בשנתיים האחרונות היה בעיקר פריצה של כל הגבולות שהיו מאוד ברורים בחיי ואני חייבת לציין שלא רע לי עם זה. היום, אני עומדת ושואלת את עצמי, מה הלאה???? רוצה להמשיך לטייל???? כן, בטח שאני רוצה אבל צריכה כסף. בשביל כסף צריך לעבוד, ושוב חוזר על עצמו סיפור ההתחייבות למקום עבודה. מן מעגל שאני לא ממש יודעת איך לצאת ממנו. אני מנהלת יומן כבר יותר משנתיים, וכותבת בו המון. לאחרונה קצת יותר כי יש לי המון מה להוציא החוצה. הבלבול הגדול שהופך באיזשהו מקום גם לתסכול..... זהו. זאת אני, ששואלת לאן ואיך ממשיכים מפה......

 

[יעל ארבל]

היי שרון, ברוכה הבאה.

אני כל כך מזדהה. גם אני יצאתי לטייל בגיל מאוחר, יחסית למשוחררים הטריים שנוסעים מיד אחרי הצבא. וגם אני חזרתי עם צורך להמשיך לטייל וחיפשתי את עצמי די הרבה זמן. אצלי לא יצא לפועל טיול המשך, בסופו של דבר, אם כי החלום להמשיך לטייל יתגשם ברגע שאחליט להגשים אותו. האמת היא שגם לגבייך בדיוק אותו דבר. אם זה באמת באמת מה שאת רוצה לעשות. ועד שתצאי לך לטיול הגדול מחדש, את מוזמנת להישאר איתנו. שנה טובה

 

[ניאו30]

היי לך...ממש אותם מחשבות שהיו אצלי

לפני כארבע שנים,הייתי באחת מהתקופות הדכאוניות שלי,ופשוט הרגשתי שאני על סף התמוטטות עצבים...חשבתי שרק התרחקות מהבית שלי תצליח ל"הציל" אותי...אז נסעתי כמעט הכי רחוק שיש...לאוסטרליה וניו זילנד...לא סתם קוראים למקומות האלו "סוף העולם שמאלה..."... הייתי שם כעשר חודשים,צברתי חוויות שישארו אצלי לכל החיים,וגם קיבלתי החלטות שחשבתי שיעזרו לי לצאת מהמצב שלי...והאמת גם אצלי החופש והעצמאות הוא משהו שנתפסתי אליו רק שם ומאז זה הפך לדבר הכמעט הכי חשוב בשבילי בחיים...הייתי כמעט משווה את זה לצורך של בן אדם לנשום,אבל זה קצת דרמטי מדיי אז נגיד שקרוב לכך...וזהו,שהגעתי לכאן בחזרה,קיבלתי הלם תרבותי כזה,כמעט ש"שכחתי" איך זה בארץ הלחוצה שלנו...אבל המציאות מזכירה את זה כל הזמן...ויש לי כל הזמן מאבק פנימי כזה בין הצורך שלי לצאת שוב למחוזות חלומותיי(שהם או לחזור לניו זילנד או לגוון,והחלום השני והשלישי שלי הוא קנדה או נפאל...כשבזמן האחרון בגלל שאני הולך להכנס לעניין הטאי צ'י גם סין,או מדינה אחרת באזור נכנסת לתמונת "מחוזות חלומותיי"...) לבין להשאר כאן בארצי האהובה(בלי ציניות!! באמת!)... ההבנה שלאט לאט נכנסת גם אליי היא שאתה לא צריך לחפש את הדברים שכבר נמצאים אצלך בסוף העולם...הכל שאלה של דרכי ההתמודדות...מצד שני,אולי דווקא כן צריך לסוע לסוף העולם כדי לגלות את כל זה...מבלבל הא?...אני יודע,יש לי מחשבות כאלו,לעיתים כל כך סותרות שזה מבלבל גם אותי...גם מתסכל אותי לעיתים קרובות,כמו אצלך,אבל לאט לאט לומד להתמודד,לומד להסתכל לפחד בעיניים,בקצב שלי(לא מהר מדיי)...בטח יהיו דברים שמחזירים אותנו לאחור בדרך אבל מה שחשוב זה שנרגיש שאנחנו בדרך הנכונה... אני יודע שקל להמליץ מאשר לעשות בעצמי,אבל בקשר לטיול...חשבת אולי לשלב בין השניים?-לעבוד תוך כדי הטיול? או משהו אחר שנתקלתי בו במהלך טיולי הארוך ועשיתי אותו אף בעצמי כמה פעמים,וזה מדיי פעם להגיע למקומות כאלו בהם אתה עובד(לא קשה מדיי בדרך כלל) תמורת לינה ואוכל...זה טוב כאשר רוצים לחסוך קצת בהוצאות ולהמשיך הלאה לאחר מכן...מדובר בחוות לגידולים אורגניים והמסגרת הזו נקראת wwolf או משהו כזה,כי אני לא בטוח לגביי השם,אבל אני זוכר ששמעתי שיש מקומות כאלו במקומות נוספים בעולם ככה שזה יכול להיות פתרון מסוים במקומות אלו(מלבד העבודה הרגילה תוך כדי הטיול...).בכל מקרה,כולנו צריכים חופש מדיי פעם...ואולי הסיבה שאני בעצמי לא נסעתי מאז(ארבע שנים,ודרך אגב,זה היה היציאה הראשונה והאחרונה שלי עד עכשיו מהארץ) היא שקשה לי לראות את עצמי יוצא לטיול של שבוע שבועיים או אפילו חודש חודשיים,אלא יותר שנה שנתיים!!

...ופה באמת נכנסים שיקולי כסף,שיקולי עזיבה של החיים באמצע,כפי שביטאת בעצמך,ועוד כדומה...אז זהו,אין בפי הרבה תשובות לשאלותייך,כי גם אני שואל את השאלות האלו ורבות אחרות...אבל פשוט רציתי לבטא איכשהוא את הזדהותי עם מה שכתבת.

 

[א ס י ת]

ניאו30 השאיפה שלך היא לחיות כמו

במקומות שחיים בהם חיים פחות לחוצים. אפילו קנדה היא מדינה פחות לחוצה משלנו, ואפילו ארה"ב. (לא ניו יורק). האם אנחנו יכולים ליצור לעצמנו צורת חיים פחות מלחיצה ולהמשיך לגור בארץ? כלומר לא להתחשב בסביבה.

 

[ניאו30]

../images/Emo45.gif נכון,זו בדיוק השאיפה שלי

והנקודה שהעלית מאוד נכונה-יש כאן התנגשות בין שני ערכים-מצד אחד קשה לי לראות את עצמי עוזב את הארץ בה גדלתי,בה אני חי ואליה אני קשור,ומצד שני, ערך החופש והעצמאות האישית שכל כך חשוב לי ואולי אפילו הייתי אומר חיוני בשבילי כדי לשמור על שפיות,כי קשה לי מאוד עם לחץ וקשה לי מאוד עם העולם המערבי-קפיטליסטי בכלל,וכל מה שהוא מייצג,ואני לא מסתדר עם אנשים או הסביבה בכלל כפי שקראת לה...לכן,זו התלבטות מאוד קשה בשבילי...מה יותר חשוב לי?...וגם שיודעים,ואני חושב שאני יודע מה יותר חשוב לי,זה לא ממש מקל על הדילמה הזו...זו לא החלטה פשוטה לעזוב הכל יום אחד ולהתחיל חיים חדשים,אבל אולי פעם...מי יודע מה יוליד יום ה"מחר"?...

 

[א ס י ת]

ניאו30 אנחנו רוצים להגיע למצב שבו

נוכל לחיות חיים קלים ומאוזנים בכל מקום. לשם כך עלינו לבנות במרכז הבטן, במקום של הרגשות, מרכז של שקט. מרכז השקט הוא החוסן שלנו. נוכל להיות מרוכזים במקום להתעופף לכל הגירויים מסביב שגורמים לפיזור אנרגיה. ואז מאורעות חיצוניים קשים ומטרידים ככל שיהיו, לא יוכלו להסיט אותנו ממרכז השקט. אנחנו נתייחס לכל הדברים שקוראים לנו בחיים כאל מקרי למידה, ולא כאל בעיות. ניגש אליהם לא באוי ויי- איזו צרה. אלא באו קיי, נראה מה יש לנו ללמוד מזה, בצורה מינורית, ולא בצורה היסטרית של האוי ויי. ניגש לבני אדם אחרים מתוך מרכז השקט המוצק שלנו בצורה מינורית, לא נפציץ אותו במידע, בשמחה, באהבה, או בכל דבר מוגזם. ניתן לו אפשרות להתחבר אלינו. נושיט לו יד קלה ומקבלת. מרכז השקט הוא מאכז החוסן שלנו. אותו אפשר לקחת איתנו לכל מקום בעולם. בכל מקום בעולם נרגיש שייכים, כי נפנה לבני אדם מתוך גישה אנושית שמובנת לכולם. אדם שמצליח לפתח את מרכז השקט שלו, הוא איש העולם, הוא מביא שלוה לעצמו ולסובבים לו.

 

[shar75]

תודה תודה תודה ניאו 30

העניין הוא שאני לא רואה בטיול מסביב לעולם בריחה אני פשוט לא רואה את עצמי במסגרת כרגע וזה טוב לי ונוח לי להיות במצב הזה, רק שלעשות משהו עם זה מחייב אותי להכנס למסגרת כדי לחסוך קצת כסף, ולו לכרטיס טיסה כדי לנסוע לעבוד בחו"ל.......... אבל יש לי מטרה ואני מקווה להשיג אותה בכל האמצעים הכשרים

 

[ניאו30]

גם אני לא חושב שזו בריחה...

אולי לא הסברתי את עצמי כמו שצריך-מה שהתכוונתי,שאולי זה יכול להיחשב ע"י אחרים כבריחה,אבל בשבילך או בשבילי זה משהו שאנחנו חייבים או צריכים לעשות(על ה"רוצים" אין בכלל מה להתווכח...) כדי למצוא את מה שאנחנו מחפשים...וכשכתבת שיש לך מטרה-למה התכוונת? מה המטרה שלך ? ומה הכוונה "...בכל האמצעים הכשרים"?

 

[shar75]

המטרה שלי היום היא

להתגבר על איזשהיא נורמה חברתית ששורצת סביבי ואומרת שבכל גיל יש משהו שצריך לעשות ובגיל 29 כבר צריך להיות בדרך לתואר שני, בדרך לחתונה ועם קריירה מבוססת. כשאני מספרת לחברות הקרובות שלי שאני רוצה להמשיך לטייל אני מקבלת כל מיני תגובות כמו" לא נמאס לך?" " לא הגיע הזמן לעבור הלאה??" ואני יודעת שהן אומרות את זה מתוך דאגה, אבל קודם כל, המטרה שלי היא להבהיר לכל הסובבים אותי שאלו הם החיים שלי ואני זו שמנהלת אותם, ואת זה כמובן לעשות בשכל מבלי להכנס למריבות שנובעות מדאגה שלהן אלי וזה מובן גם כן, וכמובן המטרה הבאה הלאה היא לחסוך כסף, כמה שיותר מהר, ולנסוע מפה, להגשים חלומות.............

 

[א ס י ת]

shar75 נסיעות זאת גם עבודה.

קל מאוד להתמכר לזה. תחושת החופש, המרחק מהבית ומהארץ, החיים הזולים. כל זה מאוד ממכר. אתה יכול להחליט שאתה רוצה להיות הנוסע המתמיד, אם זאת הבחירה אז מה חשובים לך החברים? שיגידו. כמו שיש הסטודנט הניצחי, כך יש הנוסע המתמיד. ויש גם הרוחני הנצחי. המשותף לכל אלה זה אי רצון לקחת אחריות לפי הקודים של החברה ממנה באתה, זה סוג של סירוב להתבגר. אצל הבודהיטסים יש מיסוד הנטייה הזאת, בצורה נזירות. גם בדת הנוצרית יש נזירים ונזירות. כולם נשארים אנשים שלא חוו משפחה, ולא חוו ילדים. (יש כמרים שמותר להם להתחתן-אנגליקנים). כולם במידה מסויימת, הקפיאו את גיל ההתבגרות שלהם. הם מושכים חוויות של גיל ההתבגרות הרבה מעבר למקובל במדינה. היות ויש לנו בחירות, זה בסדר לבחור מה שרוצים.

 

[rona 5]

ליעל

שלחתי לך מסר עם כתובתי, אין לי מושג אם קיבלת,אם תוכלי לאשר, אודה לך.

 

[יעל ארבל]

היי רונה, קיבלתי וגם עניתי

מוזר שלא קיבלת את התשובה שלי. בכל אופן, הוספתי אותך לרשימת התפוצה. להתראות,

 

[spectacular]

שלום לכולם,

איזה נושא נהדר לפורום, אני טל, בת 43,אחות בטיפול נמרץ(ילדים) מתגוררת בקנדה, אני נמצאת בתחילת תהליך של התחזקות, אחרי תקופה ארוכה של חולשה ויאוש, יש לי המון תוכניות לשנה החדשה, מתחילה לימודים ורוצה להצטיין ממש ולהמשיך ללמוד ולהתפתח מבחינת הקריירה, שזה לא ממש הצליח לי בעבר, מתחילה פעילות גופנית, רוצה לחזק את הגוף שלי, רוצה מאוד להנות מספורט,זה לא היה חלק מחיי עד כה, ובאופן כללי אני מרגישה שאני רוצה להסתער על העולם, להיות פעילה, לתרום לאחרים,ולעצמי,להיות משמעותית, ולעשות את המעט שאני יכולה לעשות כדי שהעולם יהיה מקום יפה יותר,

 

[יעל ארבל]

ברוכה הבאה, טל, ../images/Emo142.gif ושנה טובה

כל כך הרבה תוכניות לשנה החדשה - איזה יופי. ומאחלת לך הצלחה עם כולן. ויחד עם זאת, המלצה שלי, בייחוד אם את אחרי תקופה קשה, להסתער אבל ברכות על העולם ולשים לב בכל צעד למה שאת מרגישה כדי שלא תלכי לאיבוד לעצמך. שתהיה לך שנה טובה ומקסימה

 

[spectacular]

תודה../images/Emo39.gifושנה טובה גם לך../images/Emo39.gif

 

[kung fu]

שלום ../images/Emo42.gif ../images/Emo23.gif

פורום מעולה! שמחה על זה שהוא נפתח

אני עובדת כבר זמן רב עם מטרות ומגשימה גם אותן

יודעת להדריך את עצמי ואחרים בנושא זה, אז היה כיף לראות את הפורום. אני מיכל, בת 28, לומדת קונג-פו (בפשטות הלימודים כוללים בין היתר: ריפוי, הגנה עצמית, מדיטציה, הדרכה, העצמה אישית ועוד), גרה בתל אביב. ב-27.03.04 הצבתי 7 מטרות להגשמה עד 01.04.05. מתוכן הגשמתי כבר 1 ואני בדרך להגשים את השאר. (התקדמתי בכל המטרות). המטרות שנשארו עוסקות בנושאים האלו: שפע, בריאות, ארבע ההסכמות, חלימה, שחזור והחזרת כוחות, עזרה לאחרים בהגשמת מטרות. המטרה שהגשמתי היתה בנושא צלילות והנוסח המדוייק שלה היה: "להצליח להסתכל על עצמי במשך שעה רצוף, גם בזמן ביצוע פעולות אחרות". עוד דברים על עצמי: כתבתי ספר אחד שעוסק בכל מה שעברתי בשנים האחרונות ושלחתי אותו להוצאות לאור (בינתיים לא קיבלתי תשובה חיובית). כותבת עוד ספר בנושא התפתחות אישית. מחפשת בימים אלו עבודה שאוכל לבטא את עצמי בה. הממממ, יצא לי להדריך אנשים אבל זה היה כחלק ממשימות שקיבלתי מהמורה שלי לקונג-פו (אז זה היה בחינם כמובן). אולי בעתיד אעשה זאת בתשלום. כרגע לא

זהו לבינתיים.... המשך יום מופלא!