נכנסתי לקרוא דווקא "מהצד השני"
אני בת 40, ואמא יחידנית לתאומים בני 2.5 .
עזבתי את בית הורי בגיל 20, תמיד הייתי עצמאית, קריירה, לימודים, החזקתי את עצמי בדירות שכורות בת"א, התחתנתי, התגרשתי והכל ללא עזרה.
דווקא ב3 השנים האחרונות, בעיקר מאז שהילדים נולדו אני מרגישה שאני הולכת ברברס עם העצמאות שלי ומאד מאוכזבת שבגיל 40 אני נזקקת לעזרת הורי.
קצת כלכלית (עזרה עם תשלומי הגן של הילדים לפעמים. הייתי שמחה ליותר כי ממש קשה לפרנס לבד שני קטנים, יותר קשה ממה שחשבתי אבל לא מסוגלת לבקש)
ובעיקר עזרה פיזית - כדי לעבוד במשרה מלאה בכירה, אני צריכה יומיים בשבוע אחה"צ להשאר מאוחר ואמי לוקחת את הילדים מהגן ושומרת עליהם עד שאני חוזרת, בנוסף כל תור לרופא עבורי או עבורם, סידורים דחופים וכיוב', אני נזקקת לעזרה בשמירה על הילדים או בעזרה שהיא תבוא איתי ואיתם יחד , למשל כשנכנסים לרופא ואחד נשאר בחוץ..
מן הסתם כל זמני מוקדש לעבודה ומיד אח"כ לילדים.
לא באתי לקטר אלא לשמוע מה דעתכן על הנזקקות הזו להורים בשלב כה מאוחר בחיינו, הפוך ממה שצריך להיות, לא?!
ובהצלחה לפורום
אני בעצמי מנהלת בפורום תאומים ושלישיות