שרשור המלצת ספרים וסרטים

[אלכימאית המתכת1]

הלוואי שהיה לי זמן לכל זה ): אבללל..

הפעמים היחידות שאני מצליחה לקרוא זה טוב.. בשירותים

מה שהספקתי לקרוא שם בנתיים זה את "המדריך לימים הבאים", "פרויקט רוזי" (מומלץ בחום!!) ואת 2 הספרים הראשונים באנגלית של טרילוגיית The maze runner. בעקבות הסרט קראתי בפעם השניה את הספר הראשון ואז התחלתי את השני. חמוד ביותר אם כי מעט מתאמץ בספר השני, קצת קשה לי להתחיל את השלישי.. לא יודעת. תנסו.
&nbsp
וסרט? וול. לא נתקלתי במשהו לאחרונה. ראיתי את נייטמר ביפור קריסמס בהתקף נוסטלגיה הזוי. זה תמיד כיף D:

 

[טאסנים1]

קוראת עכשיו את "הנערה מהדואר" צוויג

נדמה לי שבספרות טובה תמיד נמצא גם את הטיפוסים הקצת אחרים. במקרה הזה, בינתיים, ההתמקדות היא בעיקר
בתקופה הקצת אחרת והתמודדותם של האנשים הפשוטים עם תקופה קשה שלפתע צנחה עליהם.

 

[schlomitsmile]

זה מזכיר לי
אח של סבתי ז"ל, היה צייר.
פעם ביקשה ממנו שיצייר פורטרט שלה.
הוא לא היה מעוניין, והסביר:"אין שום דבר לא נורמלי בפנים שלך, זה לא מעניין".
&nbsp

 

[טאסנים1]

לא ברור אם זו מחמאה או להיפך...

 

[schlomitsmile]

נכון

נראה לי שהוא לא התכוון להחמיא וגם לא להיפך
הוא פשוט היה כנה.
לא עניינו אותו פנים יפות, מראה סטנדרטי,
עניין אותו ה"משהו" שחורג מהשורה.
&nbsp
הוא גם אמר פעם, שהצבעים האהובים עליו ביותר,
הם אלה שאין להם שם.
לא ממש כתום ולא ממש צהוב,
לא ממש כחול ולא ממש ירוק וגם לא טורקיז,
אלה שלא מתאימים למיונים המקובלים.

 

[טאסנים1]

ברור לי החיפוש אחר המיוחד

להרבה מהיפות המפורסמות יש מראה יחודי.
יפיפיות סטנדרטיות יש הרבה, זה לא מספיק, הדרישה היא שיהיה בה משהו מעניין.
לגבי צבעים, נדמה לי שכל צבע מהסקאלה כבר מוספר ותויג, מעניין למה התכוון.

 

[schlomitsmile]

כשצייר מערבב צבעים
על הפָּלֶטָה שלו, הוא יכול לצור אינסוף של גווני-גוונים.
כיון שמדובר על אינסוף, ברור שלא לכולם יש שמות

 

[טאסנים1]

הבנתי

 

[טאסנים1]

טוב, אחרי מחשבה שוללת את דברי לחלוטין .

 

[אקליפט ענק]

תסמונת אספרגר

אני קורא עכשיו בפעם השנייה את "פרוייקט רוזי" מאת גרהם סימסיון,. הלוקה בתסמונת אספרגר, יוצר שאלון ע"מ לחפש לעצמו אישה. אני אוהב את הזמנים המדוייקים המופיעים בספר והמתייחסים לפעולות שגרתיות: לדוג', שעה כמו 15:48 במקום "בערך עשרה ל-4".
בעקבות הספר קראתי גם את "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה" מאת מארק האדון. גם שם יש גיבור הבולט בשונותו ובכישורים שלו במדעים מדוייקים.
ונשאלת השאלה: כמה הם 864 כפול 251?

 

[קטנית בפסח]

216864

&nbsp
לא רימיתי.

&nbsp
יש לי ולעוד הרבה אספים שאני מכירה (אבל לא כולם, כמובן) בעיות עם "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה", משום שחסר שם הרבה עומק וגוון מעבר למה שנחשב "טיפוסי" לאנשים על הספקטרום. הספר מציג תמונה מאוד סטריאוטיפית.
&nbsp
מעבר לזה הספר מצויין

 

[schlomitsmile]

יש גם הצגה-
אנחנו (בעלי האספי ואנוכי) אהבנו

&nbsp
אגב, איך את מרגישה עם ההתנסחות השגורה "לוקה באספרגר" ?
הרבה אנשים משתמשים במינוח הזה פשוט כי זה מה ששמעו, זה מה ששגור.
יש עוד מינוח שגור- "סובל מאספרגר/אוטיזם",
מה דעתך עליו?

 

[קטנית בפסח]

לא אוהבת אותם.

זה כמו לומר "לוקה בADD" כשיש מי שנהנה מזה.
שוני רק אומר שאנחנו זקוקים לתנאים מעט שונים. כמו ש"מופרעי" קשב יפרחו בסביבה לימודית שמתאימה להם, גם אנחנו נפרח בסביבה שמתאימה לנו.
It's not my fault they keep putting me in places where there's noise and people happening

&nbsp
אני לא סובלת מאספרגר, אני סובלת מהסביבה שלא מתאימה לי.
(ולראיה, כשאני בסביבה שכן מתאימה לי אני אכן פורחת ~
במרכז למחוננים היה לי בעיקר נהדר, עם הכיתות הקטנות והלימודים שהיו, לשם שינוי ממוסדות החינוך הרגילים, מעניינים).

 

[הידיעה הלא מוחלטת]

כל כך אהבתי את התזכורת שלך לענין ה'תלות'. כלומר, שהכל 'תלוי' - כלומר, שבתנאים מסוימים אנשים עם מאפיינים כאלו וכאלו יפרחו ואנשים אחרים לא.
התפיסה הזו, שומטת את הקרקע מהצורך לעגל את המרובעים ולרבע את המעוגלים.

 

[schlomitsmile]

מסכימה איתך
בעיניי, אספרגר, אוטיזם בכלל, אינו ערמת קשיים ותו-לא,
אלא שונות נוירולוגית, ממנה נובעת הוויה אנושית שונה.
לכן זו לא יכולה להיות לקות, כי הוויה אנושית לעולם אינה לקות.
&nbsp
מההוויה הזאת (כמו למעשה מכל הוויה אנושית)
נובעים אורות וצללים, קשיים ויופי יחודיים.
&nbsp
&nbsp
&nbsp

 

[קטנית בפסח]

 

[schlomitsmile]

אספרגר ומספרים-
בסרט החמוד 'מוצארט והלווייתן" (המבוסס על סיפור אמיתי), מסביר אחד הגיבורים, אספי,
מה פשר חיבתו למספרים- שלא כמו בני אדם, you can count on them

https://www.youtube.com/watch?v=DuGTGEAXvQU
(זה החלק הראשון של הסרט, יש שם המשכים)

 

[טאסנים1]

קוראת עכשיו את "פרויקט רוזי"

מחוסר ידע (שלי) אני תוהה עד כמה האפיון של הגיבור, הלוקה בתיסמונת מהימן.
בספרו של האדון היתה תחושת אמינות. הורגש שהסופר מכיר מקרוב את הבעיה.

 

[אקליפט ענק]

אני לא מבין בתסמונת אספרגר, אבל יודע לקרוא

 

[schlomitsmile]

בעוונותיי, לא קראתי
בשנים האחרונות אין לי השקט הפנימי והחיצוני
הדרושים להתמסרות לספר

אבל קראתי ביקורות של אספים עליו,
שלא היו אוהדות במיוחד.
&nbsp
לגבי "הבעיה"- זה מזכיר לי, שזמן קצר אחרי איבחונו של בעלי,
קראנו יחד איזו כתבה על זוגיות בין אספים ללא-אספים.
השתמשו שם בניסוח השגור "הסובלים מאספרגר"
ובעלי שאל בקריצה:"הם מתכוונים לבני הזוג של האספים?

"
כלומר, לא האספי סובל מהאספרגר, אלא בן/בת זוגו

&nbsp
בנימה רצינית יותר: אספיות אינה בעיה, זו זהות, מבנה אישיות שמושתת על מבנה נוירולוגי שונה.