דיווחים מהשטח - דורית מילותיך ליוו אותי היום
אז היום רקדתי בבת מצווה, והדברים שלך דורית ממש היו חיים. הנה מה שקרה... בעל האירוע התקשר בבקר ואמר שהוא מוטרד, והוא לא יודע איך להגיד לי את זה (חשבתי, הנה הוא מבטל...), אבל הוא הסביר שהוא מזמין רקדנית בשל דרישה מהקהל, אבל, איך להגיד את זה... זו הבת מצווה של ביתו ויהיו שם הרבה חברים וחברות ילדים, ומשפחות, והוא מבקש שזה לא יהיה חושני או מיני מידי. אז הרגעתי אותו ואמרתי לו שהריקוד שלי לא מביך ולא פרובוקטיבי, ומאוד נעים לעין וחוץ מזה אני מבינה שאני בבת מצווה והכל בטוב טעם, אז שלא ידאג. היתה בת מצווה באולם אבל אינטימית וביתית ואפילו התרגשתי מהשיר של ילדת הבת מצווה. רקדתי שני קטעי סולו, והזמנתי את ילדת הבת מצווה ואמא שלה להצטרף בקטע השלישי. עד כאן הכל טוב... איך שהילדה נכנסת לרחבה, אחד הגברים נכנס בטיל ואת היד שהושטתי לילדה הוא תופס וממש נדחף למקום שנתתי לה. בעדינות אני חוזרת לילדה והרחבה מתמלאת ובאים אנשים לרקוד איתנו, נוצר מעגל נחמד ופתאום לתוכו שוב נכנס הגבר, עם חבילה של שטרות של 200 ש"ח. מול עיניי ובפרהסיה הוא מתחיל "לספור" את הערמה (היו שם כמה אלפים). אי מתעלמת וממשיכה לרקוד עם האורחים, הוא נעמד מולי, מקפל את השטר הראשון ומתחיל איך קראת לזה"משחק בייניים" - מסתלסל לו עם השטר - כאילו אני איזה כלב שהראו לו עצם. אני עושה לו "לא" עם היד (האצבע) והוא עושה לי "כן" עם הראש. אני נעמדת ואומרת לו, אני לא מסכימה, אז הוא מעיף לי מעל הראש את השטר שמיד צונח לריצפה. וכבר מקפל את השטר הבא. אני זזה משם והוא אחרי בכל מקום. אני שוב נעצרת ואומרת לו - שלא תעיז ... והוא מסתכל למטה על החריץ, אני אומרת לו - אתה רוצה לתת טיפ או ביד או אחרי ההופעה לא בחזייה ובשביל לרקוד איתי לא צריך טיפ. שוב הוא מבין את זה ההפך ומנסה להטיס את השטר אלי וכשאני אומרת לו "לא!" הוא מתעצבן, תופס איזו בחורה צעירה במעגל ומרקיד אותה צמוד ובכוח. אני ממשיכה הלאה...בתוך כל זה (עדיין שיר אחד), איזה דודה נכנסת עם עוגה מהמזנון ומתעקשת שאקח חתיכה... ובעל האירוע - אני קולטת אותו משקיף ועוקב אחרי. כל הזמן הזה המנטרה שלך דורית בראש שלי - סיכמתי על מחיר כפי שרציתי וזה מספק אותי, ההתנהגות שלו לא מכובדת... בסוף, כשסיימתי, בעל האירוע אומר לי - אני מקווה שהוא לא הטריד אותך. אני אומרת לו שהרי ביקש הופעה לא מביכה ומה שעשה האיש מביך. הוא עונה כן אבל בטח את כבר רגילה לזה. אני אומרת לו - לא רציתי להעליב אותו אבל, אם באמת רצה לתת טיפ היה יכול לתת לי ביד או אחרי ההופעה, וככה אני לא מוכנה. הוא עונה טוב, את יודעת הוא בדואי, אחד מהבדויאים העשירים ביותר במדינה... אז יצאתי מהאירוע ברגשות מבולבלים - אני מקווה שלא העלבתי את האיש הזה, למרות שההתנהגות שלו היתה מגעילה (כאילו - אני שולט בך דרך כסף, הנה כסף ואת שלי)... וגם שאלתי את עצמי - האם טעיתי וניסיתי לחנך את הבן אדם (כי זו לא כוונתי בכלל), וגם יו... אולי הייתי יכולה לצאת עם סכום פי 2 ממה שסיכמתי (וכאמא ל-2, זה אף פעם לא מספיק), וגם האם לא הייתי ברורה מספיק? למרות שלא הסכמתי או שיתפתי פעולה עם ההתנהגות המבזה של איש זה, חזרתי הביתה עם איזו תחושה... לא יודעת איך לקרוא לה.
