שרשור התרגזויות והעלבויות....

[mykal]

סתם כמה תובנות שלי לתגובתך,

1)בגלל העובדה שבד"כ הילדים רבים ואח"כ הם מסתדרים,
התערבות מבוגר ובודאי הורים של שניהם --לפעמים יוצרים כעס וסיבוך מיותרים.
גם מורים/יועצת חכמתם תהיה בלהרגיע ולא להפוך את הענין למשפט
ובודאי לא "לקחת צד"
2)הוא לא ענה, לדעתי, לא בגלל חוסר שקיפות, אלא כי הוא לא רצה להפוך
את הענין לנושא--הוא ראה שהבנות רבו הרחיק את האחת מהאחרת,
לא התעסק עם זה, ולא חשב שצריך לדוש בנושא, בעיני זו גישת המגדר הגברי.
3)בעיני לקחת את הענין רחוק רחוק--זה לא שקיפות וישרות. זה "לחתוך" כאן ועכשיו, בלי לתת מחשבה לעומק מה זה עושה לילדים.
זה שאנשים היום הם פחות שקופים וישרים, נכון, בעיני לא בהקשר הזה.

 

[כרמיון1 1]

חוסר השקיפות הוא בהתחמקות ממני (ובוודאי מדבי, בסיפור שלה)

אם מישהו מנסה ליצור איתך קשר כדי לברר משהו שקרה עם הילד שלו איתך (או כדי לברר כלדבר אחר שהיית מעורבת בו), ואת מתחמקת ממנו בכוונה ומתעלמת מהניסיונות שלו לברר - כאן יש חוסר שקיפות וחוסר ישרות. אם הוא לא רצה להפוך את העניין לנושא, הוא היה יכול גם לומר לי את זה בטלפון, שלדעתו זה לא ביג דיל ולא צריך לעשות מזה נושא (כאמור, לא התקשרתי כדי לתת לו על הראש ואפילו לא כדי לדוש מי-יודע-מה בנושא, ובאופן כללי, אני לא נושכת). לדבר על משהו כמה דקות בטלפון זה להתעסק איתו כלכך הרבה ולעשות ממנו נושא עצום? לדעתי, הדפוס של ההתחמקות בא מסוג של פחדנות ולא יותר, חוסר רצון לקחת אחריות על משהו שעשית או אמרת או שהיית מעורב בו (גם אם מישהו חושב שצדק והיה בסדר בסך הכל, לא בא לו לקחתעלזה את האחריות המינימלית של להסביר את זה חמש דקות), אין לזה קשר עם הרצון לחתוך כי לחתוך אפשר גם בגלוי, ולפי מה שאני רואה, זה לא מאפיין את המגדר הגברי יותר מאשר את המגדר הנשי.

 

[mykal]

עם המשפט האחרון

אני ממש מזדהה. אין בהכרח הבדל בגילוי לב בין מגזרים.
לגבי הניתוח של שקיפות--רק לומר--שאנחנו מתיחסות שונה לסיטואציה.
ההתחמקות הרבה פעמים היא בגלל שתי סיבות--1)לא יודע מה צד שני מצפה שיקרה, ואני כבר עברתי הלאה. 2)הסתכלות על "נבירה" בענין כמשהו קטנוני
מיגע שלא שווה דיבור.
זו הסתכלות מאוד גברית על ענינים של חברויות בכלל ושל ילדים בפרט.
אני לא חושבת שהוא לא לוקח אחריות, אם תשאלי אותו, הוא היה אחראי ונדיב,
הוא הפריד כוות בשעת מריבה, והוא לא הזעיק אותך, אלא החזיר אותה.
אבל אני לוקחת בחשבוןשאנחנו לא מנתחות את הסיטואציות ואת התגובות
באותו אופן. וזה לגמרי בסדר

 

[כרמיון1 1]

כאמור, ההתייחסות שלי לחוסר לקיחת אחריות

קשורה רק לכך שהתחמק מהטלפון. לא למה שהיה קודםלכן.

זה שהפריד בין הבנות בשעת מריבה, שלא הזעיק אותי, שהחזיר אותה - הכל אחראי ובסדר (ומעבר לכך, זו גם זכותו העקרונית, זה הבית שלו והבת שלי היא אורחת). אם כי מכיוון שהתחמק מהשיחה איתי, אין לי אפשרות לשמוע את זה ממנו.

זה שהתחמק מלענות לטלפון שלי וגם לא חזראלי למרות שידע שהתקשרתי (ואני אמא של הילדה שמדובר בה, וטבעי שארצה לברר מה קרה) - כאן זה נהיה לא אחראי (אם כי לצערי, בגבולות הנורמה המקובלת של אנשים רבים). בתכלס, זה כמו שהייתי פונה אליו בפתח בית הספר כדי לשאול והיה מתעלם ממני בכוונה ולא עונה לי. כמובן, בטלפון, כשלא רואים את הבנאדם, קל יותר לעשות את התרגיל של ההתעלמות ולא צריך להסתכל לו בפנים.
כמו שכתבתי לדבי, זה לא סוף העולם מבחינתי, המשכתי הלאה, למשפחה הזאת ולחברות עם הבת הזאת יש מספיק יתרונות כדי שאתן לו להצליח עם ההתחמקות הזאת. שלא לדבר על כך שאני מודעת לכך שגם אני לא מושלמת ויש להניח שעשיתי את תרגיל ההתחמקות משיחה הזה בעצמי למישהו אחר פעם (אני לא זוכרת כרגע, אבל זה בהחלט אפשרי).
אבל כן, ספציפית - היה בהתחמקות מלענות לשיחה חוסר נטילת אחריות. כך אני מנתחת את זה.

 

[אישה בחופשה]

לדעתי, הוא סינן את השיחה כי חשב שיקבל ממך "מקלחת"

אולי כבר קיבל אותה מאמא של הילדה המארחת וציפה שאת תגיבי גם ככה.....
<מודה שכשאני בעבודה וצפויות לי שיחות כאלו, אני לא תמיד עונה ולפעמים חוזרת אחר כך, כשאני מוכנה נפשית לשיחה....>
כשסיפרתי לאיש שלי על הסיטואציה הוא אמר - אולי הוא היה עצבני לגמרי והעדיף לא לדבר.

אני כבר הייתי בסיטואציה של איום על ילד מתארח שאם ההתנהגות לו תמשיך כך- אני אקרא לאמא שלו שתאסוף אותו הביתה (לא הייתי מחזירה אותו בעצמי- זאת טרחה, ולכן גם שהאב החזיר את ביתך הביתה זה לא מובן מאליו).
זה לגמרי לא כיף לארח מישהו ששובר את כללי הבית.
(וגם ילדים אורחים שמחטטים במקרר בלי רשות...., אבל זה מסיפור אחר...)

 

[debby12]

מסכימה איתך לגמרי - גם בעיני זו פחדנות....

מנסיוני רוב האנשים הם כאלה. פוחדים עד מוות מעימותים, אז מעדיפים להתנהל בדרכים עקיפות כגון שיחה ליועצת בית הספר.

האמת שהאם האמורה היא מאוד לא אסרטיבית, אז זו כנראה היתה דרך ההתמודדות היחידה שלה.

שוין - שאלה יהיו הצרות שלנו...

 

[debby12]

הקטעים בגיל הזה הם לא פשוטים

גם לי יש בת שבע. שכל הזמן חוזרת הביתה עם סיפורים מייאשים על חרמות ומידורים בין הבנות בכיתה וכו'. גמדת הבית התלוננה שמחרימים אותה וכאלה

אני מיודדת עם אמא של אחת הבנות, אז התקשרתי אליה בנחמדות רק לחלוק את מה שאני שומעת. יצא ששמעתי ממנה חזרה הכל בדיוק אותו דבר על הבת שלי - על פי דיווח של הבת שלה. שהבת שלי מחרימה וממדרת ווטאבר

כך שזה לא פשוט...

וגם - אצלי אחרי שעות של חפירות והתלוננויות של גמדת הבית על ילדה X או Y אז אני בד"כ אומרת לה: "טוב. אז אם היא כזאת מעצבנת ומחרימה אותך כל הזמן אז אל תשחקי איתה. תמצאי חברות אחרות".... [אני לא אוסרת עליה לשחק עם אף אחת. אבל זאת העצה שאני נותנת אחרי שעה של תלונות....]

ממליצה לנסות לדבר עם האמהות האחרות - אולי זה יעזור.... זה גיל/תופעה מעצבנים. אני מודה

 

[bat elp]

לא כתבתי פה שנים אבל לא יכולה שלא להגיב.

כשבכורתי הייתה בגיל הזה היא חזרה הביתה ואמרה שאחת מחברותיה הטובות לא מורשית לשחק איתה יותר. היה לי מוזר, כי הן מסתדרות יפה ואני חברה של האמא. התקשרתי ושאלתי בעדינות והסתבר שהאמא פשוט ביקשה מהבת לצרף עוד בנות ולא להידבק לביתי. מקובל לגמרי ובריא גם בעיני. הילדה הקצינה את זה. שתינו שוחחנו עם הילדות והסברנו את החשיבות של עוד חברים.
מאז ועד היום (היום היא בת 10) קרו לי המון דברים כאלו. אני תמיד אומרת שכל עוד אלו הורים שאפשר לדבר איתם הכל בסדר, לכל סיפור יש שני צדדים וניתן לתווך הכל. למשל לשאול בכנות את הבנות האחרות מה ילדתך עושה שמעכיר את האווירה. אולי היא בכלל לא מתכוונת לזה וניתן להסביר לה שמשהו בהתנהגותה מפריע? ואולי הן עושות משהו שגורר ממנה תגובה לא נעימה ואפשר להסביר להן?
כל עוד מתגברים על הכעס והעלבון הראשוני ומוצאים דרך לדבר הכל פתיר. כשאי אפשר לדבר עם הורים וכשאני נענת בכעס או בהתממות של 'מה פתאום הילדה שלי מלאך' גם אני שמה גבול ומשוחחת עם ביתי על שמירת מרחק.
סליחה אם חפרתי.