אין על החורף../images/Emo99.gif../images/Emo215.gif../images/Emo183.gif
אני ממש אוהבת חורף וגשם(בעיקר כשאני לא צריכה להביא ילדים נכים להסעה כי אז זה ממש מפחיד להחליק ולדאוג שלא ירטבו גם אם יוצא שאני זאת שנרטבת),יש לי קבוע בתיק גם בחודשי הקיץ מטרייה ואני אוהבת להיכנס לשלוליות כשיש לי זמן לזה...באופן כללי אני כמעט כול יום שותה שוקו חם ככה שאין לי מה לחכות במיוחד לחורף בשביל זה,מה שכן בחורף השוקו כיפיי יותר וגם השמיכות פוך שלי(גם בקיץ אני ישנה עם שמיכת פוך אחת,בחורף עם שלוש בממוצע כי החדר שלי קפוא),בחורף יש גם את ההשקעה הגדולה ביותר בתכנים בטלוויזיה וכמובן קרמבו... הבעיה היחידה שלי עם החורף היא שאני רגישה מאוד למחלות וגם עכשיו כבר מעל שבוע שאני עם שיעול כבד ומציק וכול הסירופים שלקחתי לא ממש עוזרים,הלכתי לרופא והוא אמר שזה אמור לעבור לבד כי זה לא משהו רציני סתם שיעול יבש אבל הוא יבש וטורדני במיוחד וקשה לי לדבר 2 משפטים ברצף וזה מעצבן בגלל שהיום הולדת שלי בשבת הזאת וזה לא נראה לי סימפטי להיות חולה ביום הולדת וגם לא בכלל... והיי,כמעט שכחתי את אחד החגים היותר אהובים עליי-חנוכה. אחלה רעיון לשרשור
בכול מקרה אם אני כבר על המחשב וזה לא יקרה הרבה היום נוכח העובדה שתיכף אני יוצאת לקורס(בתקווה שהשיעולים לא ימנעו ממני לקחת חלק פעיל...)אני רוצה לשתף במשהו שקרה בשישי-שבת והביא לי כמה נקודות זכות שבהחלט חשובות לי...אני לא בטוחה שסיפרתי אבל מעל חצי שנה שאני לוחצת על ילדים מהביה"ס(אלה שברמה הגבוהה יותר,לא הכיתה שלי)לבוא ל"בית הגלגלים" שזו עמותה שפועלת בארבעה מקומות בארץ(הרצליה,ירושלים,דרום וצפון)מעל 25 שנים,הייתי בשבת מדריכים בתחילת אוקטובר וגם בשנה שעברה הצטרפתי לניסיון עם איזו קבוצה מהצפון שממנה הכרתי חלק מהחניכים ומהמדריכים עקב העבודה בבית ספר(היה נחמד,אבל הם גדולים מידיי ואני מעדיפה את הגילאים הקטנים יותר),העמותה אמורה לעזור לחניכים(נכים פיזית בדרגות כאלה ואחרות,ללא פיגור)לפתח עצמאות במשך השנים וכמובן ליצור קשרים קרובים וכיף,ברגע שהבנתי על מה מדובר התחלתי במאמצים אדירים לשכנע להצטרף (למעשה בשטיפת מוח מטורפת)כמה חניכים פוטנציאליים בטווח גילאים שחיפשתי לעבוד איתם(מדובר על קבוצה חדשה שנפתחה לפני קצת יותר מחצי שנה בסניף הצפון של גילאי 9-11),לצורך השכנוע הפעלתי את כול הכלים האפשריים מבחינתי-הראיתי להם תמונות באינטרנט כולל של ילדים מהקבוצה המדוברת שבירור קצר העלה שלמדו פעם בבית ספר,חניכים מכיתות בוגרות יותר באו וסיפרו אחרי שביקשתי מהם,מדריכים מהקבוצה הבוגרת שעובדים בביה"ס נתנו פרטים נוספים,שכנעתי גם את ההורים של חלקם(שהרי גם להם לא קל אולי לראות שהילדים שלהם מסתדרים מעל 24 שעות מחוץ לבית אך במקביל הנסיעה של הילדים לשם תעניק תעניק למשפחות קצת חופש מהטיפול היומיומי) ואפילו דיברתי עם המנהלת,המחנכות והעובדת הסוציאלית שיעזרו לי,אבל רוב המאמצים היו בעיקר שלי(אם אותי מישהו היה מנסה לשכנע ככה בעקביות יש מצב שהייתי מכניסה לו כאפה קטנה כדי שירגע
),עברה חצי שנה והגענו לשבת הראשונה של הקבוצה השנה-אחרי כול המאמצים משהו היה חייב להצליח,לא?...כמובן שבלי בעיות קטנות שהצריכו לחימה מצידי אין סיכוי שהעניינים יזוזו,ביום שני שעבר כשאחת הילדות כבר הייתה ממש בקטע של להצטרף לקבוצה אחרי השטיפת מוח שעברה על ידי במשך כול הזמן(הגענו למצב שהיא מדברת מיוזמתה על הרצון ללכת ומפיצה בעצמה ובגלל שהיא באה לא מעט לכיתה שלי הקשר שלה איתי מאוד קרוב),הכי קטע שלא הייתי לפני זה בקבוצה הזאת אבל דיברתי כאילו יש לי הכרות ארוכת שנים,אחרי שהצפתי את העולם ביום שני שעבר הודיע לי המדריך הראשי של הקבוצה(הוא נמצא כבר 8 שנים בעמותה אבל הקבוצה שעבד איתה סיימה כי הם מעל 21 והוא עבר לקטנים)שלשבת הראשונה לא מקבלים חניכים חדשים-זו החלטה שהתקבלה על ידו ברגע האחרון,נראה למישהו שאחרי שפעלתי כול כך הרבה אני איצור אכזבה לילדה?נכנסתי לפעולה ואמרתי לו בהרחבה את דעתי על מה שיקרה אם היא לא תבוא אחרי כול השכנועים והמאמצים והבהרתי שאין לי שום כוונה להודיע לה שלא תבוא ושאם לו יש אומץ לפגוע בה ככה הוא מוזמן ושיהיה ברור שאני למקום הזה לא אעזור לא בגיוס חניכים ולא בגיוס מדריכים(הצלחתי לגייס גם את כול הבנות שירות של הביה"ס,לא בהכרח לקבוצה הספציפית הזאת),שמע את זה מנהל הסניף בצפון(המדריך התייעץ איתו) והודיע לו שירגע ומיד ולא רק זה אלא שהוא אישית יקח ויחזיר את הילדה מהבית(יחד איתי כמובן),עד הרגע האחרון חששתי שהילדה תתחרט כי הילדה הזאת לא זזה במשך כמעט 10 שנות קיומה מהסינר של אימא(אפילו אצל דודים ומשפחה היא לא מוכנה לישון)אבל בשישי-שבת הזה היא הפתיעה אותי ואת כולם בענק!היא השתלבה מדהים בקבוצה כאילו היא רגילה שנים לצאת מהבית ולהיות שם,לא בכתה בלילה(כמו שהאמא ציינה שקורה בבית),ביקשה עזרה בכול מה שהייתה צריכה,שרה שירים,שיחקה עם החניכים האחרים ובאמת חוותה חוויה מדהימה כשהאמא בטלפון ואני מנסות לגונן עליה אפילו יותר ממה שבפועל היה צריך,היה סופשבוע מקסים ומלא סיפוק מבחינתי כי ההצלחה הזאת של הבאת הילדה היא חלק מפעולות שלי,המחנכת של הילדה מעודדת אותה ולספר לכיתה הכול וכבר ביום ראשון ביקשו עוד ילדים להצטרף,אחד מהם גם לא יצא מעולם מהבית ללא האמא או אחד האחים ומעולם לא ישן מחוץ לבית(אמא שלו צלצלה לאימא של הילדה במהלך השבת,הן חברות טובות ומה שהיא שמעה רק שיכנע אותה לתת לו את האופציה ליסוע אם ירצה בכך) ועכשיו הנושא החם בקרב הילדים בשתי הכיתות שבגיל וברמה זה הנסיעה למפגש בחודש הבא(המפגשים נערכים שישי-שבת אחת לחודש,לפי קבוצות)ואין ספק שכול המאמצים השתלמו