השורה הראשונה שלך עשתה לי פלאשבק
ילדה בת 8.5 קרי: אני לפני מיליון שנה שנורא אהבתי להיפגש עם הגדולים של האקס של אמי.
הבת שלו היתה מדהימה ועד היום אני זוכרת אותה לטובה (איכשהו יצא לי להיפגש לא מעט פעמים גם עם האקסית שלו, לא זוכרת למה
).
הבן שהיה קצת יותר צעיר... הוא התייחס אלי באמת בסדר, ואפילו עזר לי בשיעורים/ללמוד למבחן כמה פעמים, ותמיד שיחקנו שלושתנו ביחד, אבל היה לי אז איזה קטע מעצבן (על מי אני עובדת.... נשארתי כזאת מעצבנת
) שהייתי רודפת אחריו ומנסה לנשק אותו
הכי הזוי זה שאמא שלי סוג של עודדה אותי "להתחיל" איתו
[כן, אמא שלי הזויה, שלא יתפלאו למה יצאתי ככה
]
אני התלהבתי מהקטע שהוא "בן" ואני "בת" ומדי פעם עליתי על הגל הזה... בטח המסכן לא ידע איפה לקבור את עצמו.
תבינו שאלה ילדים שאמא שלי ואני היינו המון בבית של אבא שלהם (היה לו בית פרטי מהמם לעומת הדירונת של אמא ושלי), כשהייתי ישנה שם הייתי ישנה להם בחדר... משתמשת בו כמעט כבשלי... הם באמת היו נדיבים. והבת היתה באמת סופר-מקסימה (מעניין מה איתה היום). הבן היה ילד מתבגר טיפוסי מופנם וריאלי שניסה להיחלץ כל פעם מהסיטואציה...
אוי.
זה נחמד 
