שרשור מדיטציות של דקה ומעלה (שיתופים)

[בן טל-שחר]

שרשור מדיטציות של דקה ומעלה (שיתופים)

הבה נרכז כאן שיתופים במדיטציות קצרות (דקה ומעלה) שאנחנו עושים במשך היום...

 

[ישי בן נר]

דקה וחצי עם טיימר

ניסיתי להיות מרחב לרעש. והייתי עם תחושות הגוף. זה הרגיע אותי.

 

[בן טל-שחר]

שתי דקות עם טיימר

ישבתי בנינוחות על הספה, בעיניים עצומות, כווננתי את מודעותי.
התבוננתי באדם הזה, על תפקודיו.
זה סייע, לשמור על נוכחותי ולטפח אותה.

שתי תובנות יפהפיות שנצצו:
1. איך הנינוחות הזאת באדם, מאפשרת למודעות לפרוח דרכו, להתבונן עליו.
2. איך תפקידו הנעלה של האדם הזה, הוא לאפשר באינטימיות את הנוכחות הזאת איתו, משמש לה כמעין עוגן פלאי.

 

[בן טל-שחר]

עוד שתי דקות עם טיימר

בישיבה על הספה, בעיניים עצומות.
קיבלתי ביתר עמקות את המצב, את הרגע הזה.
זה היה נעים ומשחרר.
העמקתי את הבנתי, את ידיעתי, של כאן ועכשיו, שלי.
זה ממש משמעותי, עדיין.

 

[ישי בן נר]

דקה וחצי נוספות

בהתחלה ניסיון להיות בלי מאבק. לעיתים פתאום שמתי לב לנשימה. ואז היבלעות ברעש. ואז ניסיון להיות מרחב שוב פעם. אפקט חמודי שכזה סך הכל.

 

[ישי בן נר]

דקה ורבע

תחילה עצמתי עיניים והייתי עם הרעש בניסיון לא לעשות איתו כלום.
ואז בשלב כלשהו רציתי לשים לב לצלילים. והתחיל כיוון כזה.
ואז גם עלה רצון לשים לב לאנרגיה בגוף. וגם זה קצת קרה.
ואז שלב של היבלעות במחשבות.
התעוררות קלה מהן. וזהו.
זה היה נחמד.

 

[בן טל-שחר]

כעשר דקות נהדרות

שממשיכות גם לאחריהן, עכשיו, כשאני מקליד את זה.
התכווננות לכל היום, אולי.
העמקה שנשארת, ברגע הזה ולתת לו להיות;
בנוכחותי שלי;
בבחירתי לחלוף מבעד למעטה הזה, לעשותו שקוף לי.

 

[בן טל-שחר]

זה די ממשיך מאז, בגלים נעימים

 

[ישי בן נר]

דקה ורבע

על ספסל.
בהתחלה לא עושה כלום. רק מחכה כזה.
ואז בטבעיות מתחיל לשים לב לצלילים. ואז לנשימה.
ואז לפרקים כמו נרדם ומתעורר.
אפקט חיובי.

 

[ישי בן נר]

דקה ורבע נוספות

הפעם התחלתי בלהיות בשום ניסיון לכלום. ואז זה עבר ללהיות מרחב להכל. ואז שאב אותי גל שליליות קצר, הוא עבר ולקראת סוף הזמן התחיל איזה משהו חדש של מעין תשומת לב עדינה ברקע לכל מיני התרחשויות בשדה שלי.

 

[בן טל-שחר]

פחות משלוש דקות

הרפיה (DROP) – אפשור (LET) – הוויה (BE).
היה נעים ומשחרר פשוט להרפות מהכל, מכל מה שלא.
לאפשר את כל זה, את כל היופי והאנרגייה האלה.
ו ל ה י ו ת .

זה היה בישיבה בעיניים עצומות.
עכשיו תוך כדי הקלדה.
עכשיו השאלה היא, האם הפעולות הבאות, תלוונה את ההעמקה של זה או להיפך.
כך או אחרת, זה.

 

[בן טל-שחר]

בינתיים זה העמיק, מהבוקר ועד עכשיו, לאורך היום ופעילויותיו..

 

[assafhalevi]

כדקה, בלי טיימר, עיניים עצומות

קצר ומועיל ממש
הנשימה העמיקה, הייתה עצירה, שיחרור, מפגש עם עצמי

 

[assafhalevi]

כדקה, בלי טיימר, עיניים עצומות

עצרתי, שיחרתי, הנשימה העמיקה
היה מועיל

 

[ישי בן נר]

2 דקות בישיבה בעיניים עצומות

בהתחלה היה ניסיון למשהו. אחר כך שחרור מניסיון. ואז מדי פעם באופן טבעי עלה משהו לשים לב אליו ברקע כמו צלילים, תחושות הגוף, נשימה.
בעיקר היה אי ניסיון והיענות טבעית ועדינה מאוד. התחלה של משהו נעים.

 

[בן טל-שחר]

כדקה משמעותית מאוד

בישיבה, בעיניים עצומות.
ועכשיו ממשיך, תוך כדי הקלדה.
פשוט מודעות הולכת ומעמיקה אל הרגע הזה, בעזרת חישת גופי ובכלל + התבוננות.
חוסר הנוחות נחשף, משמש כשער מצוין אל הרגע הזה.
עם ההעמקה לתוך הרגע הזה, חוסר הנוחות מתחיל להתפוגג.

 

[ישי בן נר]

דקה ורבע

תחילה ההנחיה הפנימית היא לא לעשות כלום.
אחר כך קצת חש את האנרגיה שלי.
ואז גם את הנשימה.

 

[בן טל-שחר]

כדקותיים של אור

פשוט התיישבתי לי על הספה בנחת ודמיינתי-חוויתי בעיניים עצומות שגופי עשוי מאור לבן בוהק... ואני ממשיך לחוות את זה גם עכשיו, בעודי מקליד. נעים, מלמד (גם בפעם האלף), משמעותי.

 

[בן טל-שחר]

השפיע לטובה על המשך היום... באופן ניכר

 

[בן טל-שחר]

הפעם התנסיתי בדקה אחת על טיימר!

איזה כיף, רציתי כמובן שזה יימשך.
התענגתי.
אז ממשיך מאז.
גם תוך כדי ההקלדה עכשיו.
הלכתי הפעם על סוג של מודעות לאור הגוף, הנובע מתוך הרגע הזה.