שרשור "סוג הניתוח שהציל אותי"‬

[רוייקו]

פרוייקט שרשור "סוג הניתוח שהציל אותי"

אתמול היתה לי המתנה ארוכה לאבינוח, במטרה לסגור עוד קצת את הטבעת. בהמתנה הזו היו ויכוחים וסיפורים של מנותחים על הצלחות או כשלונות ותחושה שאין מי שיכוון אותם מראש לסוג ניתוח מסויים, וכי הכל פתוח ופרוץ עצם ההכוונה שנעשית לא דווקא על ידי המנותחים עצמם. אני חושב שיש לנו יכולת תרומה מסויימת, פה בפורום, לעשות יותר עבור המתלבטים בעניין זה.

לשם כך אני רוצה להציג בפוסט הזה את סיפור הצלחה שלי ועיקרו סוג הניתוח שתרם להצלחה שלי. להצלחה בשליטה העצמית במלחמה התמידית שלי נגד ההשמנה. אשמח אם לפוסט הזה ישתרשרו הפוסטים שלכם לסוג הניתוח שהציל אתם ותרם להצלחה שלכם נגד ההשמנה. אשמח להתחיל ולתרום את חלקי בסיוע לאחרים אחר סוג הניתוח שיכול להתאים להם.
אתם יודעים שאחת השאלות ששאולים תמיד מועמדים לניתוח הוא איזה ניתוח מתאים להם וזו התלבטות ממשית וממושכת ולאחריה יש אולי מחשבות לגבי בחירת הניתוח.. האם עשו בחירה נכונה ומה היה אילו היו בוחרים סוג אחר של ניתוח.
במקרה שלי אני הצלחתי עם סוג אחד של ניתוח וזה התמונה האישית שלי. בתיאור המקרה שלי אני אולי יכול לסייע לאחרים לבחור מה מתאים להם בהתאם למה שהם רוצים לגבי עצמם. בהחלט יכול להיות שהתיאורים יכוונו אותם דווקא לניתוחים אחרים. התיאור שלכם לגבי סוג הניתוח שהציל אתכם מהשמנה אולי אולי התיאור שעשוי להציל אותם מניתוח שלא מתאים להם. למקסם את ההצלחה עבורם. לפחות ננסה.

אני מתחיל מתחת להודעה זו
בוקר טוב,
רוייקו

 

[רוייקו]

סוג הניתוח שהציל אותי

אתמול הגעתי לסגירה קטנה נוספת. כעת אני סגור על תשע וחצי. סגרתי עוד חצי וכעת אני בקושי מצליח לאכול מוצקים. אני מסוגל לאכול אבל מאוד לאט.
שוב אני מוריד במשקל אחרי שכמעט שנה שלמה רק עליתי. עליתי מאוד לאט. בשנה וחצי העליתי 10 קילו. אני אדם שאוכל כל אימת שיש אוכל. שימו לי אוכל מול העיניים ואני אוכל בלי כל קשר לתחושת רעב. כשחבריי "הבריאים" אוכלים ארוחה אחת משביעה ויגעו באוכל שוב רק מחר בבוקר, אני אחזור ואוכל עוד ועוד פעמים. כל אימת שיתחשק לי. לא מדובר באוכל מאוד משמין שאני רעב אליו. אני אוהב דווקא נשנושים קטנים של אוכל טוב. קצת לחם עם גבינה, סלט פה, סלט שם.. סלט פירות קצת, פרי פה, פרי שם.. מעדן כזה או אחר. אבל החולשה האמיתית שלי היא אוכל ביתי. אני מסוגל לחסל את הסירים שבישלתי בלי קשר לרמות הרעב. הבעיה היא זמינות. ככל שאוכל זמין לי, כך אני צורך אותו ומחסל אותו.
כשיש לידי חברים ואורחים, אני שמח להאכיל אותם ולפנק אותם. זה מציל אותי מלאכול כל מה שבישלתי.
סגירת הטבעת גורמת לי לאכול הרבה פחות פעמים. הפעמים זו הבעיה שלי. הזמינות של אוכל גורמת לי לחזור ולאכול ושוב ושוב. וההצלחה שלי עם טבעת סגורה נובעת מעצם העובדה שכדי לאכול ממש ולהכניס את האוכל לקיבה ולהזין את עצמי, אני חייב לשבת ולאכול ממש. אני לא יכול להתעסק אינסוף פעמים עם האוכל שבישלתי או הזדמן לי פה ושם.
להתעסק עם האוכל שוב ושוב זה עסק מתיש עם טבעת סגורה כי האוכל לא נכנס בשיטה מהירה של חטיפת אוכל. לשם כך סגרתי אתמול את הטבעת עוד. אני רוצה להביא את עצמי למשקל של 60 או 62 קילו. כעת אני שוקל 67. לפני חצי שנה פתחתי את כל הטבעת במיון. המשקל שלי עמד על 65 קילו ואז החלה עליה מזדחלת במשקל. אז החלטתי לסגור את הטבעת. סגרתי כל שלושה שבועות קצת. מה שפותחים במהירות חייבים לסגור בהדרגה. אי אפשר לסגור טבעת שהיתה על 8 וחצי וניפתחה לגמריי (הרופאים רוקנו אותה במיון) בסגירה חד פעמית של אותה הכמות. וכמובן שהרגשתי תסכול מסויים שאי אפשר לסגור מייד את הכל ולסתום את הפה. עברו עוד כמה חודשים ואמנם העליה נעצרה. עליה שהביאה אותי למשקל של 72 קילו. הרגשתי נורא במשקל הזה וכאבי גב שהיו לי התעצמו.
אני עם טבעת על מעקף קיבה מאז 2004. את המעקף עברתי ב 1999. המעקף לא הצליח להגביל אותי בפעמים שניגשתי לאוכל ובהמשך הנפחים של האכילה הלכו וגדלו והחזרתי את המשקל.
אני זקוק לאפקט שימנע ממני לחזור ולעסוק פעמים רבות באכילה. רק כך אני מצליח לרזות ושמור על משקל תקין.
בשבוע האחרון קניתי שוב כמה ג'נסים במידה 28 (38) אחרי שרוב המכנסיים שהיו לי בשנים האחרונות כבר לא עלו עלי. הסתכול הלך והתגבר כל החצי השנה האחרונה כי המשקל רק עלה ועלה ועלה מאז שפתחתי את הטבעת. גם קודם לכם לא סגרתי די הצורך את הטבעת ואני מדבר על שנה - שנה וחצי של עליה במשקל. סוף סוף החזרתי את השליטה על האכילה ואני מצליח להוריד את המשקל.
עד כדי כך מגבילה הטבעת כשהיא סגורה שאי אפשר לשתות במהירות, אי אפשר לאכול במהירות. חייבים לשבת ולאכול הרבה מאוד זמן ארוחה אחת קטנה. החסרון הוא שקשה לאכול כל דבר ומגוון המזונות מצטמצם ביחס לסוגי הניתוחים האחרים.
אני לא יודע אם הייתי מצליח להוריד את המשקל ולשמור עליו עם סוג אחר של ניתוח. ברגע שנותנים לי חופש אני לוקח אותו ובגדול.

 

[קוביd1]

שלום רוייקו

שמח לפתיחת השירשור. מנהל פורום לשעבר שהקים את הפורום ,מנסה לתת רוח חיים לפורום שבזמן האחרון די יבש.
חברים תכתבו כל אחד ותתיחסו
אז אני עברתי את הניתוח לפני מעל 12 שנה בגיל 52 לא בשביל להיות דוגמן אלא בגלל בעיות בריאות של יתר לחץ דם של סכרת שהגיעה לרמה של 200 ויתר עם טיפות תרופתי ,לשימחתי ואני מקווה שימשך ככה ,עשיתי ניתוח אחד ולא התנסתי בכמה סוגי ניתוחים כמו שאחדים עשו ,תודה לאל הסכרת ירדה יתר לחץ הדם נשאר טיפה גבוה בטיפול תרופתי ,סגרתי את הטבעת במשך השנים רק פעמיים בהתחלה ,אני סגור על 2.7 בטבעת האמריקאית הישנה
מאחל לעצמי עוד הרבה שנים בידידות עם הטבעת



קובי

 

[רונה גימל 1]

הטבעת שהצילה אותי. 3.4 שנים, 55 ק"ג פחות...

למי שמכיר (כל הוותיקים) ולמי שלא.
נותחתי לפני 3 שנים ו-3 חודשים וחצי... מ-126 ק"ג ירדתי ל-71 ק"ג. מאשה שמנה, מסורבלת, כבדה, קצרת נשימה, שונאת את עצמה, נמנעת מארועים, שונאת להתלבש, מתעבת לקנות בגדים, מסבה עין מהמראה, מצדדת מבט מחלונות הראווה בהן משתקפת דמותי, הולכת בקושי, מהדסת בעליות, מקרטעת במדרגות, הפכתי ל...

טוב, מה? אני צריכה לספר לכם?
מספיק שאגיד לכם שאני אוהבת אוהבת אוהבת את מי שהפכתי להיות. אני מלכת הבגדים היפים, נראית נהדר, ומציצה במראה בכל הזדמנות בגאווה גדולה.

קשה להאמין. גם לי קשה להאמין שזו אני.

הבעייה היא אחת. למרות כל הירידה העצומה הזאת, לא הפנמתי באמת את עניין האכילה הנכונה ובלי הטבעת הייתי כושלת שוב.

למרות חסרונותיה, היא ידידתי הטובה ביותר. המלאך השומר שלי.

 

[קוביd1]

השרשור מחכה לסיפורים נוספים

 

[רוייקו]

אולי שנתחיל אנחנו הותיקים ונמשוך חדשים

שנמצאים שנה מהניתוח ויותר, מנותחים של כל סוג ניתוח. מקווה שתהיה הענות.
שבת שלום נעימה וקסומה

 

[קוביd1]

אנחנו התחלנו

וכרגיל אין היענות


קובי

 

[אור יחיד]

נהנית לקרוא את סיפורי ההצלחה , נותני

מוטיבציה מספר 1.
ממרום 3 השבועות שלי ....מקווה שיהיו עוד.

 

[לחזור לעצמי]

הרבה זמן שלא ביקרתי פה....

אז ככה אני מלי ונותחתי עי אבינוח לפני שנתיים וחצי....הורדתי מאז הניתוח ועד היום 22 קילו..אומנם ירידה איטית אך הספקתי ללדת באמצע....(בהריון עליתי רק 9 קילו שעפו מיד עם הלידה... אז יש לי עוד 8 קילו ליעד האישי שלי...( נכנסתי לניתוח עם 93 ק"ג ואני רוצה להגיע ל 63.... לא רוצה להיות מקל סנוקר טוב לי עוד 8 קילו ואני מרוצה! שיהיה בהצלחה לכולם

 

[שמחה37]

סוג הניתוח שלי שרוול

אז כן בקיץ 5 שנים ימלאו לשרוולי

ממרומי וויתקי בעזרת השרוול הצלחתי להשיל מסה נכבדה ממשקלי

אבל החל מהשנה השלישית העבודה כבר עלי.

הקיבולת עדיין קטנה אבל הבחירה של המזון חייבת להיות שלי.

אם היום הייתי צריכה לעבור מחדש את הניתוח נראה לי שהייתי בוחרת במעקף

ולמה? כי בתחושה שלי החלק של השמירה במעקף יותר קל בגלל התת ספיגה.

יכול להיות שאני טועה .

בהצלחה לכולנו

שמחה

 

[גברת ע]

אשתף גם קצת ממרום מספר החודשים שלי

אני 9.5 חודשים אחרי ניתוח שרוול, השלתי ממשקלי 42 ק"ג ואני נמצאת בערך 5-6 ק"ג ממשקל היעד שמוגדר כBMI תקין.
האמת שגם אם אני לא אגיע למשקל יעד הזה זה בסדר גמור מבחינתי להשאר כמו שאני עכשיו כי אני בריאה, פעילה, מלאת אנרגיה,וזה מה שחשוב.
אני יודעת שאני עדין בהתחלה ויש עוד המון עבודה לפני, גם ברמה של לשמור יותר ולשים לב מה אני אוכלת ואיך במיוחד עכשיו שאני מתקרבת לסוף ה'ירח דבש' וגם עבודה מהפן הנפשי של קבלה עצמית ואיך אני תופסת את מי שאני, הראש עדין ראש שמן והמחשבה מבחינת תפיסה עצמית היא של בנאדם שמן, אני לא רואה במראה מישהי רזה או 'נורמלית' אלא את האני השמן שהיה לפני הניתוח.

לא כלכך בטוחה מה עוד לכתוב ולשתף אבל אשמח לענות אם יהיו שאלות על הניתוח, התהליך ובכלל.

שבוע טוב לכולם

 

[לא יכבה בלילה נרה]

עונה גם אני.

אז אמנם אני עדיין באמצע תהליך ההרזיה, ואמנם עוד לא הוכחתי את עצמי לאורך תקופה ארוכה מאד, אבל בכל זאת ירידה משמעותית.

העלתי תמונה ממש לא מזמן, אך עדכנתי אותה נכון לאתמול בלילה.

אז נעים מאד, שמי יהודית.
עשיתי טבעת אצל ד"ר אבינוח ב-28 ביולי, 2010.
זה היה מספר חודשים אחרי שהתחתנתי, כשאז הבנתי שהמשקל מפריע לא רק לי ומשפיע לא רק עלי.
הייתי בריאה באופן כללי, אבל התחלתי להרגיש, ככה בקטנה, את הגב, את הרגליים...

משקל השיא שאני יודעת עליו (כי לא היה לי משקל בבית בהתחלה) הוא 159.4 ק"ג.
כיום אני פחות 50 קילו.

כבר לא נשואה, אך נהנת מהירידה.
לא יכולה להגיד שזה "שינה לי את החיים" כמו שאחרים אומרים (לפחות בינתיים), אך כן מרגישה טוב יותר, נהנת מקניית בגדים כי פתאום יש המון דברים שעולים עלי והבטחון העצמי שלי עלה באופן די משמעותי.

קשה לי עם הטבעת כי האכילה אצלי רגשית והצורך לדחוף אוכל עודנו קיים, אך אני לא מתחרטת לרגע.
בהצלחה לכולנו!

 

[קוביd1]

ואווו איזה הבדל חבל"ז

 

[לא יכבה בלילה נרה]

 

[חמישית נסיכה]

מצטרפת גם

אז עברתי ניתוח טבעת לפני שנתיים וחצי.
ירדתי 25 קילו.
אי אפשר לומר ששיניתי את הרגלי האכילה שלי,
להפך, צר לי לומר שההרגלים נעשו רק יותר גרועים

כי עד הניתוח בעיית האכילה שלי התמקדה בכמויות רבות,
ועכשיו כשבעיית הכמויות נפתרה,
נהיה בעיית מתוקים חמורה!!
שאותה גם עשר טבעות לא יצליחו לכבות

אבל משתדלת מאד לפחות לעמוד על אותו משקל,
ולפחות לא לעלות.
גם אני כמו רוייקו כל הזמן עסוקה באכילה,
ואם אני לא יוצאת או עסוקה במשהו אחר,
אני מוצאת את עצמי רוב הזמן במטבח מנשנשת
או מחפשת נישנוש.
אז לחדשים.
אין פתרונות קסמים!!
לא רוצה לייאש, עדיין הניתוח יעיל עבורי,
אבל בהחלט לא קל.
בהצלחה לכולם!

 

[ליבי3617]

הניתוח שהציל אותי

והניתוח שאני מזוהה איתו... השרוול כמובן.
נותחתי לפני כמעט 6 שנים (המשורוולת הותיקה ביותר באינטרנט היום והותיקים ותיקים זוכרים אותי עוד לפני הניתוח שלי).
לפני זה הסתייגות קלה.. אני לא חושבת שמישהו מאיתנו יכול (או רשאי) לעזור למנותח לבחור סוג של ניתוח. כל אדם יבדוק מול כל הניתוחים מה הוא מעדיף ואיזה ניתוח יתחבר לאורח החיים שלו.
בכל ניתוח (ולא רק בטבעת או שרוול - גם במעקף) צריך להקפיד ולשמור על ההישגים.

ראיתי מנותחי מעקף שלא מסוגלים לרדת מרף מסויים או עולים במשקל וראיתי מנותחי טבעת ושרוול שגם הם עולים או נתקעים.

הניתוח עזר. לא הציל.
הוא תרם - ולא היה הפיתרון הסופי בהחלט.

אותי הניסיון לימד שתמיד צריך לעבוד קשה. כמו שאמרו לנו בשיעורי קואוצ'ינג: המילה הצלחה מופיעה לפני המילה עבודה רק במילון.
מי שרוצה להתמיד ולהצליח חייב לעבוד בזה. בכל תחום...
אני עובדת בלהצליח ולהישאר רזה. כבר שנים.
איך? אז הנה:

קודם כל הקפדה על שתיה מספיקה. תא רווי שורף יותר שומן והניסיון מראה שמי ששותה מספיק גם יורד במשקל.

לא עליתי מ 0 ל 180 קמ"ש בדקה ואני ממליצה לא לעשות דברים כאלה - מי שנהיה פתאום פריק של בריאות מייד עם הניתוח ומתגורר בחדר כושר, מגלה שיש דבר כזה דינמי שנקרא "חיים" והחיים מלאים באירועים ורצופים בשינויים. רווקים מתחתנים, זוגות מרחיבים משפחה, אנשים משנים עבודות או מקום מגורים והספורט שהיה עד כה אינטנסיבי לא כל כך מצליח עכשיו. בקיצור חברים, לא לעשות משהו שאתם לא יכולים להתמיד בו.

אין צדיק בארץ שלא יחטא - בהמשך למשפט הקודם, יש נפילות. תמיד יהיו.. גם אני מוצאת את עצמי משקיעה את יגוני באייס קפה עסיסי לפעמים. ולא אוהבת את כל יפי הנפש שטוענים ל"תהליך". כן, זה תהליך ותהליך ארוך טווח. אני לא קדושה ומעולם לא הייתי. ברגע שאני נותנת לעצמי מקום לדברים קצת פחות טובים (מי אמר קליק שוקו בננה ולא קיבל?

) אז אפשר גם לדאוג לכך שרוב השבוע כן יעבור בסדר.

הניתוח הוא לא רק הפרוצדורה עצמה - הניתוח מורכב מהפרוצדורה וגם ההתנהלות אחריה - בין אם אלה ניתוחים שמצריכים מעקב נכון של המנתח, התעסקות עם גוף זר כמו הטבעת, עם הקניית הרגלים או התעסקות עם ויטמינים.
אישית בחרתי בשרוול ולמדתי אותו תוך כדי. פחדתי מהטבעת כי הכרתי הרבה מנותחים שלא הצליחו ולא הייתי מצליחה בעצמי, לולא הייתה לי האפשרות המשורוולת לאכול כל מה שאני רוצה באיזו שעה ביום שאני בוחרת.. וגם לא רציתי מעקף בגלל התת ספיגה שיכול לגרום חוסר בויטמינים שהיה לי ממילא.

והטיפ האחרון: מודעות היא שם המשחק. אני לא צריכה לגור על המשקל אבל מספיקה לי ביקורת אקראית על המשקל ועל דרך ההתנהלות שלי בתקופה מסויימת. אני יודעת מתי לשמור על הפה ומתי להתיר את הרסן ולהרשות לעצמי קצת יותר (בעיקר בסופי שבוע וחגים).

אז זהו, חפרתי מספיק

לילה

 

[מרים 882]

הי ליבי

קראתי במשוורולים שאת פותחת קבוצת תמיכה
אני מאוד מאוד רוצה להשתתף בה.
תוכלי לשלוח לי מסר עם פרטי מיקום?

 

[ליבי3617]

היי מרים

שלחי לי מייל עם הטלפון שלך ואצור איתך קשר לקראת פסח עם פרטים מדוייקים.

 

[DBZI]

הניתוח שהציל אותי - שרוול

הייתי הר אדם 188 ס"מ במשקל 144 ק"ג והכי חמור הייתי בן 59 לפני תשעה חודשים... מבוגר ועייף מאין ספור דיאטות ותרופות פלא שעזרו רק למשווקים אותם.
בגיל כזה מופיעות מחלות "קטנות" טרום סכרת (160), לחץ דם (180/120) אחרי צינתור עם שני סטנטים, מחלת כלי דם ובצקות ברגליים, קשיים בנשימה, הפרעות שינה... כולסטרול ושומנים בדם בשמיים... בקיצור "אלטה קאקר" אמיתי.
כשהבשילה בתוכי ההחלטה במאי 2012 ביצעתי אותה ללא היסוס. נותחתי ע"י פרופ' רובין ("הנורא") ביוני 2012 במדיקל סנטר בהרצליה.

היום, תשעה חודשים אחרי...אני במינוס 52 ק"ג, חתיך אמיתי... רץ מדי יום 6-7 ק"מ בלי מאמץ מיוחד, ישן 8 שעות מבלי להתעורר... אין זכר לסכרת ולמחלת כלי הדם, לחץ הדם שלי נמוך (90/60) במיוחד הכולסטרול והשומנים מתחת לנורמה (בלשון המעטה) והכי, הכי, הכי חשוב אני מתכנן למות בגיל 100 לפחות...

חזרתי לאהוב ואני מאושר להיות נאהב...
ויותר מכל אני אוהב את עצמי... קיבלתי מתנה והזדמנות שנייה לחיים ואני מתכוון לנצל אותה עד תום...

 

[קוביd1]

כמה כייף לשמוע הרבה בריאות