שרשור סופ"ש

[נחמנית]

יש לו מתורגמנים

יושב איתו מבוגר שמתרגם לו הכל בזמן אמת לשפת סימנים. בשיעור היו שניים - אחד שתרגם לו לשפת הסימנים והשני שתרגם לאנגלית את מה שהוא אמר לשאר החדר. למה היו שניים? כנראה בגלל שמדובר בשעה וחצי מאוד אינטנסיבית. הוא מסוגל לקרוא שפתיים אבל לא בכזאת מהירות. והיכולת שלו להשתתף בשיעור בלי מתורגמן מוגבלת. הוא אמביוולנטי לגבי זה. בסופו של דבר הוא רואה במתורגמן יותר צורך של הסביבה מאשר צורך שלו - הסביבה לא יכולה להבין אותו בלי זה. מצד שני, הוא לא רוצה מבוגר נלווה מסתובב אחריו כל היום. הוא יוצא עם חברים ומתקשר בלי מתורגמנים וכו.
&nbsp

 

[een ogenblik]

היום, לפני שבע שנים, הגענו לקזחסטן בפעם הראשונה

אין כמו הליך אימוץ בינלאומי כדי לגרום לאדם לשאול את כל השאלות לעיל בצורה עמוקה. טוב, אולי לא כולם, אבל אצלנו זה היה כך. זוג ישראלים המגדל ילדה פלמית הנראית קזחית. יכול להיות עולם שלם של אפשרויות יהיה פתוח בפניה, יכול להיות שבכל מקום תהיה תלושה וזרה.

וכן, ההחלטה של הוריו הייתה אמיצה. אמיצה כי הקשיים בכיתת שילוב לכאורה גדולים יותר, אך לאדם השומע כלכך ברור ומובן מאליו שצריך להשתלב בחברת שומעים, שהרבה לא שוקלים כלל את הרגשת הזרות המתלווה לגידולו של חרש בחברת שומעים. הרגשת זרות המובילה פעמים רבות לבעיות בזהות העצמית.
ומצד שני, כי תמיד יש צד שני, קשה יותר להשתלב בחברת שומעים (והחברה הכללית היא חברת שומעים, כך שכמעט חייבים להשתלב בה כדי לחיות חיים מלאים) כאשר מנותקים ממנה ילדות.

מה שאומר ששתי ההחלטות הן אמיצות, כי כל אחת מהן מובילה לחיזוק משהו אחד והחלשה של משהו אחר. אדם שלם עם עצמו יחשוב שהדרך בה גדל והתפתח הייתה הדרך הנכונה (בהנחה שהיא הייתה סבירה), כך שכנראה זו *ה*שאלה - איך ליצור בילד הרגשת שלמות פנימית.

 

[forglemmigej]

בכתוביות לסדרות וסרטים יש היום את המושג (hi (Hearing Impared

הכוונה היא אקסטרה לחרשים ,מסבירים איזה סוג של מוזיקה יש בכל רגע נתון, אם דלת נטרקת, אם מכונית עצרת וכו'.

 

[נחמנית]

זה ממש מעניין

אני קוראת מחקרים על התפתחות שפה של ילדים סינים שאומצו על ידי אנשים מקנדה הצרפתית. לדברי המחקר הם לא שמעו יותר סינית בכלל (נשמע לי אמין באופן גבולי בהתחשב בכמות ההגירה הסינית לקנדה, אבל נו בסדר). ואת אומרת משהו נורא נכון - מה תחושת השייכות שתווצר לילד בתוך דבר כזה. קראתי ספר לפני המון זמן (שהיה בינוני בפני עצמו, אם אני זוכרת נכון) על אימוץ חוצה גבולות שכזה של אסייתית לתוך משפחה דרומית אמריקאית והחיפוש שלה אחרי ריח האוכל המוכר.
&nbsp
מצחיק איך המעבר לארה"ב החזיר לי לראש את המחשבה על התחושת שייכות ומקובלות חברתית (לא במובן של להיות מלכת הכיתה אלא במובן של לא להיות דחוי). בקנדה אנשים לא היו שיפוטיים כל כך. היתה אמא חד הורית בגן שבחרה תרומת זרע ממישהו שנראה הכי שונה ממנה שאפשר כי היא אוהבת את פלטת הצבעים הזו. יצאה ילדה קופי שלה בצבעים שונים לגמרי. היו המון זוגות חד מיניים, הורים חד הוריים, הכל מהכל. ילד בן 3 לבוש שמלות ולק. הכל היה בסדר. גם ילדים עם נטיות אלימות לא היו דחויים חברתית. ומצד שני אף אחד לא התקרב יותר מדי, בגלל אותו מרחק מאפשר. חבל שזה לא בא מעורבב עם קצת אכפתיות ים תיכונית.
&nbsp
ודרך אגב. הבחור נולד למשפחה של שומעים וגדל ככה. הוא אומר שדווקא הבחירה בבית ספר לחרשים הכינה אותו לחיים בתוך קהילת שומעים, כי היא אפשרה לו לצמוח בבטחון עצמי ותחושת קבלה עצמית. הוא אומר - הקושי האמיתי של חרש בתוך שומעים היא של השומעים שמתקשים להבין אותו ולא להפך. אפשר לחשוב עד כמה זה נכון, אבל בכל מקרה מרתק לשמוע בחור בן 20 שהבין את הקושי שעמד מול הפנים של ההורים שלו.

 

[een ogenblik]

מחקרי התפתחות שפה

אוהבים ילדים שאומצו באימוץ בינלאומי.
אם אנו מדברות על אותו מחקר, הכוונה להכרות פעילה עם השפה, ולא לשמיעה שלה לפעמים בצורה אקראית ברחוב. כמובן ששמיעה פאסיבית רציפה עוזרת לשימור שפה, אבל שמיעה אקראית משולה לאי-שמיעה במובן של הכרות עם השפה. מדובר על ילדים שאומצו בינקותם, ולא בגיל שכבר הגיבו לשפה בצורה ישירה. למרות שהילדים לא נחשפו לסינית (אקטיבית בוודאי שלא, ופאסיבת ברמה שאינה נחשבת), עדין תת המודע שלהם הגיב לסינית (מנדרין, נדמה לי) בצורה דומה יותר לילדים ממוצא סיני ששמעו את השפה בבית (וכנראה גם השתמשו בה בצורה אקטיבית) מאשר לילדים ששמעו מלידה רק צרפתית בבית.
המחקר הזה מאשש מה שאמרה לי חברה בלשנית כמה שנים קודם לכן על כך שאם כאוס תרצה אי פעם ללמוד רוסית, כל מה שתצטרך לעשות הוא "להזכר" בה, וזה למרות שבגיל רבע לשלוש עדין לא עשתה שימוש אקטיבי בשפה (ילדת בית ילדים קלאסית - ההבחנה בקזחסטן הייתה עיכוב בדיבור, אך ברגע שהיו לה אנשים שהקשיבו לה ולא רק הנחיתו הוראות הצליחה להשתלט על עברית בעשרה ימים ועל פלמית בשלושה חודשים, כך שעיכוב הדיבור, למרות שהיה אמיתי, לא היה מהותי, ומאז שעזבה את קזחסטן לא שמענו עליו). ניסינו למשוך את החשיפה לרוסית ככל שיכולנו (איננו דוברי רוסית), ובשנה הראשונה אפשר היה לראות שהיא מזהה רוסית מרחוק, אך עכשיו אם איננו מציינים בפניה את הרוסית בסביבה, היא אינה שמה לב בכלל. וזו הייתה הנקודה במחקר - למרות שהמודע שלה אינו שם לב, תת המודע שלה כנראה עדין מזהה.

הגירה בגיל צעיר, גורמת לחלק מהאנשים לחפש את מה שהיה מוכר בילדותם, גם אם לא אומצו. אמו של האיש נולדה בסיביר בזמן מלחמת העולם השניה, והגיעה לישראל בגיל שבע אחרי נדודים ברחבי אירופה ממחנה פליטים אחד למשנהו. כשהגיעו לעזור לאיש בקזחסטן, היא לא הפסיקה להתפעל מאיכות האור. *זה* מה שהיה חסר לה כל החיים, והיא אפילו לא ידעה.

 

[נחמנית]

השאלה היא כמה אקראית היא השמיעה האקראית

בטורונטו את שומעת מהגרים סינים מדברים כל הזמן. קורסים לסטודנטים בינלאומיים מבקשים ספציפית מהסינים לנסות לדבר אנגלית לפחות כמה דקות ביום אפילו עם סינים, אבל עם מישהו. נכון שבקנדה הצרפתית יש פחות מהגרים סינים, אבל עדיין, ייתכן שמדובר בחשיפה יומיומית.
ומצד שני, כדי לא להיות סתם רעה. מחקרים שמראים ב- FRMI (אם את מכירה, בתפוז אתה אף פעם לא יודע עם מי אתה מדבר), שהפעילות המוחית מתבצעת באותם אזורים של דו לשוניים או שפת אם זה מעניין. חשוב לזכור שמה שזה מראה זה את היכולת להפרדת צלילים. כל שפה משתמשת בקשת צלילים אחרת. תינוקות צריכים ללמוד להפריד את הצלילים כדי להבין את המילים של השפה. להפריד "ל" מ"ר" או "כ" מ"ח" (זה כבר קשה בהגייה האירפואית של ימינו בעברית). כל תינוק נחשף לשפה אחרת ולכן בונה לעצמו קשת צלילים אחרת. לדוגמא, ישראלי ממוצע לא באמת מצליח להגות TH, ולא שומע את ההבדל בין A ארוכה ל A קצרה כי אין לנו את זה. הראו שילדים מאומצים מסין יכלו להבדיל את הטונים באופן דומה לדוברי מנדרינית מלידה.
כלומר, יתכן שכאוס (זה כינוי או שם?) תוכל להגיע למבטא יותר מדוייק אם היא תחשף לרוסית בהמשך החיים בהשוואה לאדם שלא נחשף לרוסית בינקות. בגלל עיכוב הדיבור לא ברור אם היא הגיעה לשלב שבו היא גם מתחילה להבין מבנים תחביריים רוסים (להבנתי זו לא שפה פשוטה וגם דוברי רוסית שפת אם לא מגיעים לשליטה מלאה בכל החוקים התחביריים בגילאי בית ספר חובה ראשוניים).
&nbsp
אני מקווה שזה היה ברור, קצת קשה לי למצוא את המונחים הנכונים בעברית ולא לתרגם ישירות מאנגלית.
&nbsp
דרך אגב - באמירת שוליים. מה שמדהים בעיני זה שהם מצליחים למצוא את האפקט הזה אצל ילדי בית יתומים, שסביר להניח, לא נחשפו לשפה ברמה ובכמות של ילד נורמטיבי.

 

[een ogenblik]

לא, א, פעם אי אפשר לדעת בתפוז (או באינטרנט בכלל)

זה לא שהשכלתי הפורמלית כוללת מידע על FMRI, זה סתם שאני חיה כבר מעל 25 שנים עם איש שזה נופל בתחומו המקצועי.
אה, וכאוס זה כינוי. אני לא עד כדי כך אכזרית שאקרא ליצור אנושי תחת אחריותי בשם כזה בצורה רישמית.

אנו כנראה מדברות על אותו מאמר, כי אני ממש זוכרת את מה שאת כותבת, רק שעבר די הרבה זמן מאז שקראנו אותו. באותה תקופה ניסיתי להסביר בפורום אימוץ מדוע המאמר הזה אינו סתם *המצאת הגלגל מחדש* כפי שהורים רבים מעולם האימוץ הבינלאומי מכירים מילדיהם בפועל. בדקתי מה כתבתי אז (בנובמבר 2014) וראתי שזה היה מאמר תגובה למאמר אחר, רק שאת הראשון איני חושבת שמצאתי. אז כתבתי על המאמרים:
"הנסיון שלנו הוא זה שגרם לנו לתהות על המאמר, והאם הילדים הגיבו ספציפית לסינית, או פשוט הגיבו כמו דו-לשוניים (כמו שכאוס הגיבה לטורקית, למרות שאין זו שפה ממאגר השפות שלה*). ככל הנראה המידע הזה לא נבדק במחקר המדובר, אבל כנראה כן במאמר הקודם. יכול להיות שזהו שורש הטענה לסתירה בין המאמרים, כאשר המחקר הקודם טען שלא השפה הראשונה "האבודה" היא זו שגורמת לילדים להגיב, בעוד במחקר הזה לא בדקו משהו אחר מלבד השפה הראשונה, ולכן היא נראית כמשפיעה."
(* כאוס נחשפה לקזחית בבית הילדים, אך יחסית מעט ועם עיכוב השפתי שלה, ברור שאי אפשר לטעון לידיעת השפה הקזחית. זה לא מנע ממנה לזקוף אזניים כאשר שמעה אנשים מדברים טורקית, שאמנם אינה קזחית, אך דומה למדי במצלול.)
"העדפת אנשים למה שנחשפו אליו ברחם ובתקופת הינקות הראשונה היא דעה מקובלת. אבל המחקר הזה לא דיבר על העדפה, הוא בדק רישום פעילות מוחית. מה שגילו הוא שילדים שאומצו מסין ואין להם מושג בסינית, עדין מוחם מגיב לשפה הסינית כדוברי השפה.
יש הרבה שאלות על מסקנות העולות מכך, על החלוקה לקבוצות ביקורת, אבל הפעילות מוחית הזהה אינה בגדר העדפה בלבד. העדפה היא משהו גלוי על פני השטח, בעוד כאן לא הייתה שום העדפה גלויה לסינית, אלא זיהוי תת-הכרתי."

 

[ניריתסקוטלנד1]

כל כך מענין.

 

[shuttles3]

מרתק לקרוא אתכן, תודה

 

[שיגרמ]

נושא מורכב

הנושא קרוב לליבי ובעבר הייתי קשורה למיח"א בישראל (ארגון שמחנך ילדים חירשים ולקויי שמיעה). זכורה לי בחורה אחת שעברה ניתוח שתל היתה משולבת בבתי ספר רגילים ובכל זאת לקראת סוף שנות העשרה שלה בחרה להתחבר לקהילת החירשים כקהילת השייכות ולא לקהילת השומעים. היה דיון מאד מעניין על תחושת שייכות. ואגב היא לא היחידה. בכלל הנושא הזה לא פשוט ויש דילמה גדולה תלוי מאד גם אם ההורים שומעים או לא. הדילמה מתעצמת כשצריך לעשות בחירה בגיל מאד צעיר לגבי ניתוח השתל (שבלול) ויש לזה השלכות משמעותיות מאד לכל החיים. זה ניתוח מאד מסובך שמבטל את האפשרות לשמיעה ללא השתלת יש סיבוכים לפעמים. אגב, בשפת הסימנים יש בהחלט סלנג והשפה הישראלית לא דומה לאנגלית ממה שראיתי.

 

[שיגרמ]

נושא מורכב