שרשור עודד את השמנה....
שלום
מאחר וכלו כל הקיצים...הבאתי את עצמי לטבח בפורומים..שוב
אז ככה
אני היתי רקדנית במקצועי(ההארד קור,זה שאתה שוקל 20 קילו ו5 שעות ביום עומד על 2 אצבעות)
כרגע אני בלימודים בחול לשם הסבה מקצועית
אני סובלת מהפרעות אכילה(גם מההארד קור,צום מוחלט או 10000 קלוריות ביום כשמטרת המשחק היא להקיא כמה
שיותר מהן),אני מטופלת...כבר כמה שנים כמה טיפולים,רובם לא עוזרים הרבה
המחלה הזאת הופכת את החיים שלי לגהנום
היו לי המון פציעות שקטעו את הקריירה הגם ככה לא כזאת מוצלחת שלי ומאז אני נאבקת במשקל ובהחזרת
הגוף שלי למצב שאהיה מרוצה ממנו (מבחינת כח ,סיבולת וכו)
בשנה שעברה(גם שנה שעברה שהיתי במדינה שבה אני עכשיו ללימודים),לאחר התמדה ועבודה קשה של
5 חודשים סוף סוף הצלחתי...חזרתי למשקלי המקורי-42 קג,שגרתי היתה מורכבת מאימון של שעתיים בבוקר
שני שיעורי בלט או וריאציות בערב וחייתי פחות או יותר על תוספים...התהדרתי ב12 אחוז שומן עלי וריבועים בבטן
יענו מהמפחידות האלה שאתה שם תמונה בפייסבוק של תראה איזה מפלצת ראיתי בחדר כושר...
כשהגעתי לארץ לחופש,עשיתי אימונים פונקציונלים והתחלתי את הסדנא של עידו פורטל כי זה היה לי "נחמד"
החזקתי במצב הזה חודשיים שלושה והחיים היו יפים
ואז הפרעות האכילה הרימו את ראשן המכוער....
to make a long story short,עכשיו אני בהמה ששוקלת מעל 60 קילו,נראית וזזה כמו חיית משק ובא לי למות.
בן הזוג שלי מאיים לעזוב אותי כי הוא לא רוצה שמנה בטרנינג,ואכן גם כל מה שנשאר לי ללבוש שעולה עלי
זה טרנינג אחד.
במהלך ההתדרדרות כל מאבק שלי בהפרעות האלה היה חסר תועלת..הן גם גוררות דכאון ועוד שלל בעיות התנהגות
כרגע אני מוצאת שלא משנה מה אני עושה ומאיזה כיוון אני תוקפת את זה,אני לא מצליחה לשמור על הדיאטה שלי
אני לא מצליחה להחזיק את שגרת האימונים שלי וכל שיעור שאני או אימון שאני כן מצליחה להביא את עצמי
לעשות גומר אותי מנטלית כי אני כל כך כבדה ושמנה.
אם בעבר היה קל לי יחסית לקום ב5 בבוקר ולצאת לרוץ,זה פתאום נהיה בלתי אפשרי,ואין לי מושג למה
לפעמים אני מצליחה לשבוע שבועיים ואז שוב נשברת
גם לרדת במשקל אני לא מצליחה יותר,זה פשוט לא מגיב יותר לשיטות הרגילות...
כאילו,מה הקטע,איך נהיתי כזה אדם חלש אופי...אולי זה בא עם השומן...
והשומן...
להגיע לשיעור בלט כשאתה נראה כמו מפלצת ליד כולם וארוז בטרנינג הכי רחב שמצאת(שגם הוא כבר צמוד עליך)
גם אם אתה הכי טוב שם....זאת חוויה מאוד לא נעימה(ואחת כמה וכמה כשאתה טוב...כי אז מסתכלים עליך...
וכשמסתכלים עליך מתחילות גם התלחששויות הרחמים,על איזה חבל....ומעניין מה קרה לך שאתה ככה)
בעיקר אני לא מבינה מה השתבש ואיך זה שכבר 4 חודשים אני במצב המפגר הזה של צעד קדימה ו3 אחורה
למה אני לא מצליחה להתחיל ולהמשיך
כעקרון יש מספר דברים שמקשים...אני חיה פה לבד ולכן אין מי ש"ישמור" עלי שלא אתדרדר לבעיות האכילה(ובעבר היה)
אני גם מתאמנת לבד,וזה הרבה יותר בעייתי מאשר מאמן שיושב עליך ואתה חייב להגיע
יש לי המון בעיות כרגע בתחומים אחרים וזה שואב אנרגיה רציני ואני מרגישה שפשוט נגמרה לי האנרגיה והעצבים
וזה יותר קשה להנות מאימון כשהגוף שלך נורא מכוער...כשאתה כבר רזה ויפה,הלכת לרוץ הרמת משקולות
עבדת קשה,ואז אתה מוריד חולצה מסתכל במראה והחיים יפים...אם תראה כרס ועור משתפל ,זה לא יהיה
כזה מספק...
אבל כל זה גם היה לפני 4-5 חודשים כשכן הצלחתי...כך שזה לא תירוץ
הפרעות האכילה...
הן נתון קיים....אני משקיעה המון אנרגיה ומשאבים לטפל בהן...מה שלא משנה את העובדה שכרגע אני צריכה לחיות איתן
וזה המצב,כך שלהציע,אולי תטפלי בהפרעות האכילה ואז תעשי דיאטה לרדת במשקל ותתאמני,זה כמו להגיד
תנסה להוציא ולהכניס את זה מהחשמל....זה נתון שכרגע אני צריכה לחיות מסביבו ואין ברצוני להתחיל לחיות את החיים שלי
רק כש"אפטר" ממנו..כי זה לא יקרה ככ מהר
מתאמנים יקרים
-עצות?תובנות?
-איך אתם מצליחים לשכנע את עצמכם להתאמן כשבא לכם למות?
-יש לכם שיטות להפסיק את מעגל ה"אני אתחיל מחר\שבוע הבא?
-ואם כבר...אולי ננסה את עניין המאמן(לבן הזוג שלי זה עובד יופי...שמתי עליו מישהיא שמתעללת בו במקומי
והוא מתקדם מאוד יפה)...אני לא מכירה פה כלום..מישהו מכיר או יכול לקשר אותי עם מאמן שנמצא
באיזור פריז עד שווזי בצרפת?
-איך מצליחים להפסיק את מעגל העוגיותגבינהגלידה (כשבן הזוג שלי ימח שמו מתהדר בפני ביפי נפש
על זה הוא אוכל גבינה בטעם ווניל על פרוסת לחם מלא בתור קינוח או בתור"פרס"...לך תדחוף את הגבינת כוסיות
בטעם ווניל שלך...ממש קדוש מעונה...)
-עצות איך אפשר לעזור לירידה במשקל כשהרגלת את הגוף שלך ל500-1000 קלוריות ביום במשך כמה שנים
ואתה רק נושם ואתה משמין?
-איך לעזזל אני נפטרת מהמכה הזאת של באמאשליאיןליכח?
גם שמנה גם מתבכיינת וגם חופרת...נורא סקסי
אנשים פה יעמדו בתור להיות חברים שלי....
שלום
מאחר וכלו כל הקיצים...הבאתי את עצמי לטבח בפורומים..שוב
אז ככה
אני היתי רקדנית במקצועי(ההארד קור,זה שאתה שוקל 20 קילו ו5 שעות ביום עומד על 2 אצבעות)
כרגע אני בלימודים בחול לשם הסבה מקצועית
אני סובלת מהפרעות אכילה(גם מההארד קור,צום מוחלט או 10000 קלוריות ביום כשמטרת המשחק היא להקיא כמה
שיותר מהן),אני מטופלת...כבר כמה שנים כמה טיפולים,רובם לא עוזרים הרבה
המחלה הזאת הופכת את החיים שלי לגהנום
היו לי המון פציעות שקטעו את הקריירה הגם ככה לא כזאת מוצלחת שלי ומאז אני נאבקת במשקל ובהחזרת
הגוף שלי למצב שאהיה מרוצה ממנו (מבחינת כח ,סיבולת וכו)
בשנה שעברה(גם שנה שעברה שהיתי במדינה שבה אני עכשיו ללימודים),לאחר התמדה ועבודה קשה של
5 חודשים סוף סוף הצלחתי...חזרתי למשקלי המקורי-42 קג,שגרתי היתה מורכבת מאימון של שעתיים בבוקר
שני שיעורי בלט או וריאציות בערב וחייתי פחות או יותר על תוספים...התהדרתי ב12 אחוז שומן עלי וריבועים בבטן
יענו מהמפחידות האלה שאתה שם תמונה בפייסבוק של תראה איזה מפלצת ראיתי בחדר כושר...
כשהגעתי לארץ לחופש,עשיתי אימונים פונקציונלים והתחלתי את הסדנא של עידו פורטל כי זה היה לי "נחמד"
החזקתי במצב הזה חודשיים שלושה והחיים היו יפים
ואז הפרעות האכילה הרימו את ראשן המכוער....
to make a long story short,עכשיו אני בהמה ששוקלת מעל 60 קילו,נראית וזזה כמו חיית משק ובא לי למות.
בן הזוג שלי מאיים לעזוב אותי כי הוא לא רוצה שמנה בטרנינג,ואכן גם כל מה שנשאר לי ללבוש שעולה עלי
זה טרנינג אחד.
במהלך ההתדרדרות כל מאבק שלי בהפרעות האלה היה חסר תועלת..הן גם גוררות דכאון ועוד שלל בעיות התנהגות
כרגע אני מוצאת שלא משנה מה אני עושה ומאיזה כיוון אני תוקפת את זה,אני לא מצליחה לשמור על הדיאטה שלי
אני לא מצליחה להחזיק את שגרת האימונים שלי וכל שיעור שאני או אימון שאני כן מצליחה להביא את עצמי
לעשות גומר אותי מנטלית כי אני כל כך כבדה ושמנה.
אם בעבר היה קל לי יחסית לקום ב5 בבוקר ולצאת לרוץ,זה פתאום נהיה בלתי אפשרי,ואין לי מושג למה
לפעמים אני מצליחה לשבוע שבועיים ואז שוב נשברת
גם לרדת במשקל אני לא מצליחה יותר,זה פשוט לא מגיב יותר לשיטות הרגילות...
כאילו,מה הקטע,איך נהיתי כזה אדם חלש אופי...אולי זה בא עם השומן...
והשומן...
להגיע לשיעור בלט כשאתה נראה כמו מפלצת ליד כולם וארוז בטרנינג הכי רחב שמצאת(שגם הוא כבר צמוד עליך)
גם אם אתה הכי טוב שם....זאת חוויה מאוד לא נעימה(ואחת כמה וכמה כשאתה טוב...כי אז מסתכלים עליך...
וכשמסתכלים עליך מתחילות גם התלחששויות הרחמים,על איזה חבל....ומעניין מה קרה לך שאתה ככה)
בעיקר אני לא מבינה מה השתבש ואיך זה שכבר 4 חודשים אני במצב המפגר הזה של צעד קדימה ו3 אחורה
למה אני לא מצליחה להתחיל ולהמשיך
כעקרון יש מספר דברים שמקשים...אני חיה פה לבד ולכן אין מי ש"ישמור" עלי שלא אתדרדר לבעיות האכילה(ובעבר היה)
אני גם מתאמנת לבד,וזה הרבה יותר בעייתי מאשר מאמן שיושב עליך ואתה חייב להגיע
יש לי המון בעיות כרגע בתחומים אחרים וזה שואב אנרגיה רציני ואני מרגישה שפשוט נגמרה לי האנרגיה והעצבים
וזה יותר קשה להנות מאימון כשהגוף שלך נורא מכוער...כשאתה כבר רזה ויפה,הלכת לרוץ הרמת משקולות
עבדת קשה,ואז אתה מוריד חולצה מסתכל במראה והחיים יפים...אם תראה כרס ועור משתפל ,זה לא יהיה
כזה מספק...
אבל כל זה גם היה לפני 4-5 חודשים כשכן הצלחתי...כך שזה לא תירוץ
הפרעות האכילה...
הן נתון קיים....אני משקיעה המון אנרגיה ומשאבים לטפל בהן...מה שלא משנה את העובדה שכרגע אני צריכה לחיות איתן
וזה המצב,כך שלהציע,אולי תטפלי בהפרעות האכילה ואז תעשי דיאטה לרדת במשקל ותתאמני,זה כמו להגיד
תנסה להוציא ולהכניס את זה מהחשמל....זה נתון שכרגע אני צריכה לחיות מסביבו ואין ברצוני להתחיל לחיות את החיים שלי
רק כש"אפטר" ממנו..כי זה לא יקרה ככ מהר
מתאמנים יקרים
-עצות?תובנות?
-איך אתם מצליחים לשכנע את עצמכם להתאמן כשבא לכם למות?
-יש לכם שיטות להפסיק את מעגל ה"אני אתחיל מחר\שבוע הבא?
-ואם כבר...אולי ננסה את עניין המאמן(לבן הזוג שלי זה עובד יופי...שמתי עליו מישהיא שמתעללת בו במקומי
והוא מתקדם מאוד יפה)...אני לא מכירה פה כלום..מישהו מכיר או יכול לקשר אותי עם מאמן שנמצא
באיזור פריז עד שווזי בצרפת?
-איך מצליחים להפסיק את מעגל העוגיותגבינהגלידה (כשבן הזוג שלי ימח שמו מתהדר בפני ביפי נפש
על זה הוא אוכל גבינה בטעם ווניל על פרוסת לחם מלא בתור קינוח או בתור"פרס"...לך תדחוף את הגבינת כוסיות
בטעם ווניל שלך...ממש קדוש מעונה...)
-עצות איך אפשר לעזור לירידה במשקל כשהרגלת את הגוף שלך ל500-1000 קלוריות ביום במשך כמה שנים
ואתה רק נושם ואתה משמין?
-איך לעזזל אני נפטרת מהמכה הזאת של באמאשליאיןליכח?
גם שמנה גם מתבכיינת וגם חופרת...נורא סקסי
אנשים פה יעמדו בתור להיות חברים שלי....
על מה שהצלחת לבצע