ובהודעה:
אינויאשה שכב על הדשא והביט בכוכבים. שיערו השחור ועיניו החומות נצצו, למרות שהירח לא נראה בשמיים. המוני מחשבות התרוצצו בראשו, ואלו לא היו רק מחשבות של בן אנוש פשוט. אינויאשה עצמו לא היה בן אנוש פשוט. השמש החלה לזרוח, ניצוצות אור חדרו מבעד לגבעות שבאופק. משהו מוזר קרה לאינויאשה; הוא החל להשתנות. שיערו השחור כלילה הפך לפתע לבן ובוהק, עיניו החומות נהיו לעיניים צהובות וזורחות. אוזניו נעלמו לרגע ומיד הופיעו אוזני-כלב בצדי ראשו, ושיניו נהפכו למחודדות יותר. אינויאשה הוא בעצם שד למחצה. בן תערובת. לא רגיל. "אינויאשה!" נערה שחורת-שיער, יפה למראה רצה אליו. הוא חייך לקראתה. בזמן שהוא חייך אליה מחשבותיו נהו אחרי מישהי אחרת. היא נראתה בדיוק כמוה מרחוק, אך התמונה התבהרה כאשר התקרבה. "למה אתה יושב כאן לבד?" שאלה אותו. "אתה גם אף פעם לא נרדם בליל ירח מלא, זה מטריד," הוסיפה. "אני מפחד שמישהו יתקוף." אמר לה. "אל תפחד, אנחנו איתך," אמרה לו הנערה. היא תמיד אומרת את זה, אף פעם לא אומרת לו שהוא לבד. "אני לא רוצה לחזור כל הזמן להיות בן אנוש ושד. זה מבלבל," אמר אינויאשה בפחד. "אז תישאר אחד מהם." אמרה הנערה "אני לא יודע איזה מהם אני רוצה להיות," אמר והביט לנערה בעיניים. אינויאשה חשב שהעיניים שלה יפות מאוד, כך שאם יביט בהן שנייה אחת יותר מדי, יוכל לטבוע בתוך נהר התמימות והאושר בעיניה של קגומה. "זו בחירה שאתה צריך לעשות." היא אמרה. "ואנחנו נבין כל החלטה שלך," הוסיפה, אבל מבט של דאגה נראה על פניה. "אל תדאגי," הוא חייך וחשף את שיניו הארוכות. השמש כבר יצאה מבין הגבעות. "אני בטוח שבסופו של דבר אעשה את הבחירה הנכונה." קגומה חייכה. היא הזכירה לאינויאשה נערה אחרת, נערה שפעם הייתה מחייכת הרבה, אך עכשיו היא אינה מחייכת בכלל. אינויאשה הביט שוב בשמיים, ושקע במחשבות. קגומה נשכבה על הדשא ונרדמה. "קגומה," היא שמעה את קולה של סאנגו באוזניה. "בוקר טוב," אמרה קגומה והתמתחה "יום חדש למצוא עוד רסיסים," אמר שיפו ונראה מאוכזב מההבעה על פניהם של השאר. "למה אתם כאלה יבשים?" הוא שאל והסתכל על כל אחד מהם. "ריח של בוקר! נכון שזה נפלא, קירארה?" פנה שיפו אל קירארה שנהמה בחיוב. הם התחילו לזוז. "שם!" הצביעה קגומה לעבר טירה ענקית שזוהתה מקרוב כטירתו של נאראקו. "עוד פעם הוא?" שאל אינויאשה בנימה עצבנית. "רק שלא ישתלט עלייך דם השד," אמרה קגומה בדאגה ואינויאשה לא השיב. עד שהם הגיעו לטירתו של נאראקו, שיפו ניסה להרים את המורל. "אנו יוצאים לדרך, הופה היי הופה היי!" שיפו זימר. אחרי מספר שניות השתתק, כתוצאה ממכותיו של אינויאשה. "אינויאשה," אמרה קגומה. "הפסק להרביץ לשיפו, הוא ילד קטן!". "אז שיפסיק לעצבן..." אמר אינויאשה בתוקף. "אני רק מנסה לעשות שמח!" קיטר שיפו. הם הגיעו ונעמדו מול הטירה של נאראקו. "אז מה עכשיו?" שאלה סאנגו. "נכנסים." אינויאשה ניסה לאמץ קול בטוח ושליו. הוא היה מאוד עצבני ומתוח. הם נכנסו, ומיד אלף גוויות התנפלו עליהן. "קאגורה!" צעקה קגומה. "איפה היא?" הסתכל מירוקו לכל הצדדים. "ממש כאן.." קאגורה חייכה, והתקדמה לאט לעברם. אינויאשה שלף את טסאייגה. "רוצחת," נהם אינויאשה לעברה. "את רוצחת כל כך הרבה אנשים, את נהנית מזה?" שאל אינויאשה. "למה לא ליהנות מזה?" היא אמרה וקצף לבן נזל מכמה אנשים. קגומה שלפה את הקשת שלה וחיכתה להשתמש בה. "שוב הקשת הזאת?" שאלה קאגורה, פחד נשמע בקולה. מיד הופיע מאחוריה נאראקו ונאנח. "מה אתם רוצים?" שאל בקול משועמם. "את הרסיסים שלנו חזרה. הרסיסים שקיקיו גנבה מאתנו." אמרה קגומה וראתה את אוזניו של אינויאשה זזות למשמע השם. "אבל בכל פעם שתהיו קרובים לניצחון אני אעלם. אין לכם סיכוי, לכו." הוא אמר להם והעלים את הטירה שלו. "לעזאזל," נהם אינויאשה. אינויאשה שכב על הדשא והביט בכוכבים. הוא רצה מאוד את אבן ארבע הנשמות. הוא לא רצה להיות שד למחצה, הוא רצה להיות... רגיל. עד לפני כמה זמן הוא חשב שלהיות שד נחשב להיות רגיל, היום הוא כבר לא בטוח. הוא לא בטוח שהוא רוצה להיות שד, אם בכלל. לפני הרבה זמן קיקיו, הכוהנת של הכפר, שכנעה אותו להשתמש באבן בשביל להפוך לבן אנוש, כדי שהם יחיו ביחד. הוא לא רוצה לחיות ביחד עם קיקיו, זוהי כבר אינה קיקיו שהוא מכיר. אבל, ישנה נערה אחת שאולי הוא כן רוצה להפוך בשבילה לבן אנוש. קגומה היא היחידה, ולא קיקיו. הוא צריך לזכור זאת.
|
זמן: בחיפוש אחר הרסיסים אנחנו מתנצלות שהכתב שיצא בקובץ לא יצא כמו שצריך. אנא סלחו לנו ושנו אותו לנוחותכם. תודה ענקיתתתת!!!!! לבטא שלנו "רולדההה" ^_^
