ממש לא
החוק להכחשת השואה במדינות הללו הוא בעיקר חלק בנרטיב של המדינות עצמן, היינו של איך הן רואות עצמן אחרי השואה, אחרי שעשו מה שעשו. לא בשביל להגן על היהודים בשטחן, בשביל זה קצת מאוחר מדי.
אני מתנגדת לכל אפליה שהיא, גם אם יש מקרים שאני חושבת שיש חיוני כן לבחור גם על פי מגדר. למשל, אני חושבת שצריך כנראה "העדפה מתקנת" של גברים בפסיכולוגיה ועבודה סוציאלית - כי צריך גם מטפלים גברים, מבחינת איכות השירות שניתן, כמובן בתנאי שיכולים לבחור בכאלה שיהיו אנשי מקצוע טובים, ולא להוריד את הסף. אותו דבר לגבי נשים לגיניקולוגיה ושות'. אבל גם לו סברתי שהעדפה מגדרית יש בה מן התיקון אך ורק לשם "צמצום פערים", מתן אוטומטית חזקה מלאה לאם (אלא אם היא מסכימה למשהו אחר)? פטור מוחלט ממזונות ילדים למקרה שהם לא אצלה כמעט? גובה מזונות שיוצא מתוך נקודת הנחה שהאם איננה חייבת בפרנסת הילדים ותוך התעלמות מוחלטת מהכנסת האב ומכמות הזמן שהילדים אצלו? מה בין העדפה מתקנת לבין אפליה מוגדרת בחוק מזעזעת שכזו שפוגעת בראש וראשונה בילדים?