אני מוכרח לציין
שלציין את הסו קולד "קונצ'רטים לכינור" של באך באותה נשימה יחד עם קונצ'רטים מהתקופה הרומנטית, זה מאוד בעייתי. אני לא מרגיש שיש איזה שהוא קשר בין היצירות, או באופן כללי בין קונצ'רטו בארוקי לקונצ'רטו רומנטי. בקונצ'רטים של באך (וגם באלה של מלחיני בארוק אחרים כדוגמת ויואלדי או קורלי), לסולן אין כזה מקום של כבוד ביחס לקבוצה המלווה, או אם תרצו ה-ripieno. לפעמים כשאני מקשיב לקונצ'רטו במי מז'ור, קשה בכלל לדעת איזה מהתפקידים שייך לכינור הסולן ואיזה לכינור הראשון, בייחוד כשמדובר בביצועים סגנוניים וברוח התקופה, שמשתמשים בכוחות מצומצמים ביותר. הקונטרסט החזק הזה בין סולן לתזמורת כפי שאנו מכירים אותו היום זה משהו שצמח הרבה יותר מאוחר. אפילו בקונצ'רטים לפסנתר של מוצרט או בטהובן, נהוג היה שהפסנתרן ניגן קונטינואו והכפיל תפקידים מהתזמורת במעברי ה-tutti, ומבחינת גוון ועוצמה, השתלב הרבה יותר בתזמורת, ולא עמד בניגוד לה.