שרשור

[dori78]

את ממש לא היחידה שהזדעזעה.

אני לא מבינה מאיפה מגיעה עזות המצח לדבר ככה להורים ועוד להרים עליהם יד.
מי שלא טוב לו בבית - שיתכבד ויעבור למקום אחר, בעיקר בגיל בו אתה מסוגל בהחלט לכלכל את עצמך.

עד כה לא כתבתי על זה שום דבר, כי יש לי תחושה שיש פה גולשים ששייכים לדור שגדל בתחושה שהכל מותר לו.
אני לא חושבת שילד צריך להיות מרכז הבית ולקבוע סדרי עולם, בעיניי זו תוצאה של הורים לא מתפקדים, שהביאו ילדים כי "הגיע הזמן", לא מתוך החלטה מושכלת ויכולת מנטלית להתמודד עם המשימה המאוד לא פשוטה הזו.

אז חופשי, תגידו שאני זקנה ומקובעת.
אני יודעת לאן זה יכול להגיע ואני מקווה שלא תדרדרו לשם

 

[Elle992]

מהסיפור האישי שלי אני יכולה לומר לך

ששנים הייתי ילדה פחדנית וחששנית שלא העזה להרים את ראשה ולדבר, אבל כשהגעתי לגיל מסויים שראיתי שהצד השני לא יודע לכבד אותי ברמה הכי בסיסית ומינימלית, אמרתי לעצמי שזהו, הגיע הזמן לדאוג לעצמי ולהפסיק לפחד כל כך,

אני לא מקללת ואני לא משפילה/מעליבה את הוריי, אני נטו כשקורה מצב(זה לא קורה לרוב, כבר למזלי) שהם מפריעים לי במחשב או כשאני מסדרת משהו אז אני אומרת בצורה קשוחה "אני עושה XXX בבקשה אל תפריעו לי" זכותי המלאה לומר דבר כזה. אני לא מאיימת ולא מדברת בטון מזלזל/פוגע, אני נטו מבקשת שלא יפריעו לי, כמו שהם מבקשים מימני בצורה בהרבה יותר ברוטלית ומגעילה שלא אפריע להם לעשות XXX אז זכותי. וכן אומנם הם ההורים שלנו אבל כשהם חוצים את הגבול והילד ממשיך לפחד מלהגיב זה כבר נחשב לאלימות במשפחה הן פיזית והן נפשית, אז הורים הורים אבל לא כולם מתנהגים כמו שצריך.

וההורים שלי במקרה לא הביאו אותי בטעות זה היה מאהבה מלאה ואמיתית זה שהם התגרשו ולא הסתדרו זה לא קשור לכך שיש חשש שאולי באתי בטעות, למרות שאני מכירה הרבה זוגות שמביאים ילדים בטעות.

ואני לא מזדעזעת לא כי זה משהו שחוויתי בעצמי אלא כי אני טיפוס מאוד אדיש שראה דברים בהרבה יותר גרועים בחייו ששום דבר כבר לא מזיז לי, אני לא ממש אמוציונלית,

 

[dori78]

שימי לב להבדל בינך לבין memee

את לא כותבת שהרמת יד על מי מהורייך, אלא דרשת שיכבדו את הפרטיות שלך ואת הזמן שלך.
כל עוד את מתפקדת בבית, עוזרת כשצריך ולא שמה את התחת הפרטי שלך במקום הראשון, הכל בסדר.
כבר כתבתי שאני לא בעד כבוד לפי גיל/מין/סטטוס, אלא לפי היחסים הקיימים.
מי שלא יכבד אותי - לא יקבל ממני כבוד.

אבל סליחה, כתבה HawkGirl ואני מסכימה איתה - בחורה בת 25, אלא אם כן היא נכה, יכולה בהחלט לעבור לגור לבד אם לא טוב לה בבית. להגיע עד אלימות פיזית עם הורה - לא לעניין.

עוד משהו קטן:
כשאני אומרת שאנשים מביאים ילדים בלי לחשוב על זה, אני לא מדברת על היריון לא מתוכנן שנשאר מטעמים כאלה או אחרים.
אני מדברת על אנשים, שמחליטים בצורה מודעת להביא ילדים בלי לחשוב על ההשלכות.

 

[Elle992]

בעיניי אלימות פיזית מעידה על חציית קו אדום

מאוד ברור, ברגע שילד מסכים שיהיה בבית שלו אלימות(מצידו או מצד ההורה) הוא יסכים גם שתיהיה אלימות במערכת יחסים/וכד',

ודווקא אני לא נגד שאם ההורה החליט להביא זבל מהרחוב או ממשפחה שנתנה וזה, כל עוד זה לא בחדר שלי או שזה לא מצחין מסירחון אני לא חושבת שזה עיניינו של הילד מה ההורה בוחר לעשות בחייו, זו כבר חדירה לפרטיות

סורי, זה פשוט קצת מצחיק אותי.

וכן, ילד שחוצה את גיל 25 וכל כך סובל בבית כנראה שהוא צריך להתחיל לעשות מהפך בחייו ולנסות לשנות זאת.

 

[I בתולת ים I]

קודם כל

את כתבת שלא ישפטו אותך והתנהלות שלך
ובהודעה הנל את קצת שופטת אחרים...

מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך.

וכן יש לי אופי סנגורי

אם זה מפתיע אותך ההתנהלות של להתערב להורים
אז תלמדי שיש עוד בית שמתנהל אחרת ממך

לצערי הרב
אצלי זה בקטע שאמא שלי פעם היתה אמא
וגם מידי פעם וגם לרוב ניסתה להיות חברה שלי!!

פעם באמת היינו חברות שיוצאות לקניונים ועושות קניות {ורבות כי עשתה לי פאדיחות כשהדליקה תמתג של אמא השולטת שחופרת איך להתנהג בחוץ}

עכשיו כבר נתתי לה גבולות שאני הצבתי
ואמרתי שתלך תחפש תחברות שלה

בנימוס כמובן.

אמא שלי מחזיקה ממני בתור יועצת הפרטית שלה
ותמיד מתייעצת איתי
זה הגיע למצב שאני כבר ממליצה לך איך להתנהג במצב X


כל בית והחוקיות שלו.

 

[Elle992]

אני לא שופטת, אני מביעה את דעתי האישית

באופן כללי ולא כלפי אנשים ספציפים,

ולדעתי להתערב להורה בכל דבר זה לא יאה, אלא אם כן ההורה גם מתערב לילד בכל דבר אז יש לילד את הלגיטימציה להתערב גם,

ובכל מקרה כל אחד ודעתו האישית בנושאים הללו, וכל אחד יכול להביע את דעתו

 

[C l u e]

כשמתבגרים,

מערכת היחסים עם ההורים משתנה. הילד כבר לא צריך הכוונה בכל צעד שהוא פוסע והבגרות הרגשית מגיעה לרמה מאוזנת.
באופן אישי, אמא שלי, שהייתה המגדלת העיקרית בבית שגדלתי, מעולם לא הייתה חסידה של לשלוט בכל אספקט של חיי. מגיל מאד צעיר ניתנה לי זכות הבחירה, כשזכות הוטו היא כמובן שלה אבל נעשה בה שימוש לעיתים נדירות בלבד.
היום אמא שלי היא חברה לכל דבר ועניין. היא מייעצת לי כמו שאני מייעצת לה, היא מתייעצת איתי כמו שאני מתייעצת איתה. מערכת היחסים שלנו שוויונית לחלוטין. זה ככה בעיקר בגלל ששתינו מאד מכבדות אחת את השניה ומאד אוהבות אחת את השניה. כל אחת יודעת את מקומה ואוהבת את מקומה. אני לגמרי מסוגלת להגיד לאמא שלי שהיא טועה, שהיא צריכה לעשות X ולא Y, שהיא צריכה להקשיב לי. הרבה פעמים היא גם מקשיבה. אין שום בעיה בלהעביר ביקורת על ההורים, כל עוד הם כמובן בוחרים להתייעץ ולבקש את הביקורת הזאת. כשאני מספרת לאמא שלי משהו אני לא מבקשת עצה אמהית, אני פשוט מבקשת עצה ממי שמכירה אותי יותר טוב מכל אחד אחר, לכן גם העצות שלה לרוב שימושיות (ולעיתים ממש לא).
התהליך הזה לרוב קורה ברגע שעוזבים את הבית וכבר אין תלות בהורים, אבל לא תמיד. אני הייתי עצמאית מגיל מאד צעיר, לכן אני ואמא שלי נמצאות במקום הזה כבר הרבה שנים.
אני מאמינה שכשבשעה טובה תעזבי את הבית, את תרגישי את השינוי הזה גם. דברים שהיום נראים לך לא לגיטימיים יראו פתאום הגיוניים לחלוטין.
אין שום דבר פסול בלהעביר ביקורת על ההורים, או להביע דעה עצמאית שנוגדת את דעתם.

 

[סתוונית היורה]

את לא הכי זקנה ולא הכי מזועזעת

אני יכולה להתוודות שגם אני לא תמיד התנהגתי למופת עם אמא שלי, אבל בשום אופן לא הייתי מספרת התרחשות שכזו לאנשים מבחינת: תראו כמה שאמא שלי לא הייתה בסדר!

 

[Reyn]

אבל זה לא כל הסיפור.

לא מדובר כאן רק על כך שאם הפריעה לבתה המפונקת לראות סרט. עושה רושם שיש לגברת איזושהי הפרעה של איסוף חפצים מהרחוב (כשהם לא במצב כלכלי שמצריך את זה), והיא נסמכת על בתה שתמתן את ההפרעה הזו.
"נכנס בי זעם. רצתי, תפסתי את כול הדברים וזרקתי לתיק. היא הצליחה לתפוס 2 לקים של טופ ביוטי בצבע ורוד והחזיקה אותן כבנות ערובה ועמדה מול הדלת. אני: זוזי. היא: לא זזה עד שאת מביאה לי רק את התיק עצמו "
"כשחזרתי היא התבכיינה שהיא יכלה לחסוך כסף ולקבל בחינם. אני שוב התחלתי: נו כמה כסף את צריכה?"

את מבינה שהמצב כאן הרבה יותר מורכב מסתם ילדה מפונקת. נשמע שהאם לא מתפקדת.

 

[סתוונית היורה]

נו, אז? היכן הסתירה?

נשמע שמבחינת הבת, האם מתפקדת יפה מאוד כאשר צריך לדרוש ממנה להכין סנדביץ' (?!).
התפרצויות זעם ומכות הן לא הדרך לטפל באנשים הסובלים מהפרעה.

 

[Reyn]

כשהבת נאלצת במשך שנים למתן את ההפרעות של אמה,

אי אפשר לקרוא לה ילדה מפונקת שחושבת שמותר לה הכל, ובכך לסכם את הסיפור. כשהיא נזפה באמה על הלאקים, היא לא התחצפה סתם כך, אלא פעלה על תקן המבוגר האחראי. מן הסתם התפרצויות זעם ומכות הן לא הדרך הנכונה, אבל גם קשה להאשים ילדה שלא יודעת לטפל באמה כאילו התפקידים בינהן הפוכים.

כל זה בנפרד מההתנהגות המפונקת של לבקש סנדביץ' וכו'. זה לא העיקר פה, בכל זאת.

 

[dori78]

מכיוון שלא ראינו אישור מפסיכיאטר

אין לנו מידע בנוגע לבריאותה הנפשית של האם בסיפור.
אנחנו יכולים רק להתרשם ממעט הפרטים שסיפקה הכותבת ולהביע דעה (אחרי הכל, זה פורום פתוח).
מי שרואה בעצמו את ה"מבוגר האחראי" של הבית, לא מכה את ההורה הבלתי מתפקד ואז שולח אותו להכין סנדוויץ'.
לפי הסיפור - ואולי יש פרטים שלא סיפרו לנו - ילדה מפונקת, שבמקום לעזוב את הבית ולשכור לעצמה חדר בדירה, מעדיפה להתלונן פה על הדברים שמציקים לה.

 

[סתוונית היורה]

 

[C l u e]

 

[Elle992]

"אל תדון אדם עד שתגיע למקומו"

חברי הפורום לא מכירים את הסיפור האישי של הכותבת ואימה, אי אפשר באמת לדעת מה קורה ביניהם,

חבל לשפוט ולומר שהילדה לא בסדר והאמא קדושה, כי יש מקרים שלי גם אישית יצא להכיר ...עדיף שלא לדבר על זה.

 

[סתוונית היורה]

אף אחד לא אמר שהאמא קדושה

אני בהחלט לא אמרתי את זה, וגם התקשיתי בקריאת הסיפור (יש לי "הפרעה" עם טקסט צפוף שלא מופרד בפסקאות).

לא צריך להכיר את האמא בכדי לדעת שאשה בת 25 לא חייבת לגור בבית, ובטח שלא צריכה לתת פקודות לאמא שלה.

 

[Reyn]

שמח שאת מסכימה, אבל הערה קטנה:

כשסוגיה אישית עולה לדיון בפורום, מן הסתם אנשים יגיעו למסקנות על סמך המידע שסיפק הגולש שהעלה את הסוגיה. אין מקום לאמירה "אל תדון אדם עד שתגיע למקומו" - אמנם זה לא בית משפט, אבל זה כן פורום, וזה בדיוק המקום לדון על נושאים שאנשים מעלים ולהביע את דעתנו (גם אם היא שלילית).

 

[Elle992]

צודק, אולי בגלל זה אני משתדלת לא

להגיב לרוב על נושאים כאלה כי החשש שלי מלפגוע בצד האחר הוא מאוד גדול, יש לי חרדה תמידית כזו מלפגוע באחרים וזה מניע אותי מלחשוב 100 פעם לפני שאני שולחת כל הודעה

 

[I בתולת ים I]

משפט האהוב עליי ומסכימה!!

אסור לשפוט אנשים
מסכנה הבחורה

לא אתפלא שהשירשור הזה ימחק...

 

[avi1283]

נשמע קצת מקובע

לי יש הורים מדהימים, ומתייחס אליהם הכי בכבוד שאפשר.
אבל שמעתי על כל-כך הרבה מקרים של הורים דפוקים עם יחס מזעזע ופוגע בילדים שלהם, שאני לא חושב שזה נכון לשפוט מישהו על יחס להורים כשלא יודעים מה קורה שם, ואיך היחסים בינהם.

לגבי אלימות באופן כללי מסכים וזה קו אדום גם מבחינתי, אבל לא בדיוק יודע איך להתייחס לזה כאן, כי היא תיארה את זה כמו סצנה מסיטקום ששתי חברות נאבקות בצחוק, אם זה היה רציני אז מסכים.

זה נכון שהיום יש הרבה פחות גבולות, ונותנים חינוך לילדים שהכל מותר, זה נראה לי נובע מהרבה גורמים וזה באמת בעייתי (אבל לא הייתי משליך את זה על מקרה פרטי על מישהי שכבר לא ילדה, וגם אם כן אז התלונה היא להורים ולחברה).
לגבי הלחץ לעשות ילדים, וכאלו שעושים כי הגיע הזמן, גם מסכים רק לא הייתי מקשר את זה לגבולות, זה לא כאילו שפעם שהיה יותר גבולות, הורים לא עשו ילדים מתוך החלטה מושכלת ואז גרמו להם נזק. כל עוד יש את הנורמה שכולם צריכים לעשות ילדים וזה המקובל, זה בהכרח יגרום להורים לא מתאימים לעשות ילדים רק כי זה מה ש"צריך".

לגבי מה שכתבת על ילדה מפונקת שצריכה לעזוב תבית או להיות בשקט, זה נשמע לי שיפוט לא במקום, ולא מאוד שונה מלהגיד למישהי שמדברת על קשיים עם הבן זוג לעזוב אותו או לשתוק, או מישהי דתייה שמדברת על קושי עם הדת.
אפשר גם להכיל כאב של מישהו גם אם הדרך חיים שלו זה לא כמו הנורמה או כמו שאנחנו חושבים שנכון לעשות.