sharonchoen1
New member
שתיקה
אני כל הזמן חושבת, כל הזמן חושבת ולא יודעת אפילו על מה.
בא לי פעם אחת להוציא החוצה את כל מה שאני חושבת עליו. להוציא, לשפוך, לא לאגור ולשמור הכל לעצמי. אני כל כך קטנה אין לי מושג איפה כל זה נכנס.
הלוואי שאני אמצא את האדם שאיתו אני ארגיש מספיק בנוח כדי להוציא. מספיק בנוח בשביל לא לשתוק, מספיק בנוח בשביל לרקוד לצחוק ולהנות בלי לחשוב כל הזמן על... אין לי מושג מה.
אני רוצה לא לחשוב כל כך לפני כל פגישה עם כל בנאדם על מה אני אדבר איתו ולהכין את עצמי שעות ובסוף כלום לא קורה. אני פשוט שותקת. שומרת לעצמי.
אני רוצה שיהיה לאנשים כיף איתי, מעניין איתי, והכי חשוב שירצו להיות איתי בגלל מי שאני. אבל איך אראה להם מי אני? אם אני לא מצליחה להוציא את זה החוצה..
מי אני?
זאת שאלה שהכי קשה לי לענות עליה. מי אני? וואו. איך עונים על שאלה כזאת?
אני שרון, בת 23 מהרצליה (אוקיי ו???) מלצרית, לומדת באוניברסיטה תל אביב ראיית חשבון. כל מה שאמרתי עד עכשיו זה פרטים יבשים. אבל מי אני באמת? הרי שכששואלים אותך מי אתה לא מתכוונים שתתחיל לספר להם את קורות חייך, אנשים רוצים לדעת מי אתה בין כל העולם הגדול הזה.
אז מי אני?
אני פחדנית, ביישנית, לא נותנת לעצמי להשתחרר ולעשות את מה שבאמת הייתי רוצה שזה להשתחרר, אני רגישה מאוד, נותנת מעצמי המון בכל מקום בו אהיה (אם זה מקום עבודה, זוגיות , חברות וכו'), אני אחראית מאוד, אה כן ואני משעממת.
כן, לפעמים אני מרגישה שאני אולי הבנאדם הכי משעמם שאני מכירה. הלוואי שזה לא היה ככה, הייתי רוצה גם אם זה לא נכון לפחות להרגיש בנאדם מעניין. כי בסופו של דבר ההרגשה שלך כלפי עצמך היא מה שתוציא החוצה, והיא כנראה מה שתגרום לאחרים לראות כלפייך.
למה אני לא יכולה לבוא למקום שאני לא מכירה את האנשים ולהתחיל פשוט לדבר? הרי אני לא מכירה את הבנאדם, בטוח יש יותר ממיליון שאלות שאני יכולה לשאול, להתעניין אבל זה אף פעם לא יקרה. אני בחיים לא יתחיל שיחה עם מישהו, אני נגררת. נגררת אחר שיחות של אחרים, ברוב המקרים זה רק לשבת בצד ולהנהן, ומידי פעם לזרוק איזו מילה כמו "כן, לא, שחור, לבן"
אני מודעת לכל זה וכל כך רוצה לשנות את זה אבל השאלה היא אם זה בכלל אפשרי? אני כל הזמן עובדת על עצמי, אומרת לעצמי "טוב יאללה היום לא אכפת לך ממה חושבים עלייך, היום תשימי את המחשבות בצד" אז אני אומרת את זה לעצמי, יופי, אבל לא יוצא מזה כלום. אני תמיד בסופו של דבר שותקת.
אז מה עושים עם השתיקה הזאת?
אני כל הזמן חושבת, כל הזמן חושבת ולא יודעת אפילו על מה.
בא לי פעם אחת להוציא החוצה את כל מה שאני חושבת עליו. להוציא, לשפוך, לא לאגור ולשמור הכל לעצמי. אני כל כך קטנה אין לי מושג איפה כל זה נכנס.
הלוואי שאני אמצא את האדם שאיתו אני ארגיש מספיק בנוח כדי להוציא. מספיק בנוח בשביל לא לשתוק, מספיק בנוח בשביל לרקוד לצחוק ולהנות בלי לחשוב כל הזמן על... אין לי מושג מה.
אני רוצה לא לחשוב כל כך לפני כל פגישה עם כל בנאדם על מה אני אדבר איתו ולהכין את עצמי שעות ובסוף כלום לא קורה. אני פשוט שותקת. שומרת לעצמי.
אני רוצה שיהיה לאנשים כיף איתי, מעניין איתי, והכי חשוב שירצו להיות איתי בגלל מי שאני. אבל איך אראה להם מי אני? אם אני לא מצליחה להוציא את זה החוצה..
מי אני?
זאת שאלה שהכי קשה לי לענות עליה. מי אני? וואו. איך עונים על שאלה כזאת?
אני שרון, בת 23 מהרצליה (אוקיי ו???) מלצרית, לומדת באוניברסיטה תל אביב ראיית חשבון. כל מה שאמרתי עד עכשיו זה פרטים יבשים. אבל מי אני באמת? הרי שכששואלים אותך מי אתה לא מתכוונים שתתחיל לספר להם את קורות חייך, אנשים רוצים לדעת מי אתה בין כל העולם הגדול הזה.
אז מי אני?
אני פחדנית, ביישנית, לא נותנת לעצמי להשתחרר ולעשות את מה שבאמת הייתי רוצה שזה להשתחרר, אני רגישה מאוד, נותנת מעצמי המון בכל מקום בו אהיה (אם זה מקום עבודה, זוגיות , חברות וכו'), אני אחראית מאוד, אה כן ואני משעממת.
כן, לפעמים אני מרגישה שאני אולי הבנאדם הכי משעמם שאני מכירה. הלוואי שזה לא היה ככה, הייתי רוצה גם אם זה לא נכון לפחות להרגיש בנאדם מעניין. כי בסופו של דבר ההרגשה שלך כלפי עצמך היא מה שתוציא החוצה, והיא כנראה מה שתגרום לאחרים לראות כלפייך.
למה אני לא יכולה לבוא למקום שאני לא מכירה את האנשים ולהתחיל פשוט לדבר? הרי אני לא מכירה את הבנאדם, בטוח יש יותר ממיליון שאלות שאני יכולה לשאול, להתעניין אבל זה אף פעם לא יקרה. אני בחיים לא יתחיל שיחה עם מישהו, אני נגררת. נגררת אחר שיחות של אחרים, ברוב המקרים זה רק לשבת בצד ולהנהן, ומידי פעם לזרוק איזו מילה כמו "כן, לא, שחור, לבן"
אני מודעת לכל זה וכל כך רוצה לשנות את זה אבל השאלה היא אם זה בכלל אפשרי? אני כל הזמן עובדת על עצמי, אומרת לעצמי "טוב יאללה היום לא אכפת לך ממה חושבים עלייך, היום תשימי את המחשבות בצד" אז אני אומרת את זה לעצמי, יופי, אבל לא יוצא מזה כלום. אני תמיד בסופו של דבר שותקת.
אז מה עושים עם השתיקה הזאת?
... 
