שתיקה

[oneofus]

\ואת חושבת שזו רק את?

יש לי ילד בגילך, ביישן רצח. לא חסר לו כלום , לא ביופי לא בשכל. אבל הוא היה מאמץ 90% ממה שכתבת!

ואני אוכל את עצמי איך עוזרים לו.
אני משנן לו שבנות לא נושכות, שלא כל דייט יוביל לפגישה עם אהובת ליבו, שלפעמים גם שתיקה היא סוג של דיבור. וזה קשה ....

 

[Optimistic Girl]

ובמה את כן טובה?

קודם כל את מתבטאת יפה בכתב
אהבתי את הההירהורים שלך

שתיקה=חוויות לא נעימות בילדות
בדכ בבית ספר או עם הורים ציניים.
אפשר לעבוד על זה כל כך בקלות עד שאת לא תאמיני!

כתבת הרבה דברים קשים על עצמך את יודעת?

איך "לעשות לעצמך רגל" עם התכונות שאת כתבת על עצמך
מקדם אותך?

את אמרת מלצרית
וגם אמרת ביישנית

בואי תסבירי לי איך שניהם משתלבים?

ועכשיו ספרי לי במה את כן טובה?
10 תכונות טובות שלך?

 

[העלמה הקטנהה]

"את אוהבת להיות עצובה ושותקת..."

כשהייתי בתיכון הייתי בדיוק מה שתיארת. הייתי ביישנית (אוקי, כנראה שאני עדיין..) הייתי יכולה לשבת הפסקות שלמות עם מלא אנשים שסך הכל כן מקבלים אותי, ולא הייתי אומרת כלום. זה לא שלא היה לי מה להוסיף לשיחה, פשוט שתקתי.
אני חושבת שזה קשור לפחד. שלא יקבלו את מה שאני אגיד, שירמו עלי גבה..

ואז הגעתי לצבא ובבת אחת הכרתי מלא אנשים חדשים והגעתי למצב שבו לא ממש אכפת לי מה הם יחשבו עלי ופשוט אמרתי מה שרציתי ומהר מאוד מצאתי את עצמי מנהלת שיחות שלמות ברומו של עולם עם אנשים שלא פגשתי לפני.
ישבתי מול סא"ל ברכבת והוא קרא איזו כתבה בעיתון ופשוט פתחתי איתו שיחה עליה. ודיברנו כמעט חצי שעה. בתיכון זה בחים לא היה קורה.

אני בטוחה שיש לך מה להגיד. אני בטוחה (בלי להכיר אותך) שאת אינטלגינטית ואשת שיחה מצויינת. פשוט (נכון, זה לא כזה פשוט) צריך ללמוד להשתחרר ולצאת מהמחשבה שמה שתגידי לא יתקבל.

אני אגלה לך סוד, כשאני פוגשת את החברים מהתיכון אני שוב מוצאת את עצמי שותקת. תמיד אני מרגישה קטנה ולא חשובה לידם. וזה קטע אישי... צריך ללמוד להשתחרר מזה. אני לוקחת את זה כאתגר משלי. (או שאני פשוט דואגת לא לפגוש אותם... גם אופציהP.
ברור שזו עצה מעצבנת, ברור שזה לא עובד ככה.. אבל בסופו של דבר, אין שום סיבה שתשתקי, אין שום סיבה שאחרים לא יזכו למה שיש לך להגיד, גם אם זה לא באמת חשוב..

 

[Luli Who]

זה ממש מבאס אותי לפעמים את יודעת?

איך בנקודה מסויימת בחיים שלנו מישהו אמר לנו משהו, משהוא קרה לנו ואנחנו ננעלים בתוך כלוב שמגדיר אותנו ואנחנו מסרבים להאמין שכל מה שאנחנו צריכים לעשות זה לפתוח את הדלת ולצאת ממנו.

ולא זו ממש לא אשמתך.אנחנו די מתוכנתים ככה.

עכשיו, בואי נעשה ניסוי , בא לך ?
נניח ולא היית משעממת , נגיד היית אדם שעשה היום מעשים משעממים.
יש מצב שהיית יכולה לשנות את זה. מחר לנסות להתארגן על מעשה מעניין לעשות השבוע ?

או נניח שהיית עושה משהו שכיף לך לעשות. אבל לא בקטנה כן? משהו שאת ממש נהינת ממנו. באיזה אנרגיות היית מספרת את זה אם מישהו היה רוצה לשמוע על זה ?....

ספרי לי אם הצלחת להיכנס לראש