שתי דרכים שונות בתכלית, וקושיה.
לפני מספר שנים עצרתי את כל הלימוד שלי, כדי לשאול את עצמי שאלה. אני אשאל את השאלה הזו עכשיו אתכם. אז ככה : מזומנות לנו שתי גישות. האחת היא דרך העשיה (או הפעולה): כישוף, ריפוי, "מיסטיקה" - שבאמצעותן אנו מנסים להשפיע על המציאות כך שתהיה כפי שאנחנו רוצים. אם בדרך של יצירת שינוי ב"השלכת" עולמנו הפנימי; אם באמצעות יצירת שינוי ישיר במציאות החיצונית; או אפילו באמצעות שינוי ישיר של עולמנו הפנימי (כלומר : הביקורת של האגו על המציאות). השניה היא דרך הקבלה (או אי-עשייה): מדיטציה ושחרור - שבאמצעותן אנו מנסים להשתחרר מרצונותינו כלפי המציאות, ולשחזר את הקשר היסודי שלנו לבריאה כולה - ודרך כך להוות צינור לרצונות של הקיום והמציאות עצמה. בשתי הדרכים, הפתרון למצוקה האנושית (שהיא בעיני דתות רבות ה"נושא" המרכזי של קיומנו) טמון באיזון המשוואה "מציאות"-""ציפיות". השאלה היא : איזו דרך נכונה יותר מבחינה מוסרית ? ואני מקשה : בהנחה שאנו רוצים להיות אנשים מוסריים, כיצד נוכל להשתמש בדרך הראשונה ? כיצד נדע שאנו עושים תמיד "טוב" ? ותשובתי היא : הידע שקיים בתוכנו הוא ידע השחרור. הידע של גישת העשיה הוא מלאכותי וחיצוני. לכן : ראשית יש להשתחרר. ואז אולי נגלה בדיוק לשם מה נועד הידע החיצוני (שאי אפשר להתכחש לקיומו - וכנראה שיש סיבה לקיומו). אך כל עוד אנו פועלים מתוך האגו, אנו בסה"כ מפעילים טכניקות למימוש שאיפותינו - ויתכן מאוד שאלו אינן רוצות בטובת שאר העולם, ובעיקר - יתכן שאיננו מודעים לנזק שמימושן גורם. ותשובתכם ?...
לפני מספר שנים עצרתי את כל הלימוד שלי, כדי לשאול את עצמי שאלה. אני אשאל את השאלה הזו עכשיו אתכם. אז ככה : מזומנות לנו שתי גישות. האחת היא דרך העשיה (או הפעולה): כישוף, ריפוי, "מיסטיקה" - שבאמצעותן אנו מנסים להשפיע על המציאות כך שתהיה כפי שאנחנו רוצים. אם בדרך של יצירת שינוי ב"השלכת" עולמנו הפנימי; אם באמצעות יצירת שינוי ישיר במציאות החיצונית; או אפילו באמצעות שינוי ישיר של עולמנו הפנימי (כלומר : הביקורת של האגו על המציאות). השניה היא דרך הקבלה (או אי-עשייה): מדיטציה ושחרור - שבאמצעותן אנו מנסים להשתחרר מרצונותינו כלפי המציאות, ולשחזר את הקשר היסודי שלנו לבריאה כולה - ודרך כך להוות צינור לרצונות של הקיום והמציאות עצמה. בשתי הדרכים, הפתרון למצוקה האנושית (שהיא בעיני דתות רבות ה"נושא" המרכזי של קיומנו) טמון באיזון המשוואה "מציאות"-""ציפיות". השאלה היא : איזו דרך נכונה יותר מבחינה מוסרית ? ואני מקשה : בהנחה שאנו רוצים להיות אנשים מוסריים, כיצד נוכל להשתמש בדרך הראשונה ? כיצד נדע שאנו עושים תמיד "טוב" ? ותשובתי היא : הידע שקיים בתוכנו הוא ידע השחרור. הידע של גישת העשיה הוא מלאכותי וחיצוני. לכן : ראשית יש להשתחרר. ואז אולי נגלה בדיוק לשם מה נועד הידע החיצוני (שאי אפשר להתכחש לקיומו - וכנראה שיש סיבה לקיומו). אך כל עוד אנו פועלים מתוך האגו, אנו בסה"כ מפעילים טכניקות למימוש שאיפותינו - ויתכן מאוד שאלו אינן רוצות בטובת שאר העולם, ובעיקר - יתכן שאיננו מודעים לנזק שמימושן גורם. ותשובתכם ?...
